אחרי 43 שנות עבודה בגלי צה"ל, ייצא בשבוע הבא הד"ר אבשלום קור לגמלאות. האיש, שמאות מגישים וכתבים בכלי התקשורת בארץ חייבים לו את העברית שלהם, יציין את יום הולדתו ה־67.
"אני לא חוגג ימי הולדת, כי זה שאני חי זה הישג של הקב"ה ולא שלי, אז שהוא יעשה מסיבה", הוא אומר ברצינות מוחלטת. "תמיד אמרתי לילדים שלי שאני לא מבין למה חוגגים יום הולדת. אם אני אוהב אתכם ואתם צריכים נעליים עכשיו, יהיו לכם נעליים עכשיו, וכל מה שאתם צריכים יהיה לכם עכשיו כל עוד אני יכול. לא צריך לחכות בשביל זה ליום הולדת.
"לא פעם אני מרגיש שיום הולדת הוא מפלטם של האנשים שכל השנה לא שמו לב אליך ואומרים לעצמם, 'יש לו יום הולדת, בוא נעשה משהו'".
אף פעם לא ציינת יום הולדת?
"יותר מזה. כשהייתי בן 50 ו־60 אמרתי שאם יפתיעו אותי, אני קם והולך. ובאמת לא הפתיעו".
באלבום התמונות אין לך שום תמונה מכבה נרות על עוגה?
"עשיתי פעם יום הולדת בילדותי, וזה מאוד לא מצא חן בעיניי. אתה יודע שבתנ"ך, היחיד שיש לו יום הולדת הוא פרעה? שר המשקים קיבל חנינה לכבוד יום ההולדת של פרעה. אני לא נגד מי שרוצה לחגוג, אבל אני לא חוגג".
ואיך ההרגשה לצאת לגמלאות באופן רשמי?
"במערכת הביטחון, אם הגעת לגיל 67, גמרת. אז אני אעבור למעמד של יועץ ואמשיך לעשות את אותו הדבר. אין לזה משמעות מבחינת התפקיד, ולא מבחינת התודעה לשליחות שלי".
• • • • •
קור נחשב לפנים של השפה העברית בישראל. הוא זכה בפרס סוקולוב, בפרס "תפוח הזהב", ובשנה שעברה גם בפרס ראש הממשלה ללשון העברית. לצופים בבית הוא מוכר בעיקר מהפינה המיתולוגית "הגיע זמן לשון" ששודרה בערוץ הראשון, מהנחיית חידון התנ"ך ומטקסים ממלכתיים. למאזינים ברדיו הוא זכור מפינתו הוותיקה "באופן מילולי", המשודרת בגלי צה"ל.
בימים אלה הוא מככב במרכזו של מסע הפרסום המבריק של "איקאה" בתפקיד היצגן, פרזנטור בשבילכם (רק אל תגידו את זה לידו).
"קיבלתי עד היום אולי 30 הצעות למסעי פרסום", הוא אומר. "לכולן סירבתי. זו הפעם הראשונה שהסכמתי אחרי הרבה מאוד הצעות, כי קורה פה משהו גדול".
לאילו הצעות סירבת?
"מפעל הפיס ביקשו ממני להגיד 'ערב טוב, יש הרבה ביטויים של כסף. יש ג'ובות, יש בוחטות, יש סטֶפות - אבל הכי טוב חיש־גד קש'. אמרתי להם שההתחלה בסדר, אבל מי יכול לפרסם 'חיש־גד קש?' אם תקראו לזה 'חיש־גד מזומן', אני מוכן ומזומן. אבל 'חיש־גד קש' - אני מתעקש.
"'קרולינה למקה ברלין' הציעו לי לעשות פרסומת עם בר רפאלי. אמרתי להם: אם זה 'ברלין', אני לא עובד איתכם. הם אמרו לי שהם ישראלים. הצבתי להם שני תנאים: שלא יגידו ברלין, ושעל המסך יופיע גם 'קרולינה למקה' בעברית בחלק העליון של המסך. הם אמרו שהתנאים לא סבירים".
גם "איקאה" זה לא ממש שם עברי.
"אם יש גוי שמכבד את היהודים יותר ממה שהיהודים מכבדים את היהודים, זה יפה. אם חברה משבדיה משתמשת בכל העולם בשמות שבדיים ורק בארץ ישראל יקראו לזה בעברית - יש דבר יותר יפה מזה?"
אין מקרים שבהם אתה מתפשר?
"פנו אלי ממשרד הפרסום של yes. אמרתי להם: אני לא מוכן לעבוד איתם, כי yes זה לא עברית. אחרי חצי שעה התקשרה אלי הסמנכ"לית שהם מוכנים לעשות לוגו עם הכיתוב 'כן' בעברית. שאלתי לכמה זמן, והיא אמרה: לחודש. שאלתי, מה יהיה אחר כך? היא אמרה שאחרי חודש יחזרו למקור. אמרתי לה שאם זה מתחלף אחר כך, אני עושה צחוק מעצמי. זה כמו שרב יסכים שישימו בבית הכנסת צלב למשך חודש תמורת כסף".
גם באיקאה לא ממש יחליפו את שמות המוצרים לצמיתות.
"מה שהיה חשוב לי במבצע הזה הוא לצאת נגד הזרם הקיים. מפקד חיל האוויר לשעבר ומנכ"ל אל על לשעבר, אליעזר שקדי, הקים חברה־בת לאל על וקרא לה UP. הרחובות בארצנו התמלאו בכרזות ענק עם המילה UP. הבן אדם היה מפקד חיל האוויר. שאלתי אותו, מה עשית? והוא ענה: הפרסומאי אמר. מה זה 'הפרסומאי אמר'? אתה היית מפקד חיל האוויר, אין לך דעה משלך?
"מפעל הפיס הקים היכל ספורט בירושלים וקרא לו 'ארנה'. מה זה 'ארנה'? באה חברה משבדיה ועושה בארץ דבר שלא קיים בשום מקום בעולם, כי המוצרים של איקאה נקראים בלשון השבדית, ורק בארצנו הם מקבלים אותיות ושמות בעברית. אתה נכנס לחנות ורואה את האותיות הגדולות בעברית".
אתה לא חושב שזה תרגיל פרסומי?
"לא, לא. באיקאה המוצרים האלה הם בעברית ולתמיד, וכבר הדפיסו את המפרטון. אנשים הפסיקו לקרוא לזה קטלוג, כי אמרתי שצריך לקרוא לזה מפרטון. גם כשאתה נכנס לאתר ונוגע בשם בשבדית זה מתהפך לשם בעברית, ואתה שומע את הקול שלי מסביר למה בחרנו לקרוא לזה ככה".
אם אני מגיע עכשיו לאיקאה ומבקש פחלוע (פח אשפה ציבורי) וכזבזר (זר פרחים מלאכותי), המוכר יבין מה אני רוצה ממנו?
"כן. כדי לקנות כורסה שקוראים לה Strandmon אתה שובר את השיניים כדי להגיע את זה, ואנחנו נתנו לכורסה את השם 'שקע־בי'. יש פה שמחה, יש פה שעשוע ויש פה ברית. אני פוגש אנשים ברחוב שמאושרים מזה. העברית זקפה את קומתה".
אתה קונה באיקאה?
"אני בכלל לא קונה. אני לא עוסק בקניות ולא מטפל בזה. אני טוב רק בדברים שאני טוב בהם".
ביקרת פעם באיקאה לפני הצילומים?
"לא, ואני מניח שגם לא אבקר, כי זה לא העיסוק שלי".
• • • • •
הוא נולד וגדל בתל אביב, והיום מתגורר בהרצליה. אב לשישה, סב ל־18 נכדים, ובשלוש השנים האחרונות נשוי לנאווה, עובדת רשות השידור לשעבר. "נאווה אשתי היא משענתי, אני נשען הרבה על ההתייעצויות איתה. מה שאלוהים נתן לי זה בתחום ההשכלה, אבל בתחום החיבור למציאות, היא יודעת טוב ממני".
המפגש שלנו מתקיים, לבקשתו, במסעדה כשרה במרכז תל אביב. בעיני רבים הוא נתפס כדתי, אבל קור מעדיף להגדיר את עצמו כיהודי. "מבחינות רבות אני הרבה יותר אדוק מרבנים. אני תמה, למשל, על רבנים שנותנים הכשר למלון שאין לו שם עברי. ממתי העברית אינה חשובה? זו לשון הקודש, זאת הלשון שבה השתמש הקב"ה כשנתן את התורה. אני אדוק מאוד בדברים שאני מקפיד עליהם, וזה מה שאני מנחיל לילדים שלנו".
אתה שומר שבת?
"בילדותי תמיד הלכנו לבית הכנסת, אבל רק בשישי בערב. בשבת נסענו לראות את בית"ר ירושלים משחקת כדורגל, אבל בשום שלב לא עבדנו בשבת. הפסקנו לנסוע בשבתות כשהבן הבכור שלנו הגיע למצוות. היום כשאני מוזמן לאירועים בשבת אני מופיע בלי מיקרופון, ואת ההכנה לאירוע אני עושה קודם".
זו הפעם הראשונה שכל הגה שיוצא לי מהפה נשקל כמה פעמים לפני שהוא יוצא אל אוזניו של הד"ר. בשלוש השעות שאנחנו משוחחים, אני מנסה להקפיד בעיקר על שני דברים: הראשון, להפסיק את השימוש החוזר במילה השכיחה ביותר בפי - 'אוקיי'. והשני - להסתיר את הדפס דגל ארה"ב שעל הגרביים שלי מפני המרואיין הציוני. במשימה הראשונה כשלתי, את השנייה צלחתי.
"אני מכיר את התופעה של אנשים שחוששים לדבר איתי", מודה קור. "זה כמו שאתה מדבר עם רופא ונזהר כשאתה משתמש במונח רפואי. אבל אני מייד מרגיע ואומר לאנשים - אתה לא הנכד שלי, אל תדאג, תדבר".
אתה מתקן אנשים?
"במנהג שלי אני לא מפריע לאנשים לדבר. למי אני מפריע? לילדים ולנכדים שלי. לגבי אחרים, זה כלל שלמדתי מהמורים הדגולים שלי באוניברסיטה: אדם שמדבר תן לו לדבר, כי אם יחשוב איך הוא מדבר, הוא לא יוכל להתרכז בשאלה הגדולה מה הוא אומר".
איך הנכדים שלך מגיבים כשאתה מתקן אותם?
"אספר לך סיפור על הנכד שלנו. היינו בטקס המשואות בהר הרצל, וביציאה עבר על פנינו הנספח הצבאי של ארה"ב, וחזהו עטור עשרות מדליות. אני אומר לילדים: 'תראו כמה אותות', והנכד שלנו עונה לי מייד: 'וכמה מופתים!'. אצלנו הרגישות למילים היא טבעית. אני גם ממליץ להם לדעת הרבה שפות".
מה עוד אתה ממליץ להם?
"לא להגיד 'אוקיי'. תגידו 'אוקיי' כשאתם מדברים אנגלית, אבל בעברית תגידו 'טוב', 'בסדר'. בקורס בגלי צה"ל, כשמישהו אומר 'אוקיי', אני אומר לחבר'ה, 'רגע, אני אתרגם לכם - הוא התכוון להגיד טוב'. בסיום המחזור לפני כמה שנים הם הדפיסו על החולצה את המשפט 'וירא אלוקים כי אוקיי', ועל האוקיי הם עשו איקס וכתבו 'טוב'. השתמשו במילה אלוקים ולא אלוהים מאחר שהיה שם כתב דתי, יאיר שרקי.
"'אוקיי' מפריע לי מאוד. בהרצאות שלי אני אומר: בואו נתחיל בטיפול גמילה. אל תגידו אוקיי במשך יומיים, ואם זה יצליח - תנסו שלושה ימים. כי אפשר בלי אוקיי".
"חברה משבדיה משתמשת בכל העולם בשמות שבדיים ורק בארץ ישראל יקראו לזה בעברית". באיקאה // צילום: אילן בשור
יש סיכוי שתיתפס במילה לועזית?
"זה מצחיק לצפות לנפילה של בן אדם שזו עבודתו. אני זוכר שלמדתי בתיכון עירוני ה' צרפתית, אנגלית ולטינית מוגבר, ואני זוכר שבפעם הראשונה ששגיתי בהכתבה בצרפתית קיוויתי שהמורה לא תרגיש, אבל איך היא לא תרגיש אם זו העבודה שלה?"
מי קהל היעד שלך?
"קהל היעד שלי הוא ישראל, אבל כל דבר הוא תהליך. הזירה שלי היא פה, ויש פה אנשים שצמאים לעברית. אנשים לא מקבלים את העברית כמו שקיבלנו בילדותנו. לא בשירים שמשודרים ברדיו, לא בשלטי החוצות. אפילו במדרחוב בירושלים אין כמעט שלט בעברית.
"אצל מייסדי ארה"ב היה דיון באיזו שפה ידברו באמריקה. אחד אמר אנגלית, השני אמר הולנדית, השלישי אמר לטינית, והרביעי אמר, אולי נדבר עברית, שפת התנ"ך. כלומר, לא היה חסר הרבה שמייסדי ארה"ב היו בוחרים בעברית. ואני אומר לעצמי, אולי, אם מייסדי ארה"ב היו בוחרים בעברית, היינו מדברים היום עברית".
אתה לא מרגיש שאתה מכוון גבוה מדי?
"אני לא מרגיש שאנחנו מדברים לשכבה עליונה. כל אדם שחי בארץ הוא אדם מיוחד, הוא משלנו, והוא לא בחר בארץ אחרת. כמו שאנחנו אוהבים את נבחרת ישראל, על אף שמזמן היא לא הצליחה להבקיע שער.
"אני בשידוריי לוקח לפעמים אנשים מהשכבה העליונה ומראה שגם הם מדברים לועזית בדברים שאפשר לומר בעברית. כמו השר שאמר שאנחנו נחדש את תעלת הימים באמצעות 'פיילוט'. השמעתי את זה ואמרתי: מה זה פיילוט? גיגית ועוד גיגית. למה הוא לא יכול היה להגיד ניסוי?"
העברית צריכה להתאים את עצמה לרוח התקופה או להישאר נאמנה למקור?
"אני לא נגד השפה המדוברת. אופנות הדיבור הן חלק מהשפה. אנחנו מדברים עברית של התנ"ך, ולכן בכדורסל, מי שרץ עם הכדור ולא מקפיץ - עושה עבירה שנקראת 'צעדים'. אילו דיברנו עברית של המשנה, העבירה הזאת היתה נקראת 'פסיעות'. פסיעות זה כמו צעדים, אבל זו שפה אחרת ותקופה אחרת.
"אנשים לא פעם אומרים לי שחסרות להם מילים. אני אומר להם שחסרות מילים בכל שפה. ליפהפייה הנרדמת קוראים באנגלית Sleeping Beauty, והתרגום המילולי לעברית הוא 'יופי רדום'. אין מילה באנגלית ליפהפייה, אבל אף אנגלי לא יחשוב שהוא צריך לקרוא לה אחרת. העניין הוא הכבוד לשפה. לדור הזה יש רגשי נחיתות, ואפילו למשחקי גביע העולם קוראים היום מונדיאל".
בעידן האינטרנט אנשים חשופים הרבה יותר לאנגלית, לתרבות המערבית ולכל מה שקורה בחו"ל. איך אתה מנסה בכל זאת לשמור על רמה מסוימת של עברית תקנית?
"השליחות שלי היא העשרה, ותפקידי הוא להעשיר. אני לא אומר בפינות שלי 'תגיד ככה ולא ככה'. אני משלב בהן אנשים שמדברים ולא מתקן אנשים שעשו שגיאות בעברית. זה לא תרבותי לתפוס אדם כשהוא מועד.
"אבל אני כן מביא לועזית מיותרת. לא צריך להגיד 'אופציה' כשיש את המילה 'אפשרות'. לא צריך להגיד 'סיטואציה' אם אפשר להגיד 'מצב'".
כשאתה שולח סמסים - סליחה, מסרונים - אתה משתמש באימוג'ים?
"אף פעם לא. ככה התחיל העולם לפני 3,500 שנה. פתאום אנחנו שולחים ציורים כמו הפרעונים של מצרים. אני מעדיף לכתוב. אני גם לא שולח ציור של לב. מה אני, צייר?"
הרבה אנשים אוהבים לכתוב "חחחח" כשמשהו מצחיק אותם. אני מניח שאתה משתמש בזה פחות.
"אני כותב 'חזק', 'נהדר', 'הצחקתני'".
כשאתה מתעצבן, יש סיכוי שנשמע אותך מקלל?
"גדלתי בבית שלא לימדו בו לקלל".
ואם ממש בא לך?
"ז'בוטינסקי אמר שצריך להתחיל כל משפט במילה 'אדוני', ואם תתחיל כל משפט במילה 'אדוני', לא תוכל להגיד 'אדוני חמוׁר'. אם אנשים כבר בוחרים לקלל, אני מעדיף שיקללו בערבית ולא באנגלית, כי ערבית היא מהשכנים, אבל באנגלית אתה נזקק לדוד הגדול מאמריקה".
יש לך הצעה לקללות בעברית צחה?
"יש לשלונסקי ולאלתרמן כל מיני 'ייקחהו האופל' או 'תיפח רוחו'. אבל כולם פה אחים שלי, אני אוהב אותם ושותף שלהם. אני מבחינתי זכיתי במה שהגדולים בכל התקופות לא זכו. הרמב"ם לא היה בארץ ישראל ורש"י לא היה בארץ ישראל, ואני כן. על המצבה של אבא שלי כתובות שתי מילים: 'שלמה קור, ציוני נלהב', וזו הדרך שההורים שלנו לימדו אותנו. לכן אני מרגיש שותפות".
מה היחס שלך לסלנג?
"כל רובד של העברית הוא טוב לי. אבל עברית".
סבבה.
"'סבבה' ו'על הכיפאק' הן בסדר, כי אלו מילים בערבית. השפה המדוברת היא השפה המדוברת, אבל יש תקנים של השפה ויש עושר של השפה.
"בזמן האחרון אני נאבק בגלי צה"ל נגד התופעה שהפסיקו להגיד את המילה 'עוד', כי על הכל אומרים 'בנוסף'. או שאומרים 'הגיעו' במקום להגיד 'באו', 'נהרו', 'זרמו', 'התקבצו'. זו דלות. כתבים אומרים לי: 'אמרתי רק פעם אחת הגיעו'. זה בסדר, אבל אני שומע את כולם, וכבר היו לי ביומן אחד 15 פעמים 'הגיעו'".
"איזה באסה" עובר?
"אני לא אומר 'איזה באסה' וגם לא 'התבאסתי', אבל זו שפה של ארץ ישראל, ולכן זה פחות מפריע לי.
מה השגיאות השכיחות ביותר שבהן אתה נתקל?
"התחביר האנגלי. אנשים מדברים אנגלית במילים עבריות. כל מאמני הכדורסל אומרים 'ניצחנו את המשחק'. אי אפשר לנצח את המשחק, אפשר לנצח את הקבוצה שמולך. הצרה החדשה היא 'זה מרגיש לי'. אין דבר כזה 'זה מרגיש לי'. אדם מרגיש, כלב מרגיש, ואפילו פרח מרגיש, אבל אין שום 'זה' שיכול להרגיש".
למה אתה סלחן הרבה יותר לגבי השימוש בערבית?
"ערבית בארץ ישראל זה כישורי חיים, כי זו לא שפה זרה. אמרתי לשר החינוך שלדעתי, הערבית צריכה להיות שפת חובה בבתי הספר בישראל, כי זה כמו ללמוד נהיגה. הוא אמר שהוא מסכים איתי, אבל יש בעיה עם היקף ההכרה הנדרשת כדי למלא את כל העמדות האלה".
• • • • •
העוברים והשבים מרגישים את הצורך לגשת לקור ולדרוש בשלומו, אף שמעולם לא פגשו אותו. כשהטבח שואל מה שלומו, קור משיב לו מייד: "ישתבח". הטבח מקשה ושואל: "ישתבח מה?", וקור משיב: "ישתבח שמו". הטבח חושף קעקוע על הזרוע, עם משחק המילים "איש טבח שמו".
גם המלצרית ניגשת אלינו מהוססת. "מה שמךְ?" הוא שואל אותה. "בָּתי", היא אומרת. "נולדת ככה?" הוא מקשה. "נולדתי בתיה אבל שיניתי".
"מי שנותן שם לילד נותן לו כיוון", הוא אומר לי אחר כך. "בן אדם צריך להחליט איפה הוא רוצה שיגורו הנכדים שלו, ולדאבוננו הגדול, לא מעט מהנכדים של גדולי מדינת ישראל גרים בגולה. תפקידי המרכזי בעולם הוא שהדור השלישי לא יזוז מפה.
"לנו יש ילד ששמו יוחאי, שהיה גם גיבור וגם רב, וזה מה שיצא מהילד שלנו, שגר מדרום לרפיח. שירת בדובדבן. אם אני נותן שם, אני לא יכול לתת שם שיתאים לשפה זרה. זה צריך להיות שם מפה, כדי שהנכדים שלי יחיו פה".
אנשים בוחרים שמות כי הם נשמעים להם אופנתיים, לא כי הם רוצים לעזוב את הארץ.
"אני קודם כל שמח שאתה אומר 'אופנתיים' ולא 'טרנדיים'. צריך לסייג ולומר שבמבצע צוק איתן, אחד הגיבורים הגדולים שלנו היה בחור שהגיע מאמריקה ושמו היה שון. בכיתי מהתרגשות כששמעתי את השיר של אריאל הורוביץ לכבוד הגיבור הזה, שמסר את חייו למען עם ישראל.
"כלומר, אין הכללות, ואין שיטה שמבטיחה לך מה יהיה עם הילדים שלך. הוא גדל באמריקה, קראו לו שון, והוא הגיע לפה. אבל אני לא יודע איפה יגורו בעתיד ה'שונים' שגדלים היום בארץ ישראל. כבר סידרו להם כף נעליים שתתאים לנעל בארץ אחרת".
ואם אחד מילדיך יחליט בוקר אחד לעזוב את הארץ?
"לא יכול לקרות לי, כי הם שלנו. חד־משמעית, איש מהם לא יעזוב את הארץ. הבנים שירתו ביחידות מובחרות, חמישה מהם נשואים, ואין צל של חשש בכלל. זאת המהות הכי גדולה שלנו - ארץ ישראל, עם ישראל והעברית".
מה עמדתך לגבי עברוּת שמות משפחה?
"אני זכיתי לשם עברי, וקשה לי לחוות דעה על אחרים. אני יכול להבין את מי שיחליף ואני יכול להבין את מי שלא יחליף. אני כן מתפרנס מזה לא מעט כשאני מגיע למקומות עבודה, ליישובים וליחידות צה"ל, מבקש את השמות של כולם ועושה שיחה של שעה וחצי רק על השמות של כולם".
יש לך משהו להגיד על "סויסה" בשלוף?
"שמעתי הסבר מפרופ' משה בר־אשר, נשיא האקדמיה ללשון העברית, שעלה ממרוקו. הוא אמר לי שבצפון אפריקה, כשליהודי היתה כיפה גדולה, זה נקרא 'ססיה', וכיפה קטנה נקראה 'סויסיה'. מכאן ש'סויסיה' הוא מי שהיה חובש כיפה קטנה".
סויסה ב־ו' אחת או שתיים?
"אחת. אני חושב שחלק מהעברית זה מיעוט האותיות, ואני משתדל למעט. הצטערתי מאוד שלתחנות הרכבת בירושלים, שאני נתתי את רוב שמותיהן, האקדמיה ללשון העברית הורתה שיכתבו קריית משה עם שתי י'. זה מיותר".
"הוריי לימדו אותנו ציונות נלהבת". בילדותו
הזכרת פוליטיקאים. מה אתה חושב על השפה של הפוליטיקאים של ימינו?
"חוץ מזה שאני מעיר לכתבים בעקבות דברים שהם עושים בשידורים, אני מעיר גם לאישי ציבור. הערתי לאחרונה לאלוף במילואים, שאמר בשידור שצריך לטפל במנהרות twenty-four seven. צלצלתי אליו אחר כך, אמרתי, 'שלום, מדבר אבשלום קור', והוא מייד שאל איך העברית שלו. אמרתי לו, 'העברית בסדר, אבל למה אנגלית? בעברית אומרים עשרים וארבע שבע, ויש לומר 'יומם ולילה'".
ומה הרגשת כששרת התרבות מירי רגב השתמשה במונח cut the bullshit?
"אתה יכול לשער שאילו אני הייתי בתפקיד, לא הייתי משתמש בביטוי שאינו בעברית. אני מצטער מאוד ששרים, כולל כאלה שהאנגלית שלהם לא טובה, מוצאים לנכון להתקשט באנגלית.
"לא מזמן עברתי על התשדירים של גלי צה"ל לפני שידור, ומשרד הפרסום העביר את המילה 'פרויקט'. תיקנתי את זה ל'מיזם'. במשרד הפרסום אמרו ש'פרויקט' זה יותר מ'מיזם', ואם לא ניתן להם להשתמש במילה 'פרויקט', הם לא יפרסמו. אמרתי להם שאנחנו משדרים עברית.
"שלחתי מסרון לשר התחבורה, השר ישראל כץ, ואמרתי לו שאם משרד הפרסום שלו אומר שפרויקט זה יותר ממיזם, עוד מעט הם יגידו שפרזידנט זה יותר מנשיא. בתוך רבע שעה צלצלו ממשרד הפרסום ואמרו שהם מסכימים להגיד 'מיזם'. אני עושה את המלחמות האלו כל הזמן".
מצד שני, זה די השתלם לשרת התרבות, כי זה המשפט שתפס את הכותרות בכל התקשורת.
"נכון, לפעמים אדם שרוצה שיכתבו עליו צריך לעשות דבר שחורג מהתקן".
אתה נתקל בשגיאות של בעלי תפקידי מפתח בארץ?
"דווקא הנכבדים שכחו עברית. זה מה שקרה לנשיא בית המשפט העליון, פרופ' אהרן ברק. עד ימיו, המדינה היתה בלי אג'נדה. קמנו בבוקר בלי אג'נדה והלכנו לישון בלי אג'נדה. מה קרה? הוא לחם במרץ נגד צירופה של כלת פרס ישראל למשפטים, רות גביזון, לבית המשפט העליון. שאלו אותו, 'מה יש לך נגדה?' הוא אמר, 'יש לה אג'נדה'. עד אותו היום אנשים לא ידעו בכלל מהי אג'נדה. אולי כשהוא אמר את זה, אנשים חשבו שזו מכונית ספורט.
"הוא יכול היה להגיד שיש לה עדיפויות, או סדרי עדיפויות. אבל נשיא בית המשפט העליון פוזל ללונדון או לוושינגטון. העברית קטנה עליו. וזאת בעיה גדולה".
"מצד שני, יש מילים באנגלית שכל כך מושרשות בתרבות שלנו, שאין דרך להתחמק מהן. 'דיאטה', למשל. אנציקלופדיה, ביורוקרטיה, אלקטרוניקה - יש מילים בינלאומיות, ואני לא נגדן. באנגלית אין ברכה לסועדים, ואתה אומר: 'בון אפטיט'. בצרפתית אין ביטוי לסוף שבוע, והם אומרים 'וויקנד'".
ומילה כמו "אפליקציה"?
"לפני ארבע שנים וחצי קיבלתי לאישור תשדיר של חברת החשמל עם שקע ותקע וקריין אומרים 'אפליקציה'. תיקנתי ל'יישומון, אפליקציה'. כלומר, בשלב הראשון אנחנו לא מבטלים את המילה הזרה, אלא אומרים את המילה בעברית, עושים הפוגה קלה, ואז המילה המוכרת באנגלית. חברת החשמל ענו: הקריין יגיד 'יישומון, אפליקציה', אבל שקע ותקע יגידו רק 'אפליקציה'. לא הסכמנו, וסמנכ"ל חברת החשמל הודיע למפקד גלי צה"ל ירון דקל שהם לא יפרסמו.
"ירון דיבר איתי, ואני בתגובה התקשרתי לאלוף במילואים יפתח רון טל, יו"ר חברת החשמל, ואמרתי לו, 'נכבדי, יש לי שאלה פשוטה. מה יש לכם נגד העברית?'. ובאמת, חברת החשמל הודיעה שהיא תשתמש במילה יישומון".
• • • • •
בחודש מארס 2016 הועבר חידון התנ"ך מצה"ל אל משרד החינוך, שם החליטו גם להחליף את קור, אחרי 29 שנות הנחיה, בכתבת חדשות 2, סיון רהב־מאיר. קור עצמו התבשר על המהלך באמצעות מסרון, ורהב־מאיר ויתרה על התפקיד. את החידון הנחה בסופו של דבר גיא זו־ארץ.
"לא נולדתי כמנחה חידון התנ"ך ואני מניח שלא אמות כמנחה חידון התנ"ך", הוא אומר. "חידון התנ"ך הוא מפעל ענק, ואני מאושר שהייתי שותף לו במשך 29 מתוך 30 השנים מאז שהתחלתי. שנה אחת לא הנחיתי, וכעבור שנה - ביום העצמאות האחרון - החזירו אותי. אני אוהב את זה מאוד, אני אוהב את הילדים שבאים לפה, ואני אוהב את הצעירים שבאים מהגולה".
נעלבת כשהחליטו שלא תמשיך?
"לא שמחתי, אבל כבר עברנו את זה. פנו אלי הרבה עיתונאים אחרי המקרה כי עניין אותם הלכלוך, אבל אני לא בקרבות. הציעו לי גם להופיע בפרודיה על חידון התנ"ך, ואמרתי שזה מפעל שאני שותף לו, אני חלק ממרוץ השליחים הזה ואני לא יכול להופיע בבדיחה על חשבון משהו שהוא חשוב בעיניי".
שמחת לחזור?
"מאוד".
בשנה שלא הנחית אותו צפית בו?
"יש לנו מחותנים שמדינת ישראל גירשה מהבית בגוש קטיף וברגע שהיתה ידיעה שאני לא ממשיך בחידון התנ"ך, החתן שלנו צלצל ואמר: 'אבשלום, יום העצמאות בבוקר אתם אצלנו'. אז לא צפיתי, אבל ראיתי את הנכדים".
תנחה אותו בשנה הבאה?
"אם ירצה השם. אני מצטער מאוד שצה"ל ויתר על המפעל הזה, ועכשיו אנחנו ממשיכים אותו במשרד החינוך".
אתה צופה בטלוויזיה?
"מעט מאוד. יש בטלוויזיה של היום הרבה בורות והרבה מאוד רשעות. כשאני רואה שנעשה משהו לא ראוי, אני תמיד רוצה לתקן אותו, ואם יש שגיאה בעברית אני רוצה לתקן אותה - ואין לי זמן לעסוק בזה. ככה, לא ראיתי ואני לא יודע. יש לי את הזירה שלי בגלי צה"ל, ושם אני פועל. אם אצפה בטלוויזיה זה יהיה על חשבון משהו".
גם לא במשחקי ספורט או בחדשות?
"אני עסוק, והחיים שלי מלאים יומם ולילה. חדשות אני שומע כל היום מכתבי גלי צה"ל. פעם היינו רואים את המשחקים של מכבי תל אביב, אבל מאז שהשחקנים של מכבי לא יודעים עברית, אז מה יש לי איתם?"
היית רוצה ש"הגיע זמן לשון" תשוב למסך?
"כן, אבל זה לא יכול לחזור, כי בערוצים העכשוויים, אם אתה משדר משהו עם תוכן זה עלול לקלקל את האנטנות. אלא אם אופיע בפינת לשון שבמסגרתה אני אוכל ג'וקים, יכול להיות שאז יהיה בזה עניין למנהלי הערוצים".
יש לך זמן לקרוא ספרים?
"אני אוהב לקרוא ספרים של פעם, ואני מצטער שילדיי לא יכירו את הספרים האלה. אני חושב שלימודי הספרות בבית הספר ניתקו אותנו מהסבים שלנו, ולכן גדל פה דור שלא מבין את גודל הפלא שהתרחש בהקמת המדינה, הם חושבים שתמיד היתה פה מדינה. השפה העכשווית והעלילה העכשווית מחמיצות את החיבור שלנו למה שהיה".
אתה חבר האקדמיה ללשון העברית?
"לפני שנים רבות הציע לי נשיא האקדמיה להצטרף. אמרתי לו, 'אני לא יכול להיות חבר בגוף למען העברית שקוראים לו אקדמיה'. עברו שנים אחדות, וראיתי שהחלטות האקדמיה אינן מוצאות חן בעיניי. אמרתי לו: 'פרופ' בר־אשר, אני מוכן להצטרף לאקדמיה, כי מתברר שצריך להיות בפנים כדי לשנות'. הוא אמר, 'כרגע זה מלא, אבל חכה כמה שנים שיתפנו מקומות'.
"בינתיים כבר הלכו כמה חברים לעולמם, והיו כבר חמש הצבעות, שבאף אחת מהן חברי האקדמיה לא חשבו שאני ראוי להיות שם".
נעלבת?
"יש לי שליחות. אני לא חי מפי אחרים. אני נאמן למה שלימדו אותי הוריי. אני ציוני, עברית היא טעם החיים של עם ישראל, והיא טעם החיים שלי. אני יושב בוועדת השמות הממשלתית ובוועדה של שמות הרחובות בירושלים".
• • • • •
מאות מגישים למדו אצלו בקורס לקראת הצטרפותם לתחנה. בהם יונית לוי, תמר איש־שלום, קרן מרציאנו, טלי מורנו, קורין גדעון, סיון רהב־מאיר, עמית סגל, דפנה ליאל ורבים אחרים. אלפי החיילים ששירתו בתחנה יעידו שמדובר באחד האנשים המנומסים והחביבים ביותר שנמצאים בה. כולם בוודאי גם יזכרו שכל שיעור נפתח בבוחן.
"עברית היא טעם החיים של עם ישראל, והיא טעם החיים שלי" // צילום: אפרת אשל
"לא מזמן פגשתי ברחוב את המורה שלי לצרפתית מן התיכון, שולמית ספרן, חיבקתי אותה וסיפרתי לה שעד היום אני מלמד בשיטה שלה: כל שיעור בוחן. תמיד בשיעור הבא היא הודיעה מי קיבל 9 או 10.
"אני לא קוראי לזה בוחן, כי זאת מילה לא יפה, אלא 'הזדמנות'. כל שיעור התלמידים מקבלים הזדמנות להוכיח שהם יותר טובים. אני לא נותן בוחן על השיעור האחרון, אלא על החומר המצטבר".
הציונים בקורס משפיעים על השיבוץ?
"כן. יש הרבה אנשים טובים שיכולים לעסוק בהפקה ובעריכה בלי לדבר במיקרופון, כי הדיבור במיקרופון מצריך ידיעה טובה של השפה. כשהתחלתי להעביר קורסים בגלי צה"ל, נתתי שבע שעות. היום אני נותן 60 שעות, משום שבתי הספר לא מקנים יותר את הידע הזה. היום משרד החינוך שם דגש על האנגלית".
זה ככה גם במערכת החינוך הדתית?
"העברית של בוגרי הישיבות שמגיעים לגלי צה"ל לא טובה, ואני אומר דבר חמור. במערכת החינוך הממלכתית־דתית אין כבוד לעברית, ובחרדית בוודאי שלא. זה לא טוב".
מה הם עושים בתחנה כשאתה בחופש?
"גם כשיצאתי לחופש עם אשתי ועם ילדיי ונכדיי המשכתי לענות לכתבים ולאשר תשדירים וקדימונים".
מה חשבת על השינויים הרבים שעשה ירון דקל בתחנה?
"ירון היה מפקד התחנה יומם ולילה. הוא קם בבוקר עם גלי צה"ל והלך לישון עם גלי צה"ל. הוא לא בא לקבל דבר מוכן, לשבת בחדרו ולהעביר לבא אחריו את מה שקיבל. הוא שינה לפי השקפתו וטעמו.
"יותר מזה, ירון לא רק אמר שהוא רוצה חיילים ממקומות מרוחקים, אלא נסע לשכנע מורים במקומות מרוחקים שישלחו את הנוער שלהם אלינו. כי התחנה היא של כולם, ומי שיושב מול המיקרופון מביא איתו את תיק החוויות".
גם את הפינה שלך הוא הזיז, אחרי 38 שנה, מ־16:55 ל־14:55.
"הצטערתי על כך. יש היום אנשים ששואלים אותי איפה אני משדר. כי הרי יש הרגלי חיים. הקהל היה רגיל לשעה מסוימת, ואני כבר לא שם".
תרצה לחזור לשעה המקורית?
"אם ארצה להגיד משהו למפקד החדש, שמעון אלקבץ, אני אגיד לו, ולא דרך העיתון".
אתה מסכים לטענה שהתחנה הצבאית הפכה לימנית יותר?
"גלי צה"ל היא התחנה המואזנת ביותר, וזה שבח גדול. אני חושב שאני לא צריך לתת ציונים לאנשים. יש בגלי צה"ל פיזור גדול של דעות, אבל אני לא שומע את התחנה באופן שלם. אני חושב שמי שמגיע למיקרופון משפיע יותר, וככל שיותר אנשים יגיעו לגלי צה"ל, כך יהיה יותר ביטוי".
מה דעתך על השינוי בסגנון הקריינות היום לעומת זה שהיה פעם?
"היום הדרישות מקרייני הרדיו נמוכות יותר. ברשות השידור שמענו בשנים האחרונות דברים שרחוקים מאוד ממשה חובב, דן כנר, דניאל פאר, אריה אורגד ומלאכי חזקיה. יש ירידה בדרישות, ואפילו בהפעלת הלסתות בהגייה. פעם יכולת לשמוע ולהבין בבירור מה אומרים.
"היום אתה לא מבין מה אומרים, וגם ההשכלה היא לא מה שהיתה. פעם, בן אדם פתח ספר לפני שהוא פתח מיקרופון. היום לא מעט מהאנשים פותחים מיקרופון עוד לפני שהחליטו מה הם יגידו".
אתה שם לב לשגיאות בשירים?
"אני חושב שהיתה צריכה להיות תקנה, שכמו שמישהו שמקליט שיר בודק היטב את עוצמת הצלילים של כל כלי, גם העברית שלו צריכה להיות מסודרת. כשמורי הדגול פרופ' אהרון דותן היה במליאת רשות השידור, קבעו ששיר שיש בו שגיאת עברית לא ישודר, כדי שאנשים ייאלצו לבדוק".
היו מקרים שפנית לאמנים ותיקנת אותם?
"אני לא יכול לעשות הכל".
איפה בכל זאת נמצא הצד המופרע שבך?
"הרבה שנים שיחקתי כדורגל בימי שישי בצהריים במגרש של אוניברסיטת תל אביב, אבל עם השנים התחילו יותר לפצוע זה את זה ולהתווכח על כל עבירה. אם גם כדורגל התחיל להיות עם כעס, אז אין בזה צורך.
"אנחנו אוהדי בית"ר, והנכדים שלנו מגוש עציון. הם באים לתל אביב ואנחנו נוסעים לראות את בית"ר, גם כשהם משחקים בחיפה. בלילה אני מחזיר אותם לגוש עציון.
"הנכדים שלנו יודעים שלמשחקים מול הפועל תל אביב אנחנו לא הולכים. למה? כי הקהל מתנהג בצורה לא סבירה. כשיש שנאה בין שתי הקבוצות, אני לא יכול לראות את זה. ואמרתי להם את זה".
erans@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו