תחבורה ציבורית בחינם? יעלה לנו ביוקר

הצעת החוק: מתן שירותי תחבורה ציבורית ללא תשלום

מגישי ההצעה: חברי הכנסת תמר זנדברג, איתן כבל ודב חנין

הנימוק: "דו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת מצא כי מתן שירות תחבורה ציבורית בחינם יעלה את מספר הנוסעים על חשבון מספר כלי הרכב הפרטיים בכביש. בעולם יש כמה דוגמאות לערים אשר מפעילות שירות תחבורה ציבורית בחינם. כך, למשל, בעיר טאלין שבאסטוניה הפעלת התחבורה הציבורית בחינם העלתה את מספר המשתמשים בשירות. כך גם בעיר גאופינג בסין ובמחוז אובן שבצרפת. כמו כן, שירות המוצע בחינם מושך אליו אזרחים רבים משכבות אוכלוסייה שונות. אין ספק כי הפעלת השירות בחינם ידרוש השקעה ממשלתית לצורך סבסוד מלא של התחבורה הציבורית בישראל, אולם לנוכח הנזקים הכלכליים שיוצר השימוש ברכב הפרטי, ובהם זיהום, פקקים ותאונות דרכים, ניכר כי הפעלת תחבורה ציבורית חינמית דווקא תביא לחיסכון בהוצאות הממשלתיות".

הוצאה שקרית של דברים מהקשרם

מדהים איך שנבחרי הציבור מזמינים מחקר, מוציאים בעקבותיו הצעת חוק הפוכה מהממצאים, ועוד מעזים לתלות את ההצעה במסקנות המחקר. גם בעיר גאופינג שבסין וגם בעיר טאלין שבאסטוניה מצאו החוקרים שהרוב המכריע של הגידול בתחבורה הציבורית הגיע מהולכי רגל ומרוכבי אופניים, מה שיגביר את זיהום האוויר, יפגע בבריאות הציבור ויעלה דרמטית את הצפיפות וההוצאה הממשלתית.

נוסף על כך, במקומות אחרים שבהם בוצע ניסוי כזה הנוסעים סבלו מוונדליזם ומאלימות של נוסעים אחרים, חסרי בית ובני נוער השתמשו בתחבורה ציבורית כמקום מפגש ושהות, ואיכות השירות ירדה עד שהתוכנית נזנחה. מעבר לכך, החוקרים לא מצאו בשום מקום בעולם ניסיון לפעלת תחבורה ציבורית בחינם מחוץ לערים. בשום מקום לא הגיעו החוקרים למסקנה שהפעלת תחבורה ציבורית חינמית תביא לחיסכון בהוצאות הממשלתיות. מסקנה זו היא פרי דמיונם הפורה של חברי הכנסת.

מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ) בחן ב־2014 את המחיר של כרטיס נסיעה בודד בתחבורה ציבורית בערים הגדולות בישראל למחירים ב־11 מטרופולינים במדינות המערב. מהנתונים עולה כי המחיר בישראל נמוך יותר באופן משמעותי במונחי כוח קנייה והן באופן מוחלט. אמנם הצרכן הישראלי נהנה ממחיר נסיעה נמוך, אך סובל מרמת שירות נמוכה בהרבה מזו שנהוגה בממוצע העולמי.

איכות השירות ירדה

כך, למשל, המהירות הממוצעת של שירותי התחבורה הציבורית בישראל נמוכה ב־60% מזו בממוצע העולמי. ב־2010 היתה המהירות הממוצעת של אוטובוסים בגוש דן כ־17 קמ"ש וב־2017 היא ירדה לפחות מ־15 קמ"ש. כמו כן, ק"מ שירות של תחבורה ציבורית לתושב בישראל נמוך יותר מחצי מהממוצע העולמי. דו"ח בנק ישראל מראה כי בשנים 1994-2009 חלה ירידה במדד שירותי התחבורה הציבורית בשיעור של 27%.

במקביל לזאת, מערך התחבורה הציבורית נהנה מגידול מתמיד בגובה הסובסידיה המוענקת לו, הסובסידיה הכוללת לאוטובוסים גדלה ב־170% מ־2004 עד 2017, וזה עוד בלי חישוב התוספות שהמדינה משלמת עבור הסעות חיילים, בעוד שעד 2013 מספר הנוסעים גדל רק ב־32%.  גם במחקר שהוזמן על ידי דב חנין ציינו החוקרים כמה פעמים כי נוחות הגעה, תדירות ואמינות התחבורה הציבורית הן האחראיות העיקריות להמשך השימוש בתחבורה ציבורית של אותם נהגים בודדים שבחרו לזנוח את הרכב הפרטי בעקבות שינויי המחיר.

לסיכום: בניגוד לטענתם של יוזמי הצעת החוק, שירות תחבורה ציבורית המוצעת בחינם עלולה להוביל לבעיות קשות, ואף להחריף את הנזקים שיוזמי החוק מנסים לפתור כפי שמתואר בדו"ח, ועל פי הדוגמאות בערים המתוארות. על פי מחקר של עמותת אור ירוק, אוטובוסים מהווים כ־3.5% מהנסועה בישראל לעומת ממוצע של כ־12% באירופה. הגדלת התמיכה הממשלתית אינה פותרת את בעיית איכות התחבורה הממשלתית, אשר מונעת מישראלים רבים לעבור ולהשתמש בה, אף על פי שהסובסידיה גדלה משמעותית בשנים האחרונות, ירדה איכות השירות. הרחבת הסובסידיה תהרוס לחלוטין את מערך התחבורה הציבורית ותעלה הון עתק לציבור הישראלי.   

בניתוח הצעת החוק השתתף ניסן אברהם, חוקר במכון החשיבה בצדק

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו