על כריכת הספר "חלומות מתיבת הזיכרונות" (הוצאת כנרת זמורה ביתן) מצויר ליצן יושב, שנראה כאילו נפל או נותק מהחוטים שהפעילו אותו. חיוך אדום מרוח על פיו, אך עיניו דומעות והבעתו נוגה. בצד השמאלי של חולצתו, לצד שני כפתורים אדומים בוהקים, מופיע לב אדום שנדמה כפועם בחוזקה.
פני הליצן מזכירות את פני מחבר הספר ומי שגם צייר את כריכתו, אברהם דיסקין, החותם על היצירה בשם "ברטי". תדמיתו הציבורית של דיסקין בן ה־70 - פרופ' אמריטוס למדעי המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים, ראש בית הספר למינהל, משפט וממשל במכללת שערי מדע ומשפט בהוד השרון, מרצה במרכז הבינתחומי הרצליה ויועץ לגורמי ממשל ופוליטיקאים - רחוקה מלהיות ליצנית. אלא שבפגישה איתו מתגלה דמות אחרת, המכילה הומור לצד כאב, דעת לצד לב. את המורכבות הזו הוא מעביר גם בכתביו האקדמיים וגם ביצירותיו האמנותיות הכוללות ספרי סאטירה וילדים, לצד ציורי שמן ופסלי ברונזה.
הספר החדש בנוי מסיפורים קצרצרים ומהודקים המחולקים לשישה "שערים" - הראשית, הלב, הדעת, האמת, הציבור והאחרית. הסיפורים, העומדים כל אחד בפני עצמו, מביאים לעיתים מציאות שהתרחשה כשעל הקורא מוטלת המשימה לנחש מה אמת ומה בדיה. הם נעים בין הצגת סיפור חיים שלם, תמונה רגעית או אפילו תחושה בלבד, נוגעים בחיים ובמוות, בשכל וברגש, ומרכיבים פסיפס צבעוני ועמוס של חוויה אנושית אוניברסלית.
"מקור השם ברטי הוא סיפור משפחתי", מחייך דיסקין, "סבי נקרא על שם סבו, אברהם. סב סבי היה חזן בבית הכנסת החורבה בירושלים ומת בתאונה מחרידה כשנפלה עליו מנורת בית הכנסת ומחצה אותו. כשסבי נולד הוא נקרא אברהם חיים. כל אחיו הזכרים נפטרו קודם ללידתו. כשגדל היה לאיש עסקים מצליח אך איבד את מרבית רכושו בגלל אהבות, גחמות ומלחמות. כשעשה עסקים עם הבריטים הוסיף לעצמו את השם אלברט. לי ניתן שמו המלא - אברהם חיים אלברט, אלברט קוצר לברטי וכך קוראים לי במשפחה מאז ועד היום. אם לקשור את זה לספר, הוא מתחיל וממשיך - כמו בחיים וכפי שלימדונו אבות הפסיכואנליזה - עם נשמה של ילד, והילד הזה הוא ברטי".
"אושר אמיתי מלווה בתוגה"
דיסקין מספר כי רוב הסיפורים בספר נכתבו בשנים האחרונות, "אבל יש כמה שנכתבו לפני כן. גם סיפורים חדשים הם על זיכרונות ישנים, שום זיכרון לא מתואר בדייקנות דוקומנטרית. להפך. בצד אלה יש סיפורים שהם פרי הדמיון וההזיה. אני מאמין, ואפילו מקווה, שהספר הזה הוא מה שיישאר אחריי ולא מאמר אקדמי כזה או אחר שהתקבל לכתב עת יוקרתי. במובן מסוים, בחלקו הגדול הספר הוא אוטוביוגרפיה רגשית אם כי לא תמיד מציאותית. יש לפחות חמישה סיפורים שמתואר בהם מוות ממשי, אבל בכל זאת דומני שאני אדם די שמח. האושר בחיים מלאים מלווה לעיתים בתוגה. הספר כולל יותר משבעים סיפורים, ודומני שרבים מהם משעשעים למדי. גם מה שנראה כדמיון פרוע אינו כזה. איני מאמין שמישהו יכול לכתוב דבר דמיוני ככל שיהיה שלא ינבע מעומק נשמתו".
מהספר עולות גם שאלות של אמונה, שאולי אינן מסתדרות עם דמותו האקדמית של דיסקין, ואולי דווקא משלימות אותה. "אני אדם מאמין", הוא מבהיר, "לא בטוח בדיוק במה, אבל מאמין. בעיניי 'הכופרים בעיקר' הם לא פעם אנשים צרי אופק ושחצנים. אין אנו אלא נמלים המתרוצצות על קרום דק של כוכב לכת שתוכו לוהט כגיהינום. אבל מהו אותו 'עיקר'? איני יודע. אולי אפשר להגיד שאלוהים הוא סיבת כל הסיבות וזו תהיה תמיד חידה. כידוע, אין במדע ידע ואמת מוחלטים. אצטט את 'הקוסם מלובלין' של יצחק בשביס זינגר: 'אלוהים הוא האמת, אך אלה שדוברים בשמו הם שקרנים'.
"למרות שיש לי ידע מינימלי בהרבה תחומים אני מודע למוגבלות ואפילו לאפסות שלי ומשתדל לזכור אותה. בסופו של דבר, הכל נשגב מאיתנו. לעולם לא נפתור את חידת 'סיבת כל הסיבות'. הפתרון של החידה הזאת נמצא בידי משהו או מישהו טמיר ונעלם. אני רחוק מלקיים מצוות, אבל מאמין שיש משהו שהוא מעבר להוויה החומרית".
לצד הלב, הנשמה והאמונה, יש בספר גם סיפורים דידקטיים ושכלתניים, המביאים טעימה מעמדותיו המוצקות של דיסקין בנושאי מדיניות ומשפט, והכוללות בין היתר ביקורת חריפה על האקטיביזם השיפוטי. "שלטון החוק היום אינו קשור בחוק הכתוב אלא בפרשנות ובהגיגים של השופטים שראויים בעיני עצמם לפסול חוקים ולבטל החלטות של הרשות המבצעת", אומר דיסקין, "אבל קיומם של חוקים חדים וברורים הכרחי לקיום המערכת החברתית. כשאתה משחק כדורגל, אם פגעת בקורה או במשקוף, לא הבקעת. אבל בדרך שבה מתנהלת מערכת המשפט בישראל יכול להיות שיחליטו אחרת כי הקבוצה הטובה יותר מפגרת בתוצאה, ובמצוות 'הפרשנות התכליתית' חובה 'לעשות צדק בגדרי משפט'".
כריכת הספר החדש
דיסקין ממשיך: "מרחב האי־ודאות הורחב עד בלי קץ, וזה הורס את רקמת החיים החברתיים. אני לא פורמליסט בטבעי, אבל 'הפרשנות האובייקטיבית' כביכול, המבוססת על עקרונות היסוד העלומים של 'השיטה', מערערת הכל. עמימות קיצונית משמעה הרס שלטון החוק וזלזול בדמוקרטיה. החוק נרמס והרשויות הנבחרות נותרות כשהאחריות רובצת לפתחן והסמכות הסופית היא בידי 'פילוסופים מטעם עצמם'. אני רוצה שחוקי המשחק יהיו ברורים ככל האפשר ושלנבחרים תהיה המילה האחרונה - אלא במקרי קיצון נדירים ביותר".
אתה מייעץ לפוליטיקאים מכל הקשת הפוליטית כבר שנים רבות, היית שותף בהקמת מפלגת הדרך השלישית, למה לא הלכת בעצמך לפוליטיקה?
"אני מברך את אלוהים שאני לא בפוליטיקה. 'הנהגה', אחד הסיפורים, מתאר את רגע הגיוס לדרך השלישית על ידי שלושה אלופים בדימוס. כשרשימת המייסדים הוגשה לרשם המפלגות מוקמתי במקום השני ברשימה של הדרך השלישית, אבל לא כך התגלגלו הדברים. לא הצטערתי אז ובוודאי שאיני מצטער היום. אני לא אוהב שררה, גם לא באקדמיה, זה הדבר שהכי לא נעים לי בחיים, למרות שהוצבתי לא פעם, וגם היום, בעמדות ניהול. סמכות מלווה באחריות שהיא לעיתים קרובות כבדה מנשוא".
"אין סיכוי לשלום אמת"
דיסקין מספר כי הוא "נמצא ברדיוס של פוליטיקאים והם שומעים את דעתי, משמאל ומימין. אני יכול לשתף פעולה בקרבות שנראים לי צודקים עם דב חנין, להתבדח עם זחאלקה על מספרים לא רציונליים ולהחליף כאפות של הסכמה עם סמוטריץ'. בעוד כמה ימים יש לי פגישה עם איילת שקד על חוק מסוים שהיא רוצה לקדם ושאני מתנגד לו נחרצות. כשמישהו אחר רוצה את עצתך, הסיכוי שדעתך תתקבל הוא טוב יותר מאשר אם תיזום בעצמך".
אין שום תפקיד בפוליטיקה שקוסם לך? לא היית רוצה לשנות את המציאות מתוך המערכת?
"אם כן, אז אולי שר המשפטים. צריך לעשות שם סדר יסודי ולהפוך את המצב לכזה שבו חוקי המשחק ידועים וכל אחד עושה את תפקידו לשמירה על שלטון החוק והדמוקרטיה, שזה בדיוק ההפך ממה שנעשה היום".
בכל זאת, במציאות המסוכסכת שלנו, אולי הימצאות אדם כמוך במערכת הפוליטית יעשה לה טוב?
"אני לא מורם מעם ולא טוב יותר מאף אחד אחר, ואת דעתי אני משמיע. את רצח רבין, למשל, חזיתי שבועיים לפני שהוא קרה. אמרתי בראיון ברדיו שהמתח שקיים כאן ייגמר ברצח. הכרתי ואהבתי את רבין, אבל הוא היה איש ביישן ומסוגר שלא תמיד היה מסוגל לפתיחות. כשבאים אליך אנשים שליבם נקרע, גם אם הם לא צודקים, ואתה מנפנף אותם בתנועת יד מזלזלת, אתה מעורר אנטגוניזם קיצוני. אני בשום אופן לא מאשים את רבין, אבל אתה לא יכול לעשות דבר כזה לאנשים שהלב שלהם נקרע".
הרצח הביא לפילוג בעם שאולי לא נפתר עד היום.
"אחרי הרצח - וגם היום - עוד אומרים שמדובר בעשבים שצמחו בשדה של הדתיים הלאומיים. אני אמרתי מייד שאמירה כזו היא בגדר הסתה. לומר משהו כמו 'זה מבית מדרשכם' ולצבוע ציבור שלם כי יש לו כיפה סרוגה או צבע עור הוא דבר בזוי. חבר שלימד איתי קורס בא אלי מייד אחרי שהשמעתי את הדברים, סירב ללמד איתי וקבע: 'אתה איתם' - כלומר עם הרוצחים".
מה עמדתך בנוגע לסכסוך עם הפלשתינים?
"תמכתי בהקמת מדינה פלשתינית כבר ב־1967, אבל אני חושב שאין לנו סיכוי להגיע בדורנו לשלום אמת. כדי שיהיה שלום הם צריכים להכיר בזכות קיומנו, והם לא. החטא הקדמון שלנו, בעיניהם, הוא עצם קיומנו".
דיסקין, שחי עד היום בירושלים שבה נולד, מייעץ לפעמים גם לרה"מ בנימין נתניהו, שאותו הוא מכיר מילדות ושעם אחיו יוני ז"ל למד באותה שכבה בבית הספר. "הדברים שאמר יאיר נתניהו בהקלטות שפורסמו הם מגעילים, וזה הביטוי הכי מינורי שאני יכול למצוא, אבל אני מעריץ את אבא שלו על התגובה שלו בעניין. מה רצו שיגיד? זה הבן שלו. הרי הוא התחלחל מהעניין, אבל עצם קיומה של ההקלטה הוא עניין לא סביר".
רודפים אותו יותר מאחרים? יותר מאולמרט?
"לא היה מסע ציד כזה נגד ראש ממשלה אחר בישראל ואולי בעולם. אינטלקטואלים, התקשורת והאקדמיה בכל העולם נוטים לשמאל. נתניהו הוא הסמל של כל מה שבשמאל לא רוצים שיקרה. איני יודע אם נתניהו חטא או לא. יותר מכך, יש לי השגות לגבי צדדים בהתנהגותו אבל זה דבר אחד, ודבר אחר הוא שנעשה מסע ציד. מה אכפת לי מקאיה? מהבקבוקים? כל עוד ראש הממשלה לא שותף וזה לא משפיע על התפקוד שלו זה לא מעניין אותי ולא צריך לעניין את הציבור. דרך אגב, אין מנהיג שאין עליו או על משפחתו סיפורים כאלה ואחרים. כילד, ראיתי במו עיניי את פולה בן־גוריון מתגנבת בחורף ירושלמי מושלג לשומר שישב בבוטקה בבית ראש הממשלה הישן, ודוחפת לו לצווארון חופן של שלג כי נדמה היה לה שהוא נרדם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו