בשבת האחרונה הלך לעולמו הרב מרדכי הגר, אדמו"ר ויזניץ ממונסי. כמו קרובי משפחתו בישראל, גם הוא הושפע מהדעות הקנאיות של רבו, האדמו"ר מסאטמר ביחס למדינת ישראל, והייתה לו השקפת עולם אנטי ציונית. עם זאת, הוא התנתק לחלוטין מגישתם בנוגע לארץ ישראל, ועל כן הוא לא הביע דעה כלשהי בנוגע להצבעה בבחירות. כשביקשו ממנו לחתום על כרוזים בנושא זה הוא סירב ואמר שאינו מתערב בענייני ארץ ישראל.
פטירתו, שעוררה סערה בעולם החרדי, גרמה לתופעה כמעט ייחודית, שכן הוא מינה לא פחות משמונה יורשים – שמונת ילדיו, לתפקידי האדמו"ר לאחר מותו. הנוהג למנות את כל בני האדמו"ר לממשיכי דרכו נובע מתפיסה שכך לא יהיו מריבות על המשך השושלת, כמו במקרים אחרים. הדבר נועד גם ליצור מחויבות של הבנים למסורת החסידית, מכיוון שברגע שיש לבן תפקיד עם יוקרה הוא הדבר ייתן לו חיזוק להישאר בחסידות.
אלא שעל המהלך הזה נשמעת לא מעט ביקורת. בשנים האחרונות יש לא מעט אדמו"רים שמנהיגים קהילות לא גדולות ונדמה שכל אחד "פותח" חסידות. מצד אחד, אפשר לראות בזה דבר חיובי. בניגוד לחסידות שמונה עשרות אלפי חסידים, כמו גור ובעלז למשל, שבהם רואים את האדמו"ר אחת לתקופה ארוכה הרי שבחסידיות הקטנות יש יותר אפשרות ליחס אחיש ויכולת להתייחס בצורה הטובה ביותר לחסידים.
לרוב המהלך גורר שאלה נוספת – האם בן של אדמו"ר הופך אותו לראוי לתואר? הרי יש צורך ביכולות של מנהיגות, יראת שמים וכמובן ידע תורני עצום. וכך המצב השתנה. בעוד שהאדמו"רים לפני מאות שנים היו נבחרים בגלל כישורים וצדיקות ובעיקר ע"י החסידים, כאן נעשה מהלך הפוך - האדמו"ר בחר את הממשיך שלו, אך ורק כי מדובר בבנו – לאו דווקא בגלל כישוריו.
חרף השאלות הקשות, במקרה זה מדובר בהחלט בתלמידי חכמים שכבר מנהיגים קהילות. המהלך של האדמו"ר שנפטר הוביל לכך שלא יהיו מריבות בחסידות ולהמשך טבעי לאחר פטירתו. החסידים "הכתירו" את האדמו"רים החדשים באמצעות מסירת קוויטלך – כתב תפילה. באמצעות מסמך זה כורכים החסידים את הקשר של הרב החדש באמצעות התפילה.
חסידות ויזניץ נחשבת לחסידות עשירה במיוחד, ויש לה תורמים רבים, או בלשון החרדים "גבירים". אומנם אחד הבנים הוגדר כאחראי על כל ענייני הכספים והגזברות של החסידות, אך לא מן הנמנע שפטירת האב תגרום לחיכוכים. האם אנו בדרך למאבק מנהיגות שנובע מכספי החסידות? ימים יגידו.