"רוצים לשמור על הבית": כך הפכה אשדוד למוקד המאבק על חוק המרכולים

באשדוד הגשומה עסקו השבוע בשאלה הרת גורל. האם נכון שמרכז רוגוזין המיושן והמט לנפול, שוב הצמיח מתוכו מיליונר חדש? הידיעה על כך שהזוכה היחיד בפרס הראשון בלוטו מגיע מעיר הנמל, הפכה את תושבי המרכז לחשדנים. במרכז החשדות עמד מוכר פיצוחים שניסה לעמוד בפרץ השאלות. 

"רק תגיד אם זכית, אנחנו לא רוצים שום דבר", הטיחו בו. "לפי הגובה בצילום זה בטוח הוא, הוא משחק אותה ממשיך להגיע לעבודה, אבל זה הוא", קבעה מישהי בנחרצות וחייכה בסיפוק. כתריאליבקה הדרומית היתה יכולה להמשיך ולעסוק ברכילות המעניינת, אבל להפתעתם של התושבים - עירם המנומנמת הפכה למוקד המאבק הנוכחי בין חילונים לדתיים. בתקשורת כבר הגדירו את אשדוד כעיר שמסמלת את החילוניות של שנת 2018. והם בכלל לא ידעו שהם כאלה. 

"אני לא רואה בזה מאבק על חילוניות בכל המדינה, אנחנו לא רואים את עצמנו כמנהיגים או כאלו שיש להם אינטרס פוליטי, אנחנו בסך הכל רוצים לשמור על הבית שלנו", מסביר ברוגע דן סופר. סופר, 30 שנה באשדוד לאחר שעלה אליה מווילנה, הוא האיש שהוציא בשבת שעברה 2,000 איש לרחובות בעירו.

"כשהלכתי למשטרה לבקש אישור להפגנה, רשמתי ש־2,000 איש צפויים להגיע. הם צחקו לי בפנים, פשוט ככה, אני לא מתבייש להגיד את זה. אבל הרגשתי את השטח ובעיקר את קבוצות הווטסאפ שלי, וידעתי שאנחנו נעמוד במילה שלנו והאלפים ייצאו לרחובות. וככה היה. האנשים שיצאו לרחוב הם אנשים שנלחמים עבור העתיד של הילדים שלהם, כדי שיוכלו להמשיך ולגור באשדוד".

יחד איתו נמצאת אינה פורמן, והשניים אמרו השבוע כי "לאחר הפגישה עם ראש העיר יחיאל לסרי, העברנו לו את דרישותינו ואנחנו מחכים לתשובות. אנחנו יודעים שראש העיר הוא אדם עסוק ואנחנו נמתין". כשאני מנסה להסביר לסופר שהנימוס האירופי שלו לא יעבוד פה, הוא ממהר לבטל אותי: "בפוליטיקה כשעושים משא ומתן צריכים להמתין בנימוס לדעתו של הצד השני. בכוח לא הולך שום דבר, הכוח היחיד במשא ומתן זה הנימוס והסבלנות. אנחנו את התשובות שלנו נקבל, ואם לא - צריך לזכור שבנובמבר יש בחירות והחילונים יזכרו טוב את מה שעשו להם".

 "מלחמת החרדים לא תצליח"

עיר בצמיחה מתמדת אשדוד. עוד ועוד שכונות למגורים נבנות, ובתיאוריה מדברים אפילו על איחוד עם אשקלון, דבר שנראה כרגע כמדע בדיוני, אבל מי יודע. השעטנז בתושבים שינה את מאזן הכוחות. אם בעבר העיר היתה מזוהה עם עדות המזרח והקהילה המרוקאית המסורתית, הרי גלי העלייה הרוסית בצוותא עם הדור הצעיר שהגיע לעיר מכל הארץ, העניקו לעיר צביון חילוני הרבה יותר.

אבל כשהגיעו הבחירות המוניציפליות - יהדות התורה השתלטה על המועצה עם 11 מנדטים, בשעה שהחילונים ניצלו את יום החופשה לבטלה. לסרי אמנם נבחר לראש העיר, אבל הקואליציה שלו תלויה בחסדי החרדים. מכאן היה ברור שאשדוד תעבור תהליך מהיר של הדתה שהוביל להתמוטטות הטיילת המקומית, שהשטחים להשכרה בה עולים על הביקוש, ולסגירת העיר אט־אט בשבתות.

בוריס גיטרמן, סגן ראש העיר, נשמע נסער השבוע: "האווירה בעיר לא טובה. אתה רואה בפייסבוק וברשתות החברתיות את ההסתה", הוא אומר בשצף וממשיך: "יש בעיה עם חסידות גור, הם רק 14 אלף תושבים אבל הם מגיעים כולם להצביע ביום פקודה, תוסיף לכך את ש"ס, שזה עוד 10,000 אנשים.

"ראש עיר באשדוד לא יכול להיבחר בלי הדתיים, ואת זה חייבים לשנות. אצל הרוסים, ובכלל אצל החילונים, יש פיצול, ואין מועמד אחד שסוחף אחריו את כולם. הציבור צריך להבין שלא נאבקים פה רק על השבת, כי על השבת אפשר להסתדר, כמו שאנחנו מסתדרים משנות ה־70. אני יכול להגיד לך שהמצב יוביל לכך שאני אתמודד על ראשות העיר, כי אי אפשר שכל ראשי העיר באשדוד יחיו בפחד מהקואליציה במועצת העיר של החרדים, כשבסופו של דבר אשדוד היא בכלל חילונית".

דן סופר, תושב אשדוד. "הנושא הוא לא ביג, הנושא הוא הצביון של העיר" // צילום: גדעון מרקוביץ
 

"המלחמה של החרדים לא תצליח, תשכח מזה, באשדוד יש עכשיו רוב רוסי והוא מכתיב את סדר היום. המסורתיים מתבגרים ומזדקנים. העיר משנה פניה תמידית", מסביר אבי אבטה, בשעה שאנחנו יושבים במסעדה שלו רונג'אן, הקרויה על שם אשתו התאילנדית, שמפליאה במאכלים מארץ מולדתה.

"אני סגור בכל מקרה בשישי־שבת כי אנחנו עובדים קשה כל השבוע, ואני צריך מנוחה. בשבת כולנו הולכים למרכז ביג כדי לבלות. המרכז עצמו סובל כל השבוע כי אין בו תנועה, ולמעשה הוא בית קברות. בית קברות יפה מאוד, אבל בית קברות. אם יסגרו אותם בשבתות, כל בעלי החנויות יעופו משם, ויהיה אפשר לסגור אותו סופית".

כשצעדנו אל תוך מתחם המריבה, התברר שההגדרה של אבטה היתה נכונה. שומר משועמם ניסה להתחמם מהקור, בתי קפה מאוכלסים בקושי וחנויות ריקות ברובן. בעוד בשבתות לא ניתן להכניס במקום סיכה, באמצע השבוע כולם יוצאים לעבוד מחוץ לעיר.

"אם אין קמח, אין תורה"

סופר טוען שההתעסקות בביג לא רלוונטית: "הנושא הוא לא ביג, הנושא הוא הצביון של העיר. איפה מתחילה הכפייה הדתית והיכן היא נגמרת. אני שומר את המצוות שלי, אני עשיתי תואר בבר־אילן ועדיין אני מרגיש את הגזענות מחלק מהתושבים ובעיקר מהמקומונים. שיגידו לי הם מי אני? הם מאשימים אותנו בכל מיני האשמות, אבל במשנה כתוב שדת וכפייה לא הולכות יחד. ולגבי ביג, אני רק יכול להגיד לך שאנשים צריכים להתפרנס, כי אם אין קמח, אין תורה".

אצל אבטה במסעדה אנשים דואגים, הוא מוזג לכולם כוסית לחיים, ואומר להם שלא ידאגו, כי בסוף, כשההמונים ייצאו לרחובות, הפוליטיקאים יתקפלו, אבל כשהוא מתיישב לידנו, הוא לובש פרצוף ריאלי: "אני ממפוני גוש קטיף, כבר עזבתי מקום פעם אחת. נתנו לי מיליון שקל ואני אומר לך שהייתי נותן 2 מיליון כדי לחזור לבית שלי מטר מהים.

"אני 11 שנה באשדוד ואני לא מתכוון לצאת למלחמות, אין לי כוחות. הסועדים כאן חוששים שעוד רגע גם לא ירשו למכור בעיר הזאת אוכל לא כשר. אם יגיעו אלי וידפקו בדלת, אני אקח את המשפחה שלי ונעבור לעיר אחרת. השורשים שלי הם לא בעיר הזאת ולכן אני לא מאמין שאם אצא למלחמה אני אצליח, כי אין לי גב. מי שנולד וחי בעיר הזאת צריך להילחם, כי ברגע שיגיעו אלי למסעדה, השלב הבא יהיה שיגיעו אליהם הביתה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו