החלטת הפרקליטות לאפשר את פתיחת קברם של 17 ילדים השייכים למשפחות יוצאות תימן, היא צעד היסטורי. זהו צעד חשוב בסיומו של הליך ארוך ורב שנים, שבשיאו ח"כ נורית קורן הקימה שדולה, וכך הצלחנו לגרום לראש הממשלה לתת את ההוראה לפתוח את החיסיון שהיה ללא תקדים, במשך 70 שנה.
לא כל הארכיון נפתח, אך הדבר הספיק כדי לעורר את דעת הקהל והתקשורת ולצרוב את ההבנה שאכן היו כאן פשע וטרגדיה נוראית. חשוב להבין, הצעת החוק של ח"כ קורן לפתיחת הקברים היא שהביאה את הפרקליטות להחליט את שהחליטה - ולא דבר אחר.
17 משפחות הגישו את התביעה לפתוח את הקברים כדי לבחון אם מה שנאמר לנו בוועדת קדמי אכן נכון - אם ילדיהן אכן קבורים שם. להערכתנו, לאחר פתיחת הקברים ובדיקת הדנ"א יתברר כי חלק גדול מהילדים כלל לא קבורים שם, וכי המידע שנמסר לנו היה פיקטיבי ולא רציני. דבר זה יכול להביא את המדינה לחוסר ברירה, ולכך שתקבל סוף־סוף אחריות לכל הפרשה.
כדי להבין כמה אין לנו אמון במערכת, אסביר את המקרה הפרטי שלי. נמסר למשפחתי שאחותי, בת החצי שנה, מתה ממספר רב של מחלות מוזרות וכי היו לה אבנים בכליות - ילדה בת חצי שנה שעדיין ינקה! כל זאת על סמך מסמך רפואי מטושטש. גם קבר להצביע עליו אין לי. במהלך השנים שלחו לה צווי גיוס, וברישומי הביטוח לאומי היא עדיין חיה.
מבחינתנו זו בדיקה מדגמית שמשליכה על כל התהליך. אני מקווה שפתיחת הקברים תאיר את הפרשה באופן הרבה יותר בהיר ובר משמעות. כולי תקווה שהדבר יפתח פתח לבדיקה גם של מאות המשפחות האחרות, שלא כלולות בתביעה.
יגאל יוסף היה נציג המשפחות בוועדת שלגי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו