שר האוצר משה כחלון אמר השבוע בשיחה עם גולשים בפייסבוק שדירה היא לא מוצר מתאים להשקעה. בתוך כך, הוא גם הכריז על סיכום עם הקואליציה על קידום מחודש של חוק מיסוי דירה שלישית. מאז כניסתו לתפקיד מגלה כחלון עקביות מרשימה בדחיקת רגליהם של המשקיעים מענף הנדל"ן, מתוך היגיון שכך יימכרו יותר דירות ליותר מחוסרי דיור, עד שלבסוף, יחד עם תוכנית הדגל "מחיר למשתכן", יירדו המחירים ובא לציון גואל.
ואכן האפקטיביות של מס על דירה שלישית כנראה לא מעטה, אם נשפוט לפי הצעקה שקמה בעקבותיו. נראה גם שהכוונה למסות את בעלי הדירות להשקעה משתלבת בתוכנית גרנדיוזית יותר של המדינה - לדחוק את הדור הצעיר לחיסכון פנסיוני, שלא נותר לשיקול דעת החוסכים...
אילוץ העובדים לחסוך בתוכניות פנסיוניות הוניות בלבד מזכיר את ההיגיון של דור המייסדים לאלץ את כלל העובדים להפריש לקרן פנסיה לאומית בשם המוכר "ביטוח לאומי". אלא שזו, כך התגלה במהלך העשורים, רחוקה מאוד מלספק בקצבה שהיא מקצה את צורכי מי מהקשישים, חרף התשלומים הלא מעטים שמשלם לה העובד במהלך עשרות שנות עבודה. אז עכשיו המדינה מאלצת גם את המעסיקים להפריש לקרן הפנסיה. שני המוצרים האלה אמורים, בסופו של דבר, להבטיח את קיומם הכלכלי של החוסכים.
אבל מה לעשות שהציבור לא ממש מאמין לתוכנית הזו. הציבור כבר יודע שככל הנראה גם קצבאות הפנסיה והביטוח הלאומי לא יספיקו לו לשמירה על רמת החיים שלה הורגל, אחרי גיל הפרישה. מכאן שההיגיון של מי שעבד כל חייו ורכש דירות בריא לא פחות ממי שנגזר עליו להסתפק בחיסכון לקרן הפנסיה. הניסיון המצטבר בעולם מראה שכדי להבטיח את העתיד, נכון לשלב בין השקעות הוניות (פנסיה) לבין השקעות ריאליות, כגון דירה. נדל"ן הוא גם השקעה מוחשית, שמגבירה את תחושת הביטחון הפנסיוני.
בארץ, או בחו"ל
אז מה ההיגיון בכך? שימו לב שהבורסה לניירות ערך בתל אביב הפכה בשנים האחרונות לאבן שואבת לגיוס חוב לבניית בתי מגורים במנהטן, בגרמניה ובלונדון. זאת אומרת, האוצר מעודד את האזרחים למכור את הדירות שרכשו להשקעה בעתידם ולהשקיע באפיקים "ראויים יותר", כגון מניות של חברות המשקיעות בנדל"ן באירופה ובארה"ב. זה מה שממילא עושים בכספי הפנסיה שלנו.
רוצה לומר, שהציבור שנאלץ לחסוך לפנסיה צפוי להמשיך להאמין בנדל"ן, ואם לא בארץ - אז העולם הוא גדול. חבל שצריך ללכת בדרך כל כך עקומה ועוקפת כדי לפתור את בעיית יוקר הדיור. ברור שהעשייה הראויה בתחום הנדל"ן היא הפשרת קרקעות, פישוט הליכי רישוי ורישום הנדל"ן ומתן פתרונות למצוקת כוח האדם בתחום. את הביקושים שנובעים מהריבית הנמוכה לא נכון לדכא באמצעות פגיעה במשקיעים.
לציבור שרוצה לחסוך ליום סגריר יש היגיון ברכישת דירה להשקעה במהלך חייו. הרצון להענישו, רטרואקטיבית, במס חדש, לא "ילמד" אותו לקח, אלא פשוט יוביל אותו להמשיך לבנות את ערי הניכר בחוץ לארץ. אנחנו בינתיים נישאר עם תוכניות דיור "בניהול" ציבורי, שטיבן ייבחן רק בעוד שנים, במקביל לסדרה של תסבוכות חדשות שהן יוצרות.