"עכשיו קראתי את מה שכתבת על ההופעה של מרגרט בתי, והגעתי למסקנה שאתה אדם רווי בארסיות שיוצא ממנו ארס כפול ומכופל מהמשכורת שהוא מקבל", כך כתב הנשיא הארי טרומן ב־6 בדצמבר 1950 למבקר המוזיקה של ה"וושינגטון פוסט", יום לאחר שפרסם ביקורת קטלנית על כישורי השירה של בתו מרגרט טרומן דניאל, שהופיעה באירוע מכובד ורב־משתתפים.
זה היה עשרות שנים לפני שהיה בבית הלבן אדם בשם דונלד טראמפ, שהלך לטוויטר כדי להשמיץ את מייקל וולף, מחבר הספר "אש וזעם", שהסנסציות שהתגלו בו - החל מכך שטראמפ לכאורה מעולם לא רצה לנצח וכלה בכך שהוא לכאורה מעורער נפשית - העסיקו כמעט כל כלי תקשורת ברחבי העולם בשבוע האחרון.
"אני סבור שאתה אדם זקן ומתוסכל, שרצה מאוד להיות מוצלח, אך העובדה שכתבת מה שכתבת בחלק האחורי של העיתון מלמדת באופן ודאי שאתה כבר לא במסלול להצלחה... יום אחד, כשאני אפגוש אותך, אתה תצטרך אף חדש, יהיה לך פנס בעין ואולי גם קביים", המשיך טרומן, שכתב את זה על ניירת רשמית של הבית הלבן ושלח את זה למבקר בדואר.
במונחים של אז, מדובר היה בצעד חסר תקדים של הנשיא כלפי גוף תקשורתי מוביל, ומתקפה מתחת לחגורה שהפכה עד מהרה לוויראלית באמצעים של אותם ימים: מכתבו של טרומן זכה עד מהרה להופיע בשערי העיתונים ברחבי המדינה, וגם להרמת גבה - איך אדם שהיה אחראי להטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי ועל המלחמה הקרה עוצר הכל כדי לסגור חשבון עם מבקר מוזיקה, שבסך הכל העריך באופן מקצועי את כישורי השירה של הבת שלו. נראה שחוץ מהטלת פצצת אטום שלישית, טרומן היה מוכן להשתמש בכל אמצעי הנתון למנהיג העולם החופשי כדי להתנגח במבקר.
כך או כך, עבור טרומן, זו היתה הזדמנות להראות כי הוא לא רק נשיא, אלא גם אבא אוהב. באשר לבתו, קריירת השירה שלה לא התרוממה מאז אותה הופעה בלתי מוצלחת.
קלינטון קיבל דו"ח
בדומה לנשיא טראמפ השבוע, גם ביל קלינטון נאלץ להתמודד עם חשיפות לא סימפטיות של התנהלותו בבית הלבן. החוקר המיוחד קנת' סטאר, שמונה לחקור שורה של פרשיות שחיתות, חיבר דו"ח חמור המתעד את האקטים המיניים של הנשיא ה־42 בחדר הסגלגל.
מה שהיה רומן מחוץ לנישואים בין קלינטון לבין מוניקה לוינסקי, אחת מהמתמחות בבית הלבן, הפך עד מהרה לחלק בלתי נפרד מחקירה פדרלית של סטאר, שקיבל מנדט כמעט בלתי מוגבל לחקור את הנשיא לשעבר. סטאר פרסם דו"ח חמור במיוחד נגד קלינטון, שממנו עלה כי הוא לכאורה העיד עדות שקר כאשר התחמק מלהסגיר את אופי יחסיו עם לוינסקי.
בנוסף, סטאר האשים את קלינטון בניצול סמכויותיו כדי לטייח את הפרשה, אך מה שתפס את תשומת לב הקוראים אז, כמו היום, אלו התיאורים העסיסיים שכלל הדו"ח. ערוצי החדשות שברו את הראש איך לספר על הדו"ח באופן קורקטי, שיתאים לכל המשפחה, בלי התיאורים הגרפיים. כך או כך, כמו במקרה של "אש וזעם", מוציאים לאור זיהו את הפוטנציאל ופרסמו אותו במתכונת של ספר בחנויות - והוא נחטף כמו לחמניות טריות. גם הסרטון מתהליך החקירה של קלינטון פורסם והפך ללהיט - וזאת בימים שקדמו ליו־טיוב ולפני שהיו רשתות חברתיות כמו היום.
המחבר לקחת צעד אחד קדימה מדי את החופש האמנותי. כריכת הביוגרפיה של רונלד רייגן
קלינטון הפך למושא ללעג על כך שהכחיש כל קשר מיני עם לוינסקי, אך בסוף נאלץ להודות ששיקר לאומה. הוא השתלח בסטאר והאשים אותו ברדיפה, בדומה מאוד למה שטראמפ עושה היום ליריביו. הנאום לאומה של קלינטון ייזכר כנקודת מפנה לטובה דווקא מבחינתו; הוא הצליח לשכנע את העם האמריקני כי הרפובליקנים בקונגרס פועלים בכל כלי אפשרי כדי להפילו. אמנם כמה חודשים לאחר מכן בית הנבחרים הצביע בעד הדחתו ועל העמדתו למשפט מיוחד, אך הסנאט האמריקני לא הרשיעו ומעמדו בסקרים הלך והשתפר.
הביוגרפיה הרשמית של רונלד רייגן היא מקרה קלאסי של סופר שלקח את החופש היצירתי למחוזות רחוקים מדי. אדמונד מוריס, סופר מוערך, נבחר להיות הצל של רייגן עוד במהלך כהונתו, ובילה שעות אין ספור עם הנשיא כדי שיוכל לכתוב ביוגרפיה אותנטית עד כמה שאפשר, ולמעשה קיבל גישה חסרת תקדים לחדר הסגלגל, שכל ביוגרף היה רק חולם עליה.
ולכן כולם הופתעו כאשר בשנת 1999, הרבה אחרי שרייגן סיים את נשיאותו וכבר היה חולה באלצהיימר, מוריס פרסם את הספר "Dutch" (שם החיבה של רייגן בקרב מכריו). בספר הזה מוריס למעשה השחיל את עצמו אל תוך הביוגרפיה של רייגן, כדמות בדיונית שמסתכלת על החיים מהצד - וממציאה אירועים שמעולם לא קרו. "זו היתה טכניקה מושלמת כדי שאוכל לספר את סיפורו של אדם שכל חייו היו מופע אחד גדול", הוא סיפר לאחר שיצא הספר וחיצי הביקורת הלכו וגברו. "תמיד ידעתי שזה כלי שנוי במחלוקת", הסביר וציין כי אף שהיה 14 שנים במחיצת רייגן וקרוביו כדי לכתוב את הספר, לא הצליח לפענח מיהו ולכן נאלץ לנקוט צעד כה דרסטי. מיותר לציין שהספר, למרות העניין הרב שנוצר בתחילה בגלל הייחוד שלו, לא זכה לשבחים רבים ועד מהרה נשכח מהתודעה. גם העובדה שקרא לנשיא "חסר שכל על פניו" ו"ברברן" (לצד דברים חיוביים) לא ממש עזרה למוריס לזכות באהדתם של בני משפחת רייגן.
בסופו של דבר, ביוגרפיות אחרות של רייגן הצליחו לספר את סיפור הנשיא, ומוריס עצמו, שקיבל 3 מיליון דולר מבית הדפוס כדי לפרסם ביוגרפיה רשמית, חזר לכתוב ביוגרפיות רגילות.
"הנזק" של בוש
ריצ'רד קלארק, שהיה אחראי לסיכול טרור במועצה לביטחון לאומי בארה"ב, תחת ביל קלינטון והנשיא ג'ורג' בוש הבן, הכה את העולם בתדהמה כאשר פרסם את הספר "Against All Enemies", שבו האשים את הממשל האמריקני, ובעיקר את בכירי קהילת המודיעין בממשל בוש, בחוסר התעניינות משווע בכל הנוגע לאיום שהציב אוסאמה בן־לאדן בשנות ה־90.
כריכת הביוגרפיה של דונלד טראמפ, "אש וזעם"
קלארק אף כתב כי הזהיר, לשווא, כי יש מידע מודיעיני הולך וגובר שמצביע על מתקפה גדולה קרובה, אך ממשל בוש הדף את ניסיונו לפעול בעניין וגם סירב לערוך פגישות בעניין עד שהיה מאוחר מדי. לא זו בלבד, אלא שגם אחרי מתקפת הפיגועים ב־11 בספטמבר ממשל בוש סירב להתעשת, לטענת קלארק, והיה אובססיבי בניסיון לקשור את עיראק לפיגועים: "תעבור שוב על כל שביב של מידע, אני רוצה לבדוק אם סדאם חוסיין אחראי לזה", בוש אמר לו.
דבריו של קלארק התפרסמו במהלך מערכת בחירות, אך לא גרמו נזק לבוש, שבסופו של דבר ניצח וזכה לכהונה שנייה - דווקא משום שהעם האמריקני אהב את הדרך שבה הגיב לפיגועי 11 בספטמבר.
טרומן אמר פעם שלהיות נשיא "זה כמו לרכוב על טיגריס - חייבים כל הזמן להישאר רכובים, אחרת הוא יאכל אותך". אם יש משהו אחד ש־45 הנשיאים שהיו בחדר הסגלגל למדו על בשרם, זה שלפעמים אי אפשר לדעת מתי הטיגריס יחליט שהסתיימה הרכיבה ומתחילה הארוחה. עבור טראמפ, הספר החדש הוא עוד פרק בסאגה גדולה של פרשיות וסנסציות שהגיעו משום מקום, אך אם לשפוט לפי ההיסטוריה של 44 קודמיו בתפקיד, גם את זה הוא יצלח בשלום
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו