המלחמה החשאית, שמתנהלת כבר שנים רבות בין איראן לישראל מאחורי הקלעים, הגיחה אתמול בבת אחת אל קדמת הבמה לעיני כל ולאור היום. בפעם הראשונה פרץ בגבול הצפון עימות צבאי גלוי, ישיר וחסר תקדים בין שתי המעצמות האזוריות, במה שנראה כתחילתו של שלב חדש, שמוקדם עדיין לחזות לאן יתגלגל.
העימות הזה פרץ לא מפני שלישראל או לאיראן יש בשעה זו עניין בהידרדרות צבאית או במלחמה כוללת. ההפך הוא הנכון. ישראל הבהירה עוד תוך כדי מהלך האירועים בצפון שאין פניה להסלמה. גם האיראנים, בצד האיומים "להפוך את ישראל לגיהינום", מיהרו להכחיש שהמל"ט שלהם חדר לתחום האווירי של ישראל, ואף התאמצו לטעון ש"אין בכלל נוכחות צבאית איראנית על אדמת סוריה".
העימות הזה פרץ בגלל המפנה האסטרטגי, שמתחולל כעת בסוריה במלאות שבע שנים ללחימה: "שחקני המשנה", דאעש וקבוצות המורדים השונות, מחוסלים או הולכים ונחלשים, ומפנים מקומם לשחקניות העיקריות, שמנסות להשפיע על דמותה של סוריה העתידית: איראן, ישראל וטורקיה, גם הרוסים, כמובן.
איראן רוצה לקבע בסוריה נוכחות צבאית ואזרחית. כזו שתהיה שותפה בנתח הכלכלי של שיקום המדינה, אבל גם כזו שתוכל, בסיוע חיזבאללה ומיליציות הנאמנות לה, לאיים על ישראל מן הגולן ומגבול לבנון. ישראל רוצה יציאה של האיראנים ובעלי בריתם מסוריה, או לכל הפחות להרחיקם מן הגבול בגולן. ופוטין - הוא רוצה לשמר את מעמדה של ארצו בסוריה, שהיא המאחז המזרח־תיכוני היחיד שלו, ובה בעת לוודא שאיש מן החיילים הרוסים המוצבים בסוריה לא ייפגע.
המתח בין ישראל לאיראן סביב המתרחש בסוריה גבר בשבועות האחרונים בעקבות ביקור ראש הממשלה ברוסיה, סיור של הקבינט בצפון ושורה של הצהרות מפי בכירים בישראל, שלא יאפשרו לאיראן להתבסס בסוריה. אתמול הוא הפך בבת אחת להתגוששות צבאית: איראן, בפעם הראשונה, שיגרה מל"ט לא חמוש לכיוון ישראל, אולי כדי להפגין "נחישות" מול ההכרזות בירושלים. ישראל, בפעם הראשונה, תקפה מטרות איראניות בתוך שטח סוריה, לרבות סוללות נ"מ.
החדשות הטובות הן, כאמור, שגם איראן וגם ישראל רוצות להכיל את האירוע בצפון ולא מעוניינות כרגע בהסלמה. החדשות הפחות טובות הן שבנסיבות הנוכחיות - העימות הבא כבר בפתח.