לא פעם קרה שהתפאורות שמציגים קהל אוהדי הפועל באר שבע לפני משחקים, התבררו כנבואות שמגשימות את עצמן. האוהדים, דרך השלטים, מעבירים את המסרים לשחקנים בדבר איך הם מצפים שהמשחק יתנהל ויסתיים ואלו נדרשים ליישם. אתמול (חמישי) הכיתוב שהוצג לפני המשחק מול מכבי חיפה ציווה - "תאכלו להם את התנוך, את הקורקבן, את הברכיים!". זה בדיוק מה שהיה. "הנינג'ות" של הפועל באר שבע התנפלו על שחקני מכבי מחיפה מרגע השריקה ופשוט נגסו להם בכל איבר בגוף. 11 רוקי בלבואה.
הרעב הזה, הלחץ הבלתי נגמר, הטירוף כאילו כל משחק הוא גמר גביע - המאפיין הכי גדול של הקבוצה השנה. זה מה שהוביל אותנו למקום בו אנחנו נמצאים היום. בין אם זאת דימונה מליגה א' או יריבה לתואר האליפות כמו מכבי חיפה, רן קוז'וך מכין את השחקנים בכל משחק למלחמת עולם. כל עוד הרעב הזה ישמר, כל עוד הפועל באר שבע תמשיך לעלות לכל משחק כאילו זה משחק על תואר - הרי שהחלום הגדול, הישג הדאבל ההיסטורי שעוד לא זכינו לחגוג - בהחלט יכול להתממש. עמה יעמיק כמובן.
אוהדי הפועל באר שבע לא חששו יתר על המידה לפני המשחק אתמול, יש לנו ביטחון בקבוצה ובמאמן, אבל בכל זאת, ההתבטלות של מכבי חיפה אתמול (בעיקר במחצית הראשונה) הפתיעה לא רק את קהל אוהדיה אלא גם אותנו. גם בעונות האליפות הגדולות, אני לא זוכר משחק שבו מכבי חיפה ברוב שלבי המשחק כמעט ולא עברה את חצי המגרש. גם לא במשחק המפורסם שנגמר ברביעייה ב-2017. זה היה נראה שבכר עלה פשוט בפחד בטרנר וזה הקרין על השחקנים שלו, אבל הקרדיט הוא כולו שלנו. מכבי חיפה לא התבטלה, כמו שהפועל באר שבע פשוט ביטלה אותה.
מעל הליגה
הביטחון הזה נובע בעיקר מהעובדה שיש לנו צמד שחקנים שהסופרלטיבים כלפיהם פשוט לא נגמרים. הכוונה היא לקינגס קנגווה ולוקאס ונטורה כמובן. שני השחקנים שכל העונה אנחנו שואלים את עצמנו מה הם עושים כאן. אנחנו כל כך נהנים מהם, שאנחנו מפחדים שהעונה תסתיים מהר וניאלץ להיפרד מהם לאור ההצעות מעבר לים שסביר להניח יגיעו. האתגר הקשה של אלונה ברקת והנהלת הקבוצה בקיץ יהיה להשאיר אותם במדי הקבוצה לעוד עונה או שתיים.
גם אתמול קינגס "ריחף" על המגרש והוכיח בפעם המי יודע כמה שכשהוא מחליט שהמשחק עליו - לא ניתן לעצור אותו. ונטורה (המצטיין לדעתי) לעומת זאת שומר על יציבות ורמה גבוהה לאורך כל העונה. הוא פשוט משתלט על אמצע המגרש, הוא לא צריך עזרה מאף אחד, הוא מטאטא את שחקני היריבה לבד. היכולת הפנומנלית שלו הפכה אותו לשחקן החשוב בקבוצה ויצרה וויכוח ביציע בין אם הוא גדול מג'ון אוגו בשיאו או לא. אני חושב שכן.
מלבד הצמד האדיר הזה, מגיעות מילים טובות לכלל שחקני הקבוצה. קרלוס פונק שנכנס לעניינים ומנווט את ההגנה בצורה חכמה. שי אליאס אמנם לוקה בטכניקה, אבל נותן את הלב ואת הברכיים על המגרש במאבקים ללא פשרות. גיא מזרחי המשתפר פלאים ויכול להתמודד בקלות על תואר תגלית העונה. לגבי האחרון, בכנות אודה, בתחילת העונה חששתי שזה השחקן שמאייש את עמדת המגן הימני שלנו, אבל למעט איבודי כדור פה ושם, מדובר בשחקן שמוכיח שאפשר לבנות עליו. גם במקרה הזה אני שמח לאכול את הכובע.
להפועל באר שבע כלים מגוונים ולמרות החשש אחרי דילול הסגל בינואר, נותרו לה שחקנים איכותיים גם בספסל כאשר כל אחד מהם יכול לפתוח בהרכב ואף אחד לא ישים לב לירידה באיכות או אינטנסיביות. וזה עוד לפני שיורי מדיירוש נכנס לעניינים.
גם לאוהדים מגיעה מילה טובה. באצטדיון אתמול היתה אווירה שמזכירה את הימים הכי גדולים של המועדון. 15,600 אוהדים שרכשו כרטיסים לרבע גמר גביע פשוט הרעידו את טרנר.
האישור שלא היינו צריכים
כשחזרתי הביתה אחרי הניצחון, התיישבתי כמו רבים מאוהדי הקבוצה בוודאי לצפות בשידור החוזר. אחרי הגול השני, למשמע העידוד העוצמתי, זעק פרשן המשחק שלמה שרף האגדי "אימפריה, אימפריה הפועל באר שבע". אני לא יודע למה, אבל המשפט הזה של שלמה שרף ריגש אותי והעלה אצלי חיוך.
אני לא יודע למה, כי אנחנו ממש לא צריכים אישור מאף אחד שאנחנו אימפריה. תמיד ידענו את זה, גם כשהיינו בעונות קשות בליגה הלאומית וגם כשאחרים זלזלו בנו, אבל זה תמיד כיף לשמוע במיוחד מאיש מקצוע כמו שליימה שלא נוהג לחלק סופרלטיבים יתר על המידה.
אחרי שחגגנו נרד לקרקע. הליגה עוד ארוכה והקלישאה "שכל משחק הוא כמו גמר גביע" מעולם לא היתה נכונה יותר. הפליאוף מבחינתנו כבר התחיל עם המשחק נגד נתניה והקושי רק ילך ויגבר. אבל אנחנו מאמינים בני מאמינים, גם בעין הרע וגם ברן קוז'וך, או יותר נכון ב"קוז'וך - בול" שלו.
רינוס מיכלס מי?
