אור בינוני

הקול של אמיר דדון הפך בעשור האחרון למוכר מאוד. יש לו להיט אחד אמיתי בשם "אור גדול", שהפך לקלאסיקה. הוא הוציא צמד אלבומי סולו, שיתף פעולה עם שלמה ארצי ועידן רייכל ("שאריות של החיים"), הפך לכוכב מחזות זמר ("לילה לא שקט", "עלובי החיים", "לילה 1 באפריל") ושר בהמון פרסומות. כל אלה הובילו אותו למעמדו הנוכחי ככוכב הרוק האופנתי, שממלא את ההאנגר במופע ההשקה לאלבומו השלישי, "לבחור נכון". אלא שהאזנה לאלבום הזה מעידה שהוא מתקשה לפרוע את הצ'ק. כשמוסיפים לכך נוכחות בימתית שנראית דומיננטית, אבל למעשה לא באמת נוגעת, מתקבלת תחושת פספוס. נכון, דדון מאוד רוצה להיות רוקר גדול, אבל הוא פשוט לא כזה.

אין עוררין על היכולת של דדון כזמר מבצע, בעיקר בגרסאות ללהיטים של אחרים (שלום חנוך, קורין אלאל). יש עוררין על היכולת שלו לנפק בגיל 42 אלבום עם אמירה חזקה ונוכחות מרשימה. כדי להיות רוקר איכותי לא מספיק להישמע טוב על רקע גיטרות מתפרצות, צריך גם להגיד משהו משמעותי. באלבום "לבחור נכון" דדון מסתכל בעיקר פנימה, על אהבותיו ותחושותיו, ואפשר להעביר ככה קריירה שלמה ולמלא האנגרים, אבל השאלה היא מתי השירים שלך ייתנו לאנשים משהו שהוא מעבר להזדהות רגשית. זה לא אומר שאמיר דדון הוא לא אמן מוצלח עם קהל שהולך אחריו, אבל הוא רחוק מלהיות הנסיך שעשו ממנו.

האלבום החדש נפתח בצלילי פסנתר מלטפים בשיר הנושא "לבחור נכון". דדון בחר כמפיק מוזיקלי את גלעד שמואלי, שלקח אותו כאן לכיוון רייכלי, רך ומיינסטרימי. וגם כשהם פותחים ווליום של תופים וגיטרות זה לא מחלץ את דדון מהטקסט שמתעסק רק בעצמו ("הכל מתנקז אלי... הכל מדבר אלי... הכל מתחבר אלי..."), עם פזמון שהוא מופת לקיטש ניו־אייג'י ("מתי אלמד לבחור נכון, להאמין, לראות שטוב") ובית אחרון שמתחנף לאמונה ("אומרים יש מי ששומר עלי, נותן לי את הכוחות, עוד לא מצאתי תשובה"). נכון, זה שיר מאוד אישי ועבודת הכתיבה לא רעה, אבל הוא סובל מאובססיה לחפירה פנימית.

לעומתו, "בואי נדבר בינינו", שכתב עם רועי חסן וקרן פלס, הוא שיר יפה על זוגיות וחיים משותפים. גם הוא נפתח רך, עם גיטרה אקוסטית, ואז מתגבר לרוק, טריק ששמואלי ודדון חוזרים עליו בכמה שירים. למשל, בשיר הבא, "כל יום כמו נס", שגם הוא מתחיל רגוע ואז מתפרץ לרוק כוחני. הניסיון לשמור על זוגיות מגיע כאן לשיא דרמטי עם תחושת מחנק שמובילה לתפילה. הווקאל המצוין של דדון מתווך כאן היטב את עוצמת הרגשות, אבל מרוב שהקול שלו נשמע מושלם, קשה להאמין לו. 

ואחרי שהתפרקה הזוגיות מגיע "מתוך הכאב". דדון, גרוש ואב לשניים, הוא כאן זאב בודד שלא מפחד להיות לבד. מצד אחד הוא כמעט חורז כאן "כאב" עם "לב" ומספק ערימה של קלישאות ("הלב פועם, עדיין חי" ו"מתוך הכאב משהו נולד"), מצד שני הוא מדייק בקלישאות האלה ברמה שמזכירה את מיכה שטרית ושר נהדר. מהשירים הטובים באלבום. ב"בואי הראיני" שיצר נתן גושן, דדון חוזר לימיו בפרויקט של רייכל עם נר דולק, שערים פתוחים, אנשים שעוצמים עיניים ופחדים.

הלהיט "עוד נוסעים (כשאהוד שר)" הוא דוגמה מאלפת לקריירה של דדון. שיר שנוצר על ידי צחי אלוש (להקת "מרפסות"), שמספר על צעירים באר־שבעים שחולמים על קריירה במוזיקה ועל הדרך לתל אביב. דדון, באר־שבעי במקור, מבצע אותו מצוין. מבצע, אבל לא יוצר. המוזיקה היא רוק אייטיזי של נסיעה, בהשפעה ברורה של משינה, מאיר ואהוד בנאי (והקיור), מה שמוביל את דדון להבליט את הניימדרופינג - "כשאהוד שר", משל היה זמר פופ שמחפש גימיקים. לראות אותו שר את זה בהופעה יחד עם בנאי עצמו, הוביל לתחושת גירוד לא נעימה.

ב"אם הייתי מוכן" דדון עושה מה שעשו רבים לפניו בשנים האחרונות ולוקח שיר מהצמד הנוצץ גלעד כהנא ודודו טסה. אלא שדדון מתאמץ ולוחץ ולא מצליח לתרגם את המילים לרגש ממשי. הקול של הזמרת רז שמואלי, שפותח את הדואט "להיות אני שוב", מגיע בשלב שבו האוזן כמהה לרענון, ודדון מצטרף אליה לשיר היפה באלבום.

"שיר במקום ילדים" הוא ניסיון מוצלח של קרן פלס ועמוס בן דוד להושיב את דדון על מקצב שלושה רבעים, עם מילים סוחטות רגש וסגנון קיטשי, שנע בין שלמה ארצי לרמי קלינשטיין. דדון, כאמור, מבצע נהדר ונכנס היטב לתפקיד. האלבום נחתם בשיר החזק "בסוף ימיי", שכתב יהונתן גפן כצוואה לפני המוות. הרי מי לא היה רוצה להשאיר חותם ושיזכרו אותו? אבל בשביל זה אמיר דדון יצטרך להתאמץ עוד קצת.

אמיר דדון, "לבחור נכון", הליקון, 2018

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו