רותי לונרשטטר בת ה־75 לא מפסיקה להתנדב ולתרום למען הקהילה. "במהלך השנים כשהייתי מורה הייתה לי תזמורת חליליות שבה ניגנתי בהתנדבות", היא מספרת, "הופעתי איתה בבתי אבות בירושלים ובאירועים שונים מטעם בית הספר. במשך כל חיי היה לי רצון לתרום בתחום המוזיקה מבלי לקבל דבר בתמורה. זה תמיד נתן לי סיפוק גדול".
רותי הפעלתנית והאנרגטית הייתה הרוח החיה באירועי מוזיקה רבים בירושלים. בשנים האחרונות היא מתמודדת עם מחלה הפוגעת בכלי הדם שלה. המחלה גרמה לה לנמק ברגל ימין והמצב הרפואי שלה חייב קטיעה מתחת לברך. אלא שאפילו כשהייתה מאושפזת בבית החולים שערי צדק היא ניגנה בחלילית והנעימה את זמנם של המאושפזים. מאז התנועה של רותי הוגבלה, אבל הקושי הפיזי הזה לא עוצר אותה. כיום היא נמצאת בדיור המוגן "בית מוזס" בירושלים, וגם שם היא ממשיכה את מסע ההתנדבות מעורר ההשראה שלה.
"בכל קבלת שבת אני מנגנת בפסנתר. אנשים בדיור המוגן שלנו יורדים ללובי ואני מרגישה כמו החלילן מהמלין. אני גם מנגנת כאן במחלקה הסיעודית ומרגישה שהמוזיקה מצליחה לרומם את הנפש. אנשים אחרי אירוע מוחי נפתחים והנגינה שלי עושה להם טוב. לפעמים נדמה לי שזה עושה לי טוב לא פחות מאשר להם", היא מוסיפה.
"אפילו ראש הממשלה בא לבקר ב'בית מוזס' לפני כשלושה חודשים וניגנתי את שירי ארץ ישראל הישנה. ניגנתי את 'ירושלים של זהב' והוא מחא לי כפיים ולחץ לי את היד". ההתמודדות היומיומית של רותי עם הקושי הפיזי לא מגבילה את רוחה. היא מתכננת להופיע, בהתנדבות כמובן, עם התזמורת הירושלמית "נושפי הגיא" בניצוחו של עומר אריאלי ובחסות עיריית ירושלים. "אני מרגישה שהנתינה מעניקה יותר לנותן מאשר למקבל. היא עושה לי טוב על הנשמה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
