תיירים מזדמנים

התיירות במאה ה־21 מבוססת על שלושה דברים שמניעים אותה: דת, תרבות וספורט. אלו הן שלוש הסיבות העיקריות שמזיזות מיליונים ברחבי העולם ממקום למקום, בחיפוש אחר הריגוש הבא.

אם לשפוט על פי יריד התיירות הבינלאומי שנערך השבוע בגני התערוכה בתל אביב, הרי עבור הישראלים יש פרט נוסף שצריך להכניס למשוואה: ירח דבש. צמד המילים הזה חזר על עצמו ברוב הדוכנים שעל פניהם חלפנו בעברית ובאנגלית. את התייר הישראלי מנסים לתפוס עם החופשה הרומנטית של חייו.

קחו למשל את הבוטקה המרשים שבנתה כאן לשכת התיירות הפיליפינית. מדי חצי שעה עגולה פצחה שם זמרת במחרוזת שירים רומנטיים, כשהיא מלווה בשני נגנים. הלהיט היה, אגב, שירה של סלין דיון, ששימש פסקול של הסרט "טיטניק". שירתה הענוגה הופרעה מדי פעם בצעקות: "פה הם לא נותנים בירה, בוא נלך לדוכן של אשדוד, שם יש גם פיצוחים", אבל רוב המבקרים בתערוכה דווקא העניקו לה את מלוא הכבוד וצילמו אותה לסרטון וידאו במצלמה שלהם.

מה לכל הרוחות יש להם לעשות עם זה, אלוהים יודע, אבל הנציג הרשמי דווקא מחויך: "הישראלים והישראליות הצעירים גילו את הפיליפינים והם מגיעים לשם לירח דבש, אבל המטרה שלנו היא לפנות לקהלים רחבים יותר, לא רק לכאלו שמגיעים לחגוג את האירוע המאושר בחייהם".

הטייוואנים, כמה מטרים משם, הביאו רקדנית. השילוב הזה של אירוויזיון וגמר "אקס פקטור" ילווה אותנו לאורך כל השיטוט, כמו גם מאבקו של המבקר הישראלי על מתנות ואוכל בחינם. פה בלון, שם תיק וכל הזמן בירה או קפה שחור מאורחן בדואי שנמזג לכל מי שרוצה. וכולם הגיעו צמאים גם למזכרות וגם לשתייה.

"איף ווי ברינג פיפל טו יור קאנטרי, ווי ניד טו נואו איף דה פוד איז כשר". שני סוכני תיירות, ככל הנראה, מנהלים שיחה נעימה עם הנציגה הטייוואנית. 

"יו נואו ווי האב נאו כושר פוד, ביקוז דר איז דיס מאן דאט גיב פרמישן טו דה פוד", היא מתכווצת בכיסאה, מנסה לספק את התשובות הנכונות ולאחוז בלקוחות הפוטנציאליים שלפניה. "נוט אול פיפל אין יזראל אר לייק אס", אומר אחד מהם ומצביע על הכיפה של חברו. "ווי רליג'ן באט נוט אול דה גרופס ווי וונט טו ברינג אר רליג'ס". כולם מצחקקים באנחת רווחה.

את הדוז פואה שלי מקבלת המשלחת מפנמה. עם נגנים, תחפושות והרבה מצב רוח טוב הם הצליחו לשכנע אותי לבוא לבקר במדינתם. לא רחוק מהם, דוד אדרי שמוציא קבוצות למרוקו, מסביר לי: "כל הישראלים אוהבים את מרוקו. מבוגרים, צעירים והרבה זוגות בירח דבש.

"בישראל יותר מסוכן לישראלים מבמרוקו, שם אנחנו הישראלים מתקבלים כמו VIP, תראה זוגות שיוצאים למלונות בוטיק לכבוד ירח הדבש. לא סתם מרוקו הפכה ליעד הכי פופולרי עבור הישראלים בכל השכבות וכאלו שרוצים לצאת לירח דבש".

הפיל הלבן

אחד הדברים הבולטים ביריד הענק הוא היעדר התופעה של דיילות בלבוש צמוד. המומחים מסבירים לנו שתופעת ה"Booth Babe", דוגמניות תצוגה בתרגום חופשי, הולכת ונעלמת מן העולם נוכח אינטנסיביות קמפיין Me Too והפוליטיקלי קורקט. "בעבר זה היה נורא", מסבירה עירית, סוכנת תיירות ותיקה.

"הרבה גברים, בעיקר בחו"ל, פשוט היו מציקים להן בלי בושה והן היו עומדות שם מובכות, מנסות להציג את המדינה שלהן. בתיירות זה כמעט לא קיים יותר, כי מדובר בעסק שמרני יותר, באופן יחסי". 

את הפיל הלבן באמצע החלל לא קשה לזהות. משרד התיירות הישראלי. מארח האירוע, שמשך אליו כל כך הרבה נציגים מסביב לעולם, הוא אמנם ענקי בגודלו וניצב במקום מרכזי, אך משעמם למראה ונראה שגם לא עמוס במבקרים. בשש השנים האחרונות ה"בום" התיירותי לישראל נעצר. נכון שהמספרים מצוינים, אבל נדמה שהגענו נכון לעכשיו למקסימום, וצריך לחשב מסלול מחדש.

 

אנשי הדוכן הפנמי, היריד התיירות // צילום: גדעון מרקוביץ

 

אחת התלונות שחוזרות על עצמן בקרב הנוכחים היא שהיריד פונה לתיירות חוץ ולא מעודד תיירות פנים של ישראלים. סוכנת תיירות שמעדיפה לא להזדהות מסבירה כי "הם שמים את כל הכסף על תיירים שיבואו מחו"ל, למרות שזה לא מוכיח את עצמו באופן מובהק. במקום לעודד תיירות פנים, במקום לפנות בעברית ולהוציא אנשים לטייל בישראל. הפרסום הוא בכל כך הרבה שפות אבל לא בעברית, וחבל".

תיירות, כך מתברר, יכולה להיות עסק כה משעמם, ועם זאת כה משעשע. ליד הדוכן של חברת התעופה "טארום" הרומנית, נשמעת אישה שאומרת למציגים המבוגרים, שמוכרים חלילי פן למרבה במחיר: "אין לי מושג למה בעלי אוהב לנסוע כל כך הרבה לרומניה, הוא מרגיש שם בבית. כשאני באה איתו אני משתעממת, אבל אני אשמח להצטלם איתכם למזכרת בשבילו".

ליד הדוכן של הפולנים, שני גברים מנהלים שיחה: "האנטישמים האלו, אבל תראה כמה יפה הבחורה שהם הביאו", אומר אחד, והשני עונה לו: "מאיפה באת עכשיו עם האנטישמים, קרקוב זו עיר פצצה, תאמין לי, אנשים לא יודעים". וכך, עד היציאה הביתה ניכר שכולם כבר טרוטי עיניים כדרכן של תערוכות מהסוג הזה.

לאחר שעות של עמידה על הרגליים, ומלחמות על לקוחות בתחום שמשתנה מול עינינו בכל רגע נתון, אני מניח שעבור אנשי המקצוע האירוע הוגדר כהצלחה מרבית. הפקקים בשדרות רוקח בדרך הביתה והעומס הבלתי נתפס בכבישים הזכירו לי שלפחות בתקופה הקרובה, זה הכי קרוב שאני אגיע לפנמה סיטי. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו