סביר שחאלד משעל ימצא היום את ההזדמנות להרים כוסית. מנהגי האסלאם, שהוא ממילא לא ממש מקפיד עליהם, בוודאי לא ימנעו ממנו לחגוג לעצמו יומולדת 20, או ליתר דיוק: 20 שנה ליום שבו נולד מחדש.
משעל חב את חייו לשלושה גורמים: אלילת המזל, תהליך אישורים רשלני וחוסר מקצועיות של אנשי המוסד, לא בהכרח בסדר הזה. החלק הראשון נוגע בשלל גורמים אקראיים שהצטרפו זה לזה ברגע האמת - העובדה שילדיו נסעו איתו באותו הבוקר במכונית, ושבתו יצאה אחריו והפתיעה את שני המחסלים; הימצאותו בשטח של פעיל חמאס, בוגר המוג'הידין באפגניסטן, שנאבק במחסלים, עיכב אותם ושיבש את תוכנית המילוט שלהם; ויעילות היתר של שוטר מקומי ירדני, שכדי לחלץ את המחסלים לקח אותם לתחנת משטרה, שם הם נחקרו, נחשפו ונעצרו.
החלק השני נוגע בדרג הפוקד. המבצע אושר בלחץ, בעקבות צמד פיגועים רבי־נפגעים בירושלים שהובילו את הדרג המדיני, בראשות ראש הממשלה נתניהו, לחפש "תגובה" מיידית. בדיונים הועלה שמו של משעל והמבצע אושר, למרות שהמידע עליו היה דל, ובעיקר - למרות שהביצוע נקבע לירדן, שסף הרגישות בה היה אמור להיות גבוה במיוחד על רקע היחסים המיוחדים בין המדינות. בתחקירים שנערכו לאחר מעשה התברר גם כי רבים מהגורמים (ובהם שרי קבינט) כלל לא היו שותפים לתהליך קבלת ההחלטות, ואחרים, כמו שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש השב"כ, שידעו כי משעל הוגדר כ"יעד", לא עודכנו כי המבצע יצא לדרך ושותפו בכך רק לאחר שהחיסול הסתבך.
משעל בינואר השנה בקטאר
החלק השלישי נוגע בעבודה המקצועית של אגף המבצעים (קיסריה) במוסד - איך אוספים מודיעין, באיזה תיעוד וכיסוי משתמשים, איך מכינים מבצע כזה ומהם התנאים לקיים או לחדול אותו. ועדות פנימיות במוסד עסקו בכך בהרחבה, ומצאו שורה ארוכה של כשלים, שהיוו קרקע לחילופי האשמות מכוערים בתוך המוסד, וגם לסיום תפקידם - בטווח של כמה חודשים - של כמעט כל הבכירים שהיו מעורבים בפרשה.
הלקחים האלה מכישלון החיסול היו אמורים להפוך לכללי ברזל בכל תהליך דומה של קבלת החלטות - בדרג המדיני ובדרג המבצע. הסיבה לכך נעוצה לא רק בתוצאות הישירות של החיסול שכשל; למבצע היו השלכות מרחיקות לכת, חלקן עלומות לנצח, שיכלו להימנע בעבודה נכונה - לפני המבצע, במהלכו וגם אחריו.
באופן מיידי שילמה ישראל תמורת שחרורו של צוות החיסול בשחרורו מהכלא של המנהיג־המייסד של חמאס, השייח' יאסין (שחוסל כעבור שבע שנים בעזה), ושל עשרות אסירים נוספים, במשבר דיפלומטי עם קנדה שהמחסלים השתמשו בדרכונים שלה, ובעיקר - בנזק כבד ליחסים עם ירדן, שניצלו רק בזכות ההחלטה המהירה להעביר לירדנים את הנסיוב שהציל את חייו של משעל, ועוד יותר מכך - בזכות קשריו המעולים של אפרים הלוי עם המלך חוסיין. ספק אם קשרים דומים עומדים כיום לישראל, במאמציה לשקם את היחסים עם ירדן בעקבות הריגתם של שני אזרחים בידי מאבטח השגרירות.
אולם הנזק לטווח הארוך היה גדול יותר. המוסד, שהלוי מונה לעמוד בראשו, נקלע כתוצאה ישירה ועקיפה מהחיסול לקיפאון מבצעי שנמשך שנים, ופג רק בתקופתו של מאיר דגן. חמאס, לעומת זאת, זכה לעדנה, ומשעל עצמו הפך לסלבריטי בעולם הטרור ולדמות מפתח בארגון; סיום תפקידו השנה כראש הלשכה המדינית עשוי להיות הפוגה זמנית בלבד בקריירה שלו, לאור שאיפתו הבלתי מוסתרת לרשת את אבו מאזן כיו"ר הרשות הפלשתינית.
20 שנה אחרי, מתבקש לתהות האם הלקחים אכן נלמדו. בדרג המבצע התשובה היא בגדול חיובית, למרות שבעבודה מהסוג הזה אין תעודות ביטוח (ע"ע פרשת מבחוח, שמיוחסת למוסד); לגבי הדרג המדיני נותרו סימני השאלה בעינם - בעיקר בכל הקשור לפיקוח על הארגונים ולהסדרת היחסים בתוכם. תחת ההיגיון שמבצעים דומים יתקיימו גם בעתיד - ותוך הנחה שאין כוונה להסתמך בהם רק על המזל - תישען מידת הצלחתם על תהליכי קבלת החלטות סדורים והקפדה על התנהלות מבצעית־מודיעינית נכונה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו