לרותם בוסאני (33), אמא לשניים שעד לפני כמה חודשים ניהלה עסק מצליח לכלות, הכל עבד כמו שעון. היא הגשימה את כל מה שחלמה עליו עד שהגיעה הלידה ששינתה את חייה. "מצאתי את עצמי חסרת סבלנות אליו, לא מצליחה להתמודד עם מצבים, מחזיקה אותו ופשוט בוכה. ואז בוכה שאני חסרת סבלנות אליו ולא מצליחה להתמודד, כי הרי איזה אמא אני?! הרי רציתי אותו כל כך, הרגשתי מוכנה כל כך. אז למה אני כועסת עליו באמצע הלילה שהוא לא מצליח לינוק?".
רותם סבלה מדיכאון אחרי לידה שבעקבותיו כל מה שבנתה פשוט נעלם. היא חושפת את התקופה הקשה ששינתה לה את החיים: "התחילו לי הזיות, משהו מטורף שאין לי שום דרך להעביר את כל מה שחוויתי שם. אבל זה היה השלב המהנה כי אחריו, הגיע טיפול פסיכיאטרי. הכדורים האלה הרסו לי את החלום, הרגשתי שהם הרסו לי את התוכניות שכבר אליהן ברחתי במוחי ושכולם נגדי. שנאתי את כולם, לא רציתי לראות אף אחד. רציתי רק את בעלי והילדים שלי. באותו שלב, הורו להרחיק את ילדיי ממני ולסגור את העסק ושגם בכלל כרגע אסור לי לעבוד. זהו. כל עולמי חרב עליי".
בשיחה עם רותם היא חושפת דברים שעד היום גם בעלה לא ידע עליה, "כהרגלי בקודש כלפי חוץ הכל מושלם, אני הכי מאושרת בעולם וגם בעלי לא מודע למה שעובר עליי בזמן שהוא ישן. בואו נגיע רגע לבעלי. הוא ישן כי הנקתי וגם כי בחרתי שהוא יישן. מהרגע ששיר נולד, בעלי הפך לאבא בכל רמ"ח אבריו. יכולתי רק להביט בהערצה בשלווה שלו, ברוגע שהביא איתו, בכף יד המרגיעה שלו. ברגע ששיר היה בזרועותיו, הוא פשוט נרגע. ופה, שוב משהו בתוכי נסדק - מצד אחד מביטה בהערצה בגבר שלי, מתמוגגת על האבא שלו לילד שלי, מצד שני, כועסת על עצמי, מקנאה, למה אצלי הוא לא ככה רגוע? למה אצלי לא מוצא נחמה? אז שוב, בוכה. בוכה בחשאי, שלא יראו, שלא ידעו. מה יחשבו? מה זה מעיד עליי? על האמא שאני. גם לא לבעלי, שמעבר לאבא הוא בעל מדהים והחבר הכי טוב שלי".
ובלידה השנייה הצלחת להתגבר על הקשיים שעברת 3 שנים קודם לכן?
"הייתה לי לידה מדהימה. ואז החלה שרשרת של אירועים שנדמה היה שלא יכלה להוביל לשום דבר אחר. הפעם, הייתי ממש רגועה, קמתי אליו תמיד בשלווה, מרדימה ומרגיעה, ומרגישה שהכל הולך לי חלק. פה התחלתי פתאום להבין שהייתי בדיכאון אצל שיר, הייתי גאה בעצמי שזה עבר לי לבד. כל הכבוד לי! אחרי 3 לילות רצופים ללא שינה, התפתחה לי דלקת והייתי עם 40 מעלות חום, בנוסף לכל היו ממש קשיים בעסק ונכנסתי ללחץ מטורף. הכל ביחד הביא למפולת שלגים רגשית שלא הייתי מדמיינת גם בסיוטים הכי גרועים שלי".
ימים מאושרים - רותם עם בעלה ובנה
"זוכרים שחשבתי שעבר לי לבד?! אז זהו, שלא. זה לא עובר לבד אם זה לא מטופל. בטח שלא אחרי כל כך הרבה זמן שזה שם"
"הייתי סגורה אצל אבא שלי, ישנה 24/7, קמה מסתובבת בבית כמו רוח רפאים וחוזרת למיטה. שנאתי את עצמי ושנאתי את כולם. על כולם צרחתי ועניין הילדים פשוט הטריף אותי. כל הזמן ניסיתי לברוח אליהם. תודות למשפחה המדהימה שלי שהשכילה להכיר אותי יותר מפסיכיאטרית שמכירה אותי בקושי שבוע, הביאו לי בהתחלה את מור, שיר היה בגן. ברגע שהחזקתי אותו, הפרנויה שכולם נגדי עברה. הבנתי שאני עכשיו צריכה להקשיב לכל מה שאומרים לי בשביל מטרה אחת ברורה, להחזיר אליי את משפחתי. התחלתי לקחת כמו שצריך את התרופות והחלטתי להרפות גם מעניין העסק מתוך הבנה שאני צריכה להתמסר לתהליך. ואז התחלתי לצחוק, הייתי רגועה, הרפיתי מדבר שממש הלחיץ אותי והצלחתי ליהנות מהדברים הקטנים שעשו לי טוב. אבל תוך כדי החלה תחושה חדשה להטריד אותי ללא הרף, אי ידיעה של מי אני, אני רותם השמחה והצוחקת או זאת הדיכאונית? אז מי הייתי כל הזמן הזה? זו סתם מסכה? ואם זאת החדשה תשתלט עליי? מה יהיה אז? ופתאום כשאני צוחקת ונהנית מדברים קטנים שלא נהניתי מהם בעבר ושוב אנרגטית ושמחה, חוזרות השאלות - אני זו שנהנית או זו עם הכדורים? מחשבות שפשוט חייבים לשחרר מהמח כדי באמת להיות בהחלמה. עם הזמן את פשוט מבינה שמה שהם בסך הכל עושים זה לטשטש את העננה של הדיכאון שהיתה שרויה שם. פתאום את אותה בחורה שהכרת לפני כל כך הרבה שנים וחמקה לך בין האצבעות מבלי ששמת לב".
ועכשיו את יכולה להגיד שזה מאחורייך?
"כמה חודשים בודדים אחרי החוויה שטלטלה על עולמי, הביאה אותי לבור שלא ידעתי אם אצליח לצאת ממנו אי פעם נראה לי הדבר הכי טוב שקרה לי. זו הייתה סטירת הלחי שהייתי זקוקה לה כל כך בשביל להבין שאני לא רואה את כל הסימנים הקטנים והרבים יש לציין שנשלחו אליי במהלך השנים. כמו שאמרתי מה שלא הולך איתי במח, הולך בכוח. ועכשיו הכל בהיר, ברור ומובן ופתאום אני האמא שרציתי להיות, הרעיה שרציתי להיות והאישה שבבית רציתי להיות. הדרך עם הבן הגדול עוד ארוכה מן הסתם, אבל בדבר אחד אני בטוחה, שלא משנה מה, מהיום שנולד לפחות רגש אחד חזק כן הצלחתי להעביר לו - רגש האהבה".
מה תרצי למסור לאמהות הטריות ולאלו שבדרך?
"לקח לי המון זמן עם עצמי להבין למה אני רוצה לשתף בדבר כל כך אישי, שנכנס לתוך המקומות הכי קשים שלי ושל בני משפחתי והתשובה ברורה מאליה, אני רוצה שכל אמא אי שם תדע שהכל בסדר. לא משנה מה היא מרגישה, היא לא לבד. היא רק מרגישה לבד. אף אחד לא מצפה ממך להיות מושלמת מלבד עצמך. תרשי לעצמך להרגיש, לבכות, לשתף והעיקר - לא להסתיר!! אההה ותעשי לעצמך טובה ואת רגשות האשם תשאירי בתינוקיה".