"הדר כהן והדס מלכא ייכנסו לדפי ההיסטוריה"

בחודש שעבר איבד משמר הגבול עוד אחד מבניו בהר אדר, בעוד פיגוע שזעזע את המדינה. בין שלושת אנשי הביטחון שנרצחו בעמדת הבידוק שממנה נכנסים פועלים פלשתיניים ליישוב הסמוך לירושלים, נרצח לוחם מג"ב סולומון גברייה. את מפקד מג"ב, ניצב יעקב שבתאי, אנחנו פוגשים בתום ניחום האבלים שערך אצל משפחתו של גברייה בבאר יעקב. "האירוע היה צריך להסתיים אחרת", הוא משתף בתחושות, "כשאני נכנס למשפחה שכולה אני מרגיש אשם. אני אחראי. אני לא צריך שיגידו לי את זה. רוב המשפחות לא מפנות אצבע מאשימה, אבל זה עדיין לא קל".

והקושי מלווה אותו גם בדרך הביתה. "אלה בדיוק המחשבות שאיתן אני הולך לישון כל לילה,, מספר שבתאי. "החרדות האלה של להיתפס במשהו שלא חשבת עליו קודם, באירועים שמסתיימים כמו הפיגוע הזה בהר אדר. אני עסוק 24 שעות ביממה במחשבה איך אני דואג שכל הלוחמים יחזרו בריאים ושלמים הביתה. זה גם חלק מלהיות הורה. אצלנו במג"ב המפקדים הרבה יותר מבוגרים וכבר הורים, כך שהיחס האבהי מוקרן כלפי מטה. הרבה אנשים מרימים גבה על כך שהורים של לוחמים מתקשרים אליי, אבל אני תמיד מבין את זה. הורים היום יותר דאגניים, מעורבים מאוד ואכפתיים ממה שקורה. יש מקרים שהורים מדליקים אצלי נורה במקומות שמפקדים לא רואים וזו חובתם לדאוג לילדיהם וחובתי לטפל בכך". 

ניצב יעקב שבתאי (52), תושב כרכור, בעלה של טלי ואבא לבר (24), יער (21) ופלג (16.5) מודה שהגשים חלום עם כניסתו לתפקיד הנוכחי. בעברו, כמפקד יחידת המסתערבים ברצועת עזה ("התפקיד שהכי אהבתי"), ביולי 1994, נפצע מירי בעת שניסה לחלץ אזרח שנקלע להתפרעויות באזור מחסום ארז. לאחר טיפול רפואי שב לזירת ההתרחשויות ועל פועלו עוטר בעיטור המופת של משטרת ישראל. ב־2001 נפצע פעם נוספת במהלך היתקלות עם מחבלים בבית לחם, שם כיהן כמפקד מג"ב באזור. בינואר 2003, כקצין אג"מ מג"ב צפון, ניהל שבתאי מרדף אחר חוליית מחבלים שחדרה ליישוב גדיש ורצחה את סייר הביטחון של מועצה אזורית גלבוע. במהלך הלחימה נפצע מירי וגם כאן זכה לעיטור על פועלו - עיטור האומץ. מאז שימש בין היתר כמפקד שומרון במחוז ש"י ומפקד מרחב שרון במחוז מרכז. 

"החרדה היא להיתפס במשהו שלא חשבת עליו קודם", לוחמי מג"ב // צילום: אורן בן חקון

באפריל 2016 מונה שבתאי למפקד משמר הגבול - החיל שבתקופה האחרונה עבר שינוי תדמיתי של 180 מעלות והפך לממבוקש במדינה. רק בשביל לקבל פרופורציות להצלחה - על כל מקום פנוי במג"ב נלחמים עשרה מועמדים לגיוס (בחטיבת גולני הביקוש הוא 1 ל־6 ובצנחנים 1 ל־5). אצל הנשים - אחת מכל שלוש מתגייסות לשירות קרבי מציבה את מג"ב כעדיפות ראשונה. באוגוסט האחרון התגייסו לטירונות, לראשונה בהיסטוריה של החיל, כ־220 נשים. 

"במגננה - אתה מופתע יותר" 

אך למרות העליה המרשימה בביקוש, הרמטכ"ל רא"ל גדי איזנקוט אישר לאחרונה שינויים בהגדרת הלוחמים בצה"ל שעלולים להרגיז את אנשי מג"ב. הוגדרה קטגוריית לחימה חדשה של "לוחמי חוד", שאליה שויכו החיילים במערכים שמסכנים את חייהם ואילו החיילים המשרתים בשאר המערכים ומוגדרים כ"לוחמים", יישארו בהגדרתם הנוכחית. "לוחמי החוד", מוגדים כעת כ"חייל המאומן לפעול במרחב מבצעי המגע, כדי לפגוע באויב במערכים מתמרנים תוך סיכון חייו". ובעוד חיילי החי"ר והשריון נכללים בהגרה זו - לוחמי מג"ב נשארו בחוץ. 

ניצב שבתאי, אתה שותף לביקורת על החלטת צה"ל שלא להכריז על מג"ב כלוחמי חוד? 

"לוחמי מג"ב הם חלק מהחוד. הם חלק מחוד החנית היום של מערכת הביטחון ובשנים האחרונות אנחנו בחזית. בתור חי"רניק לשעבר בצה"ל, אני מכבד את כל היחידות שנבחרו והן אכן יחידות חוד, אבל מג"ב אמור להיכלל ביניהן. אני אומר זאת בזהירות כי אני מניח שהיו שיקולים כאלה ואחרים. אך את מה שיש לי להגיד באופן מלא, אגיד בפורמים סגורים ואני מתכוונן להילחם על זה". 

מג"ב 2017 הוא עדין משמר הגבול? בשנים האחרונות הוא נראה יותר כמו משמר הפנים, לא? 

"הארגון הוא עדין ז'נדרמריה (גוף צבאי העוסק בפעילולת שיטור) שעושה את כל פעולות ביטחון הפנים, ביניהם לשמור על גבולות מדינת ישראל. אנחנו פחות שומרים על הגבולות מתוך מדינת ישראל החוצה כי מבחינתנו הקו הירוק זה לא גבול - זה אזור שבו אנחנו נמצאים. עוטף ירושלים זה קטע של הפרדה ומתכונת פעולה ביטחונית במתווה של גבולות. אבל זה בהחלט נכון שיש לנו משימות נוספות. אין כמעט פעילות היום במשטרה בכל מה שקשור ללוחמה בפשיעה, הפשיעה הכפרית, או כנגד תופעות פליליות כאלה ואחרות שמשמר הגבול לא מעורב בהן". 

"מג"ב צריך להיכלל ביחידות החודש", לוחמי מג"ב // צילום: אי.פי.איי

איפה עומדת ההחלטה להכיר בימ"מ כיחידה לאומית?

"כרגע זה בעבודת מטה שאמורה להיות מוגשת לשר הביטחון. בעבר ההנחיה שראש הממשלה נתן בנושא נבלמה. אני סבור שיש צורך להחליט בעניין, זה ישפר את יכולות היחידה בכל התחומים אם זה בתוספת משאבים על מנת להשתפר ולהתייעל. צריך להוסיף ליחידה לפחות עוד פלגה. היום אנחנו עדין מתכננים את עצמנו לפי התקציב וזה לא אמור לקרות ביחידה כזו. ביחידה כמו הימ"מ כל פיתוח חדש צריך להיות על המדף שלה. אין לנו את היכולות היום לרכוש כל אמצעי והחישוב התקציבי מאוד משמעותי פה. כדי לעמוד בתרחישים, אנחנו צריכים לרכוש ולתכנן דברים שאנשים בשגרה אינם חושבים עליהם ושכל אחד יפעיל את הדמיון הפרוע שלו על אילו דברים מדובר".

בשנתיים האחרונות אנחנו מדברים בעיקר על טרור יחידים וסכינאות. אולי לא צריך להשקיע את כל המשאבים ביחידה שלא עוסקת בשנים האחרונות בפיגועי מיקוח?

"הימ"מ מתעסק היום בהרבה דברים, ביניהם גם בפשיעה. נוח לי להתעסק בפשיעה כי זה שומר על כשירות מבצעית. על מנת לשמור על שגרה מבצעית וכוננות היחידה צריכה לגדול. אם יהיו תרחישים ברמה של אירוע רב זירתי אנחנו צריכים להיות ערוכים. זה שיש היום טרור יחידים זה לא אומר שזה מה שיהיה מחר בבוקר". 

אז אתה מסכים להגדרה "טרור יחידים" ולכך שמה שמתרחש בשנתיים האחרונות הוא אכן כזה? 

"טרור הוא טרור באשר הוא. כרגע, אם עושים פירוט של כמות אירועי טרור ומה המניעים שהסתתרו מאחוריהם אתה רואה שהרבה מחבלים תפסו על זה טרמפ - אם זה על רקע של כבוד המשפחה, נידוי חברתי, טיהור שמי או מתוסכלים שרוצים להיזכר כגיבורים. על כך שאנחנו לא חוטפים עכשיו אירועים בהיקפים יותר גדולים צריך להגיד שאפו לגורמי הביטחון ולמודיעין של צה"ל. אין שבוע כמעט במדינת ישראל שאין בו סיכולים. יש פה שילוב זרועות ולא הכל מגיע לידיעת הציבור".

בוא נדבר על הפיגועים האחרונים. עושה רושם שעם כל המוכנות שלנו, מחבלים מצליחים להפתיע אותנו. פעם אחת מתקרבים ללוחמים ודוקרים אותם, ובפיגוע בהר אדר מחבל יורה מטווח אפס. 

"הצד השני לומד אותנו כמו שאנחנו לומדים אותו לכן זה חלק מההפתעות. כשאתה במגננה אז הסבירות שתופתע הרבה יותר גבוהה ממצב שאתה תוקף. אין מאה אחוז לאחריות שנוציא תורות לחימה שיתנו מענה במאה אחוז לכל תרחיש. התפקיד שלנו זה ללמוד מהר את השינויים שהצד השני עובר ולתת להם מענה".

אפשר ללמד לוחמ/ת להתמודד מול טרור יחידים?

"אפשר - ואנחנו עושים את זה. בנינו מתקן אימונים מיוחד שתואם אחד לאחד את כל אותם תרחישים שהיו לנו עד עכשיו ותרחישים שאנחנו חושבים שעשויים להיות. לקחנו את שער שכם והעתקנו במודל של אחד לאחד. את כל הלקחים שהיו לנו מהפיגוע שבו נהרגה הדס מלכא ז"ל וגם מהאירוע של הדר כהן ז"ל לפני זה הפקנו לקחים. העתקנו סמטה מירושלים שבו אנחנו מתרגלים את כל נושא של תנועה בדיקת חשודים ברחוב. לקחנו את הפיגוע של שרונה, בנינו בית קפה ומסעדה במתכונת של אזרחים שיושבים ואפילו בנק שבו אנחנו מתרגלים תרחישים של שודים שהסתבכו והופכים לניהול מו"מ. בנינו מתחם של צימרים כולל ריהט פנימי שמדמים פעילות פלילית ופחע"ית. אנחנו מנסים להביא את אירועי השטח למתקני האימונים שלנו. שוטר שמתאמן בהם יוצא בשל ומוכן יותר לשטח. להגיד שזה נותן מענה של מאה אחוז? תמיד יש הפתעות. השוטרים והמפקדים חשים באימונים בסיטואציות אמיתיות והם לא רוצים להיכשל". 

"מנטרל את הנושא הרגשי"

בניגוד לאנשי צבא ומשטרה, יש תחושה שבניצב שבתאי יש משהו משוחרר יותר. נכון, הוא מקפיד לדייק בתשובות כדי לא להשאיר מקום לפרשנות או להסתבך עם הקולגות. לפני כל תשובה הוא מיישר את הדפים ואת תחתיות הכוסות שעל שולחנו במגדל - סדר על השולחן, משמע סדר גם בראש. ובכל זאת, הוא מרשה לעצמו לחייך רוב הזמן. "כשהייתי קטן תמיד דפקו לי מכות בבית ספר ובכל מסגרת אחרת, רק כי חייכתי. אם הם לא הצליחו להוריד לי את החיוך, קשה לי להאמין שהוא ירד גם עכשיו", הוא מתבדח אתנו בזמן שאנחנו מבקשים ממנו להצטלם לכתבה. אבל אם לשפוט על פי הניתוח שלנו, מי שעומדות מאחוריי הביטחון שבחיוך הן הנשים שבחייו, בביתו. 

רעייתו טל (50) היא מטפלת באמצעות בעלי חיים, ועם מקצוע רגיש כמו שלה ואחרי קרוב לשלושים שנות נישואין, הרגישות כנראה מידבקת. ואם זה לא מספיק, לשבתאי יש 3 בנות. בר ששירתה במודיעין, יער - שוטרת שח"ם, ופלג שעוד עמוק בבגרויות. "לא רציתי שהבת שלי תתגייס למשטרה, כי לא רציתי קשר בין העבודה שלי לתחום שלה", הוא משתף בכנות. "בשבוע שעבר היה לה מבחן בסמכויות והיא באה לשאול אותי שאלה. אתם יודעים מה זה אחרי 21 שנים שהבת שלי באה פתאום לשאול אותי משהו ופתאום יש לנו נושא משותף?". 

עד כמה העובדה שאתה אב לשלוש בנות משפיעה עלייך בנושא שירות נשים בחיל?

"אין ספק שקיבלתי מהן הרבה כלים לפתיחות לצרכים הנשיים הרבה יותר מבן אדם אחר. אני שומע מהן עצות ודעתן חשובה לי מאוד. הבנות שלי לימדו אותי גם כגבר המון דברים שאני מיישם כמפקד, את התפיסה איך לדבר, לא לחפור, להגיד תכלס מה אני רוצה ומהי השורה התחתונה. אני גם לוקח מהן את הקשב. נשים יודעות להקשיב בצורה מדהימה, הן יודעות לשבת ולראות מה מניע מה. אני מודה שרק היום אני לומד להיות באמת אבא, כי רוב השנים לא הייתי בכלל בבית". 

הדס מלכא ז"ל סמוך למקום בו נרצחה

כמה יצא לך לחשוב על הבנות שלך בשני הפיגועים שבן נהרגו הדר כהן ז"ל והדס מלכא ז"ל?

"הפיגוע של הדר תפס אותי יומיים לפני הכניסה לתפקיד. אני מאוד משתדל לנטרל את הנושא הרגשי. עם הבנות שלי אני מדבר קצת על העבודה, בדרך כלל אחרי פיגועים כאלה הן יותר מדברות, שואלות ומנסות לאמת את המידע שעלה בתקשורת". 

בכל מה שקשור ללוחמות מג"ב, הנתונים מצביעים על ביקוש עולה. עד כמה זה באמת רציני? 

"אני מאמין בזה. הייתי בין מי שהגה את הרעיון לשלב נשים בחיל כי יש מקומות שבהם יש לנשים יתרונות. הנה, בפיגוע בהר אדר מי שירה ראשון ופגעה במחבל היתה הלוחמת. באירוע של הדר כהן ז"ל היא נכנסה למצב ירי בפחות משנייה. נכון שהיו ביקורות שהיא היתה רק חודשיים בצבא, אבל היא היתה ברמה גבוה יותר מלוחם בצנחנים ובגולני בתחום ירי בלוחמה בטרור". 

נבדיל את יוצאות הדופן. באשר לאחוז המתגייסות, לא מרגיש לך קצת כמו סוג של טרנד?

"בואו נעשה הפרדה בין אלה שמתגייסים לצנחנים בגלל הכנפיים והכומתה האדומה ובסוף לא עומדים בלחץ כי מבינים שזה קשה. אותו דבר יש לנו במגב עם חלק מהבנות שמתלהבות בהתחלה ורוצות להגיע למגב כי זה נשמע מאוד סקסי. כשמגיעים זה מתחיל להיות קצת קשה. רובן נושרות בשבוע לפני שהטירונות מתחילה. זה שבוע שהן מבינות שהן כבר לא יושבות לבד בחדר עם מחשב וכבר לא יכולות לצעוק על ההורים. הרבה נבהלות ביום הראשון. לא כולן מוכנות לזה מנטליות. יש מי שבאה למג"ב מתוך פנטזיה. יש גם בנות שנבהלות אבל אחרי יומיים מבקשות להישאר. צריך להבין שבסוף מדובר עדיין בילדים שבאים מהאזרחות ונכנסים לתוך מסגרת. זה לא כמו פעם שמתגייסים היו באים לבקו"ם באוטובוס בלי ליווי של ההורים ויוצאים אחרי ארבעה שבועות הביתה. הדור השתנה. יש את דור ה-Y. השוטרים היום חושבים יותר והנושא החומרי נמצא אצלם בעדיפות עליונה. לפני הגיוס לקבע המשכורת חשובה יותר מציונות. ובכל זאת, בתוך מג"ב יש היום 30% לוחמות וזה בהחלט מורכב. 

"צריך למצוא את המינון הנכון במוקדי החיכוך שלנו. מוקד כזה יכול להיות פלילי או במגזרים כאלה ואחרים. להכניס בנות למגזר חרדי יוצר צרות. איפה שאפשר למנוע את החיכוך אנחנו מונעים. אין צורך להכניס שוטרים לקונפליקט. הוא לא חייב להיות בפרונט כי מחר מחרתיים הוא יכול לשבת עם החבר'ה האלה בבית ולהסביר מה הוא עשה ולמה ואיך".

גם שוטרים שהשתתפו בפינוי בעמונה או בפינויים אחרים עומדים בפני קונפליקט.

"אין פה פקודה גורפת, אלא רגישות מסוימת שאנחנו מגלים בכל המגזרים. אני לא שולח לוחמים להתעמת בשם העימות. אני נשלח למשימות בשם החוקים של מדינת ישראל וכדי לשמור על הדמוקרטיה. בעמונה היה לוחם שפגש חבר'ה שהוא מכיר והרגיש לא בנוח. הוא לא סרב פקודה אלא הרגיש לא בנוח וביקש לזוז הצידה. הוא לא פגע במשימה, אז למה לא לגלות רגישות כשאפשר?" 

בפינוי בעמונה כינית "חוליגנים" את הצעירים שתקפו שוטרים. מצטער על האמירה הזו? 

"יש דרך להביע מחאה ורובם שם הביעו מחאה לגיטימית. ברגע שחוצים את הקווים ומרימים יד על שוטר או תוקפים שוטרים בכוונה תחילה - אנשים כאלה הם באמת חוליגנים שצריך למצות איתם את הדין. יש חוק ויש פורעי חוק. תראו את מחאת הנכים. זה נושא כאוב אבל הוא גם רגיש ונפיץ. אני לא נכנס למי צודק, אבל מה שלא נעשה נצא לא בסדר. יש פה הפרעה של מרקם חיים ואנחנו צריכים למצוא את האיזון בטיפול". 

איפה היה האיזון מצד השוטרים בהפגנת החרדים לפני כמה שבועות בירושלים?

"כל מקרה ייבדק לגופו. אם שוטר חרג מעבר למה שמצופה ממנו שימצו אתו את הדין. הפגנה של חרדים נראית אחרת מהפגנה של נכים וזה נראה אחרת מהפגנה של מיעוט כזה או אחר. כל מקרה הוא לגופו. בהפגנת החרדים לא הראו את האבנים והברזלים והטיטולים שנזרקו על שוטרים, הראו רק תמונה של שוטר בועט או דוחף. אני לא מנסה להתייפייף. ברוב המקומות אנחנו במלכוד. גם במחאת הנכים אזרחים מצפים מאתנו שנפנה להם את הכביש, אז מה מצפים - שנעשה את זה עם פרחים ואורז?".

נחזור לשירות נשים במג"ב. איפה ישנם עוד חיכוכים שהשילוב מהווה סכנה מבחינתך?

"במגזר הערבי למשל, אם תביא צוות שלם של נשים לעצור גבר סביר להניח שזה ייגמר באלימות על רקע כבוד וכנראה שגם לא נשנה הכל ביום אחד. בעבר בכלל בנות לא היו נכנסות למעצרים האלה. היום הן כן משולבות". 

הדר כהן ז"ל והדס מלכא ז"ל הפכו לסמלים ובזכותן נשים רוצות לשרת במג"ב? 

"בהחלט כן. ברמה הלאומית אין כמעט אזרח במדינת ישראל שהשמות שלהן לא מהדהדים לו באוזניים. כמו חנה סנש וכמו שמות מיתולוגיים אחרים הן ייכנסו חזק לדפי ההיסטוריה. מי שגדלה על ערכים של ללכת לים ולהיות פקידה - שתהיה פקידה. אותם ערכים שנשים מביאות מינקות מובילים אותן להמשך. הדברים מתחילים בבית, אישה שמשרתת כלוחמת במג"ב כנראה נחשפה לערכים מאוד חזקים בבית. כן, זה דבר חשוב מאוד. המילה ציונות בעיני היא מילה עדין יפה שגורמת לי להתמתח. כשאני שומע את התקווה אני עדין עומד בדום מתוח". 

"הפנים היפות של מג"ב"

כשניצב שבתאי מדבר על דאגה ואחריות לכל אחד מהחיילים שלו, ראוי להזכיר את הנתון שלפיו 70 אחוז מהמשרתים במג"ב סובלים מבעיות ת"ש. אבל עוד לפני הטירונות המפקדים עוברים בית-בית כדי לראות לאן החיילים שלהם חוזרים. "יש לוחמים שאנחנו עוזרים להם", הוא אומר. 

ולמרות זאת, לאחר שנים שבהן סבל מתדמית ירודה, מג"ב הפך לחיל מבוקש. אם תשאלו את ניצב שבתאי מה קרה, הוא יזקוף זאת (באופן טבעי, מבחינתו) לזכות הפיקוד. הוא מפרגן לקצינת החינוך אילנה זוהר, שהגיעה לחיל עוד טרום ימיו ועשתה מהפכה בתפיסה: "הסיסמא היתה פעם שמי מרביץ לערבים אז הוא במג"ב. היום אחד שיגיד שהוא בא למג"ב כדי להרביץ לערבים לא ידרוך אצלי. שוטר במג"ב מקבל היום 125 שעות חינוך במסגרת הטירונות שלו וזה לא נגמר שם. אנחנו מרקם של יהודים, נוצרים, דרוזים, צ'רקסים ואנחנו יודעים לכבד על חג של כל מגזר. אנחנו מדגישים את כבוד האדם.

"כל טקסי החניכה למשל - זה דבר שהיה וחלקו גם נשאר, אבל אנחנו מנסים לנתב את זה בצורה שזה יהיה מתורבת בלי לפגוע בכבוד של החייל ומבלי להשפיל אותו. נכון, היו לנו שני מקרים חריגים והגבנו בצורה חזקה עם מסר חיילי וזה ממש לא נגמר בש"ג. מה שאני לא רוצה שיעשו לילדים שלי אני לא רוצה שיעשו לאחרים", הוא אומר. 

לסיכום הוא מחדד: "החשיפה בתקשורת היא לטוב ולרע. אבל כשרואים פתאום את הפנים היפות של מג"ב ורואים את השוטרים האינטליגנטיים שהגיעו מיחידות מובחרות ואת המפקדים האיכותיים, היחס הוא אחר. בנוסף על כך, הגיעו למג"ב מפקדים מצה"ל שהביאו תפיסת עולם שגרמה לחלק מהשינוי. וכן, גם הטרור עצמו פתח לאנשים את העיניים וחשף אותם לעשייה היומיומית שלנו". √

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו