היה משהו מיוחד באווירה שקדמה לדרבי החיפני אמש באצטדיון סמי עופר. עזבו רגע שזה הדרבי האמיתי היחיד כיום בליגת העל (אם מוציאים מהכלל את הדרבי הקטן בין מכבי ת"א לבני יהודה). העובדה שהפועל חיפה הגיעה למשחק כשהיא מעל מכבי בטבלה גרמה לשני מחנות האוהדים לחזור במכונת הזמן כמעט 20 שנה.
למעלה מ־8,000 אדומים ביציעי סמי עופר הם לא מראה שבשגרה. חלקם יצאו מהבית אחרי תקופה ארוכה, כמו פריט מאובק במוזיאון שרואה קצת אור. גם מקימי מ.ס רובי שפירא חזרו ליציע וזה רק מסביר עד כמה הפוטנציאל בצד האדום של הכרמל רחוק מלהיות ממומש. אידיאולוגיה לחוד והצלחה לחוד.
מנגד, הצד הירוק היה נחוש להוכיח שהטבלה משקרת. ברחבי העיר הלכו ילדים עם חולצות ירוקות כבר משעות הבוקר וביציעים הקהל היה טעון כמו טיל בקנה שרק רוצה להתפוצץ על היריבה.
אבל מכבי חיפה של העונה רחוקה מלהיות חומר נפץ מסוכן ונראית יותר כמו מוקש ישן שמתפרק בקלות. על הקווים, גיא לוזון, מאמן מכבי שרחוקה מלהיראות מאומנת, מול הפועל של ניר קלינגר, שנראית בדיוק כמו הקשר הרגזן והעיקש שהיה.
העקיצה של ראדו גינסארי בדקה ה־12 היתה כתובה לקלינגר במחברת. השורה שאחריה היתה ציור של שני קווי הגנה מסודרים כמו חומה בצורה.
משהו במחצית השנייה של מכבי חיפה הזכיר את 15.5.10, אז רן קדוש לקח לירוקים אליפות כשעמד בשערה של בני יהודה במחזור הסיום של אותה עונה. אמש הוא לא לקח לירוקים תואר, אלא את ההגמוניה בעיר הכרמל.
מכבי הגיעה ללא מעט מצבים והיתה חייבת לכבוש לפחות שער אחד, אבל הכדורים נדבקו לקדוש כמו מגנט. גם השופט מנשה משיח טעה כשפסל שער חוקי לזכות מכבי בטענה לנבדל שלא היה של ניקיטה רוקאביצה. בשלב מסוים לוזון שלח את כל הכלים ההתקפיים שלו מתוך יאוש, אולי מתוך חשש שזה עלול להיות המשחק האחרון שלו על הקווים.
עבור הפועל חיפה היה זה ניצחון ראשון בדרבי במשחק ביתי מאז עונת 95/96. אכן, ימים טובים עוברים על הצד האדום של הכרמל.
רפאלוב בדרך חזרה
ליאור רפאלוב צפוי לחזור בינואר לליגת העל. על פי דיווחים בבלגיה, קשר קלאב ברוז' אינו מסתדר עם מאמנו. לצד הדברים הללו, רפאלוב הבהיר אתמול למקורביו כי הוא לא מנהל כרגע מו"מ עם אף קבוצה בישראל. עם זאת, בתחילת העונה הוא היה כמעט סגור במכבי ת"א.
