הצילום בטבע שלו

עשרים מעלות לפחות מתחת לאפס. השכיבה על השלג, ללא כל תזוזה, קשה עד בלתי נסבלת עם כל דקה שעוברת. הרוח הקרה מקפיאה איברים ועושה שמות גם בבליל המחשבות. עוד שעה עוברת, ועוד אחת, ונדמה שהטמפרטורות ממשיכות לצנוח. מקצה לקצה רואים רק לבן, כזה שמסמא את העיניים, ומרגישים בעיקר את השקט, דממה עוצמתית. 

ובשנייה הכל מתהפך. הלב מתחיל לדפוק, הידיים מזיעות והשכיבה הארוכה סוף סוף משתלמת: במרחק מטרים ספורים מהעדשה מופיעים דובת קוטב מרהיבה עם שני גוריה המשתובבים.

את עולם הצילום גילה רועי גליץ, מצלמי הטבע המובילים בארץ ובעולם, במקרה, כשהיה חייל בקבע. הצילום היה אז רק תחביב, אבל כיאה למי שלוקח ברצינות כל דבר, גם עם הצילום הלך עד הסוף: "מהר מאוד התחלתי לקרוא הרבה מאמרים באנגלית, כי בעברית לא היו. את כל הידע שלי קיבלתי מהאינטרנט. בגלל זה גם החלטתי לתת בחזרה, והתחלתי לכתוב מאמרים בעברית כדי לעזור לאנשים ללמוד צילום בחינם ובקלות".

ג'ירפה בשקיעה. טנזניה 

גליץ (37) הבין שכך הוא רוצה לבלות את חייו, מאחורי עדשת המצלמה, ובשנת 2007 עשה צעד משמעותי בעקבות החלום. לפרנסתו עבד בתחום הפיננסים, אבל לנפש החל להעביר שיעורים בבית ספר לצילום. "חשבתי שלימודי הצילום בארץ קצת עקומים, ובבית הספר שהרציתי בו הצעתי לעשות שינויים מהיסוד", מספר גליץ. "מנהל בית הספר לא זרם איתי, ובאותו הרגע החלטתי להקים בית ספר משלי". 

גליץ, נשוי ואב לארבעה, עזב אז את העבודה שנתנה לו שקט כלכלי ופתח את "גליץ בית ספר לצילום", שלימים הפך לבית הספר הגדול בארץ ואחד מהגדולים בעולם. מאז הקמתו סיימו בו כ־23 אלף בוגרים ב־1,300 מחזורי לימוד. הביקוש וקצב הגדילה המהיר הביאו להקמת שלוחות נוספות ברמת גן, בירושלים ובחיפה. 

נקבת פינגווין מאכילה גוזל. אנטרקטיקה  

אבל באמנות בארץ כמו באמנות, מאוד קשה להתפרנס. "בהתחלה צילמתי הכל מהכל: אנשים, פורטרטים, מסיבות, ספורט, טבע, הכל", הוא נזכר בחיוך. "עם הזמן למדתי להכיר את היכולות שלי ולהבין במה אני טוב. אין לי, למשל, את מה שיש לצלמי פורטרטים טובים, את היכולת הזו להתחבר לאנשים ובתוך כמה דקות להוציא את האישיות שלהם בתמונה. לקח לי זמן להבין שצילומי טבע זה הדבר בשבילי. חיפשתי משהו שאהיה טוב בו ואוכל להתפרנס ממנו וכמובן שאהנה ממנו, אז התמקדתי בצילומי טבע בארץ, כי באותה תקופה הייתי ממש תפרן". 

אבל גליץ לא הסתפק בצילום טבע בארץ, ובסוף 2009 הקים את חברת "פוטוטבע - מסעות בעולם". מכיוון שטייל בעברו בלפלנד, חשב גליץ שיהיה זה רעיון נחמד להוציא קבוצת צלמים לטיול צילום בחבל הארץ הצפוני. ההיענות היתה מדהימה, וכבר בטיול הראשון יצאה ללפלנד קבוצה של 35 אנשים. מאז הביקוש רק גדל והולך, ואלפי צלמים כבר הקליקו עם פוטוטבע בחו"ל. לפלנד היא עדיין היעד החם ביותר, ואחריה טנזניה, קובה וקמצ'טקה. 

ניבתן. שפיצברגן, נורבגיה 

12 שניות נדירות

כל ארץ והטבע הייחודי שלה, אבל מקום אחד שבה את ליבו של גליץ במיוחד: האי שפיצברגן שבנורבגיה. "דובי הקוטב הם שאחראים לאהבה שלי למקום", משתף גליץ. "זה אזור פראי לחלוטין, ללא טביעת כף רגלו של אדם. מדבר קפוא שהטמפרטורה בו עומדת על מינוס 20 מעלות, ובכל הטבע הזה רק אני ועוד שלושה עוזרי צלם. הכניסה למקום אסורה, ואיכשהו, בגלל שאני מצלם הרבה למגזינים בכל העולם, הצלחתי להשיג אישור מיוחד מממשלת נורבגיה ומהמושל של שפיצברגן לצלם את פרויקט דובי הקוטב". 

עם כל היופי הלבן הזה, הבין גליץ, מגיעה גם אחריות גדולה, ודובי הקוטב הפכו לחלק ניכר מהאג'נדה החברתית שלו. "דובי הקוטב הם פשוט קסומים, זה מטורף לראות אותם בעיניים, אבל בגלל שינויי האקלים הם חיים בתנאים הזויים, כנגד כל הסיכויים, והם מאוד סובלים". 

רועי גליץ בקמצ'טקה. "לקח לי זמן להבין שצילומי טבע זה הדבר בשבילי" // צילום: גיא פריבס

ההתחממות הגלובלית מביאה להמסת הקרחונים, שגורמת לכך שמעל דובי הקוטב מרחפת כיום סכנת הכחדה חמורה. רוב המדענים העוסקים בתחום חוששים כי הם לא ישרדו את המאה ה־21. יותר ויותר גופות של דובים מזי רעב מתגלות מדי שנה, כאשר השטחים הקפואים שבהם הם צדים את כלבי הים הולכים ומצטמצמים. 

גליץ ניצל את קשריו במדינה הקפואה, ונפגש עם בכירים בפרלמנט הנורבגי, ובהם ראש מפלגת הירוקים, כדי לעזור בפעילות לשיפור מצב דובי הקוטב. "אני פועל הרבה מאוד למען בעלי חיים בסכנת הכחדה, מדבר עליהם רבות בהרצאות שאני מעביר ובכל התוכניות שאני מוזמן אליהן. ולמרות זאת, הבנתי שלא מספיק שאני צועק את זה אז חברתי לגרינפיס, וכשגרירם אני מגיע למקומות רחוקים ונידחים, וגם אעביר הרצאה בנושא באו"ם, בוועידת האקלים הגלובלית".

פרויקט צילום דובי הקוטב הביא את גליץ קרוב מאי פעם לטורף הענק, וזיכה אותו בצילום המדהים בכיכובם של דובת קוטב וגוריה שהתעוררו רעבים מתרדמת החורף. גליץ: "ניסיתי לצלם את האמא עם הגורים במגוון התנהגויות. צילמתי אותה מטפלת בהם, מניקה אותם, משחקת איתם. לאן שהיא הלכה נסענו אחריה באופנוע השלג. וזה באמת מדהים לראות אותם ממרחק של 20-30 מטר, אבל מה שהכי רציתי זה לצלם אותה צדה כלב ים. 

קרנף צר־שפה. טנזניה

"המדריך המקומי שלי שם, מי שאחראי לשמור עלי בחיים, אמר לי שהסיכוי לתפוס דבר כזה במצלמת סטילס הוא אפסי. דובת קוטב יושבת שעות וממתינה ליד חור קטן בקרח, שדרכו אמור כלב הים להוציא את אפו הקטן ולנשום. אז היא מנצלת את ההזדמנות, שאורכת שניות בודדות, ותופסת אותו. מראש הנמכתי ציפיות, אבל בכל זאת ניסינו במשך כמה ימים, בישיבה כפופה על הברכיים, כל הגוף קופא, אסור לזוז, אסור לדבר, בקושי מותר לנשום. כל תזוזה, אפילו הקטנה ביותר, דוחפת את השלג ומעבירה הדי קול לקרח, ועלולה להבריח את כלבי הים. כך, כל עוד הדובה ישבה והמתינה לא זזנו מילימטר, הרשינו לעצמנו להתמתח רק כשהיא קמה להתמתח בעצמה. אפילו שתינו כמה שפחות כדי שלא נצטרך להתפנות".

ואז הגיע הרגע. "דובת הקוטב הסתערה לעבר כלב ים שהציץ מהחור ושלפה אותו באבחה אחת ממי הפיורד. הציד תם. האדרנלין געש וכל הקשיים שחוויתי קודם נעלמו כלא היו. המצלמה תקתקה והנציחה את המחזה הנדיר". באותן 12 שניות מצלם גליץ את פריים חייו, וזוכה לכבוד השמור לראשון בעולם שמצלם דובת קוטב צדה כלב ים. מוזיאוני טבע גדולים בכל העולם קנו את הצילום, והוא זיכה אותו בפרסים בינלאומיים יוקרתיים. 

הלבן מתחלף בחום ובירוק

כשהוא לא ממתין שעות אינסוף על הקרח, גליץ אוהב לצלם דווקא בקצה השני של העולם - בטנזניה. כאן הסיפור שונה לחלוטין. המרחבים עצומים גם הם, אבל הנוף אחר. הלבן הבוהק מתחלף בגוונים של חום וירוק, והיבשת מלאה באלפי מינים של חיות. הצילום עצמו נעשה מתוך רכב, שמצד אחד חייב להיות ב"היכון" תמידי ומצד שני לשמור על דממה כדי לא להפריע לטבע לעשות את שלו. 

"אחד הפרויקטים שעשיתי בטנזניה היה צילומים של צ'יטות צדות", משתף גליץ. "כל מי שמבין מעט ב'בוש' האפריקני, יודע שצ'יטות הן חיות שבקושי נראות בטבע, ובטח לא בזמן ציד. היינו בדרום הסרנגטי, וניסיתי לצלם צ'יטה צדה כדי להאכיל את הגורים שלה. אחרי הרבה מאוד שעות המתנה מצאנו אותה והתחלנו לעקוב אחריה. הניסיון הראשון שלה לא היה מוצלח, וכך גם השני. והנה עוד מעט נגמר היום והיא לא אכלה, וממש דאגתי לה.

"החלטנו לתת לאותה צ'יטה הזדמנות נוספת למחרת בבוקר, איתרנו אותה וצפינו בה עוקבת אחרי עדר של אנטילופות. ופתאום, בהבזק של שנייה, היא יצאה למרדף מטורף שבסופו הצליחה לתפוס אנטילופה. זה היה פשוט אושר לראות אותה חוזרת לגורים הרעבים שלה עם ארוחה טובה". כמו דובת הקוטב, גם הצילום הזה זיכה אותו בפרסים בינלאומיים חשובים.

צ'יטה במרדף אחרי אנטילופה. טנזניה 

בין ההרצאות, הנסיעות, המשפחה והפרסים, מצא גליץ זמן להיות פרזנטור של חברת רכב גדולה, המקשרת אותו עם מצוינות בשטח. בדרך הוא מקפיד לשמור על חיוך והראש לא מפסיק לעבוד ולתכנן את היעד הבא, ההרצאה הבאה, והצילום שעבורו הוא מעבר למצלמה. "ה'אני מאמין' שלי הוא שכל אחד צריך למצוא את החוזקות שלו וללכת איתן, ולא להיות איפה שהחולשות שלך", הוא מסביר. "החלטתי שאם לא אלך עם הצילום אהיה כל הזמן מתוסכל. יש לא מעט אנשים שעושים את זה, ואולי זה השיעור הכי טוב שאוכל להעביר אי פעם". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו