ציבור הבוחרים הגרמני אוהב להתעלל בקנצלרית אנגלה מרקל, ולהעמיד אותה שוב ושוב בפני מצבים פוליטיים קשים, המחייבים אותה להקים קואליציות לא טבעיות. שתיים משלוש הממשלות שבראשן עמדה עד כה היו ממשלות "קואליציה גדולה", שבהן ישבו השמרנים של הקנצלרית והסוציאל־דמוקרטים. ממשלות המעין אחדות־לאומית הללו עשו טוב לגרמניה, אבל הרסו את בסיס התמיכה של שתי המפלגות הגדולות, שהואשמו בפשרנות. כך, נוצרה קרקע פורייה לפריחתן של מפלגות קיצון.
תוצאות הבחירות האחרונות העמידו את מרקל בפני משימה בלתי אפשרית: שוב נמנע ממנה רוב להקמת ממשלת מרכז־ימין, בעיקר בשל הצלחתה ההיסטורית של מפלגת הימין הפופוליסטית "אלטרנטיבה לגרמניה". הסוציאל־דמוקרטים הודיעו שאין בכוונתם להקים עוד "קואליציה גדולה" בראשות מרקל. וכך, נותרה מרקל עם אפשרות לנסות להקים ממשלה שבה יישבו יחדיו המפלגה הנוצרית־סוציאלית מבוואריה, הנוצרים־דמוקרטים המתונים, הליברלים ו"הירוקים". לנוכח התחזקות הימין הקיצוני, הבהירו בתחילת השיחות ראשי כל המפלגות הללו שהאחריות הלאומית מחייבת אותם להצליח. עם זאת, בסופם של ארבעה שבועות של מו"מ גברו חילוקי הדעות בין המפלגות על החשש מפני התחזקות "הימין הרחוק".
כמעט כולם יוצאים מפסידים מכישלון המו"מ הקואליציוני: מעמדה הפוליטי של מרקל, שממילא מאוד נחלש בעקבות "משבר הפליטים", התערער עוד יותר. הליברלים מאשימים אותה כי ניהלה את המו"מ באופן כאוטי, אך מאחר שהם הודיעו על הפסקתו, הכישלון יירשם על שמם. "הירוקים", מצידם, לקחו סיכון אלקטורלי גדול בכך שהסכימו לדון על כניסה לממשלה בראשות מרקל. ויש גם כעס ציבורי על סירובם של הסוציאל־דמוקרטים להקים "קואליציה גדולה" חדשה.
אם לא תיוותר למרקל ברירה אלא להכריז על בחירות חדשות, היחידים שעשויים להרוויח מכך הם אנשי "האלטרנטיבה לגרמניה". ואם יעלה בידיה להקים ממשלת מיעוט, תיקלע גרמניה למצב של אי־יציבות שלטונית. מרקל אוהבת מצבים מאתגרים, אבל גם לה ברור שהקריירה הפוליטית שלה מתקרבת לקיצה. כרגע, אין לה יורש עתידי במפלגתה. לא נותר לה אלא לקוות שהפחד מפני האלטרנטיבה יגרום לסוציאל־דמוקרטים לחזור בהם מסירובם. ייתכן שהמחיר לכך יהיה ממשלת אחדות עם רוטציה. אך גם פתרון שכזה לא ימנע מהקצוות הפוליטיים להמשיך להתחזק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו