אבודים מאחורי הסורגים

בימים עתירי פרשיות ושחיתות בצמרת, סיפק השבוע דו"ח הסנגוריה הציבורית הזדמנות להוריד את הראש למטה, ולהביט דווקא על השוליים החלשים של החברה הישראלית.

התמונות במקום הנמוך ההוא - קשות לצפייה, או כפי שהעיר אחד הפרקליטים שעוסק בחומרים הקשים הללו: "כמה 'שקי רחמנות' שיפזר כאן למטה 'אדון הסליחות', בפרוס השנה החדשה, בהחלט לא יזיקו". 

הסנגורים הציבוריים, שבימי שגרה אינם זוכים לתשומת לב רבה, מסייעים בכל ימות השנה לחלקים היותר חלשים של החברה הישראלית. הם מייצגים את מי שאין בידו אמצעים לייצוג משפטי הולם; את אלה שגורלם מר, אלה שלא פעם פגעו באחרים, אך כה קל גם לפגוע בהם ובזכויותיהם. 

קבוצת האסירים או הכלואים הקטינים היא החלשה שבין החלשים. שיעור החזרה לכלא של אסירים מתחת לגיל 18 הוא הגבוה ביותר בין שיעורי החזרה לכלא של אסירים משוחררים בכל קבוצות הגיל.

שופט בית המשפט העליון יצחק עמית ביקש לאחרונה "להדהד" מול הגורמים הרלוונטיים ברשות המבצעת נתון מצמרר: 75% מבני הנוער ששוחררו מכלא אופק שבו לכלא בתוך חמש שנים!!! (כך במקור, עם שלושה סימני קריאה בדברי השופט). 

דו"ח הסנגוריה הציבורית שהתפרסם השבוע, עושה זאת ואף יותר מכך: נציגי הסנגוריה שמצויים בקשר רציף עם הנהלת בית הכלא לצעירים - אופק, דיווחו אמנם על שיפור בתנאי הכליאה של הקטינים ועל שילובם בתוכניות משקמות. אלא שבמקביל התבצעה בדיקת רוחב מקיפה בתיקי הקטינים בכלא, שהסנגוריה הציבורית מייצגת.

הממצאים, כפי שניסחה זאת השבוע הסנגוריה בדו"ח שלה, היו "מטרידים ביותר". אחד מהם זיהה שימוש מוגבר ובלתי מידתי בכלא אופק, באמצעי הבידוד. רק לאחרונה המליץ האו"ם לחדול מלהעניש קטינים באמצעי ה"בלתי אנושי" הזה. מדינות מערביות, כמו ארה"ב, מצמצמות בהדרגה את השימוש בו. בצרפת חדלו מכך לחלוטין.

גם השופטים מיואשים

תנאי הבידוד של הקטינים בארץ, אומרים בסנגוריה הציבורית, קשים במיוחד: "תקופת הבידוד יכולה להימשך גם ימים ארוכים, והקטינים אינם זוכים לכל חומר קריאה או כתיבה, או לשעת טיול וקשר עם בני משפחותיהם". האם השילוב הבלתי אפשרי של בידוד, גיל העֶשְׂרֵה, תנאי הכלא ותווית הפושע תורמים לכך ששלושה מתוך ארבעה כלואים ב"אופק" - שבים לכלא?

הנעשה ב"אופק" מטריד את הסנגוריה הציבורית גם בשל מה שמוגדר "תלונות חמורות על אלימות שהופעלה כנגד קטינים מצד הסגל שם". עו"ד רחל דניאלי, מנהלת תחום ייצוג נוער בסנגוריה הציבורית, אומרת שמדובר למשל בחשד לשימוש מוגזם וקיצוני באלות, מול התנהגות פרועה של העצורים.

תלונה ממסדית בגין אלימות הסגל בכלא אופק מול הקטינים כבר הועברה ליחידה לחקירת סוהרים, אולם בחלק מהמקרים, מסיבה לא ברורה, חזרו בהם המתלוננים מתלונותיהם. בסנגוריה חשדו שמישהו הפעיל עליהם לחץ. החשש הוביל לקיום מפגש עם פרקליטת מחוז מרכז, שבו צפו ועלו פערי הכוחות בין האסירים הקטינים לבין הסוהרים. דניאלי מספרת ל"ישראל השבוע", כי על הרקע הזה גובש בשב"ס נוהל פנימי חדש, שאוסר על מנהלי בית הסוהר ואנשיו לשוחח עם הקטינים על ביטול תלונה.

היא גם מבשרת שבעקבות הביקורת של הסנגוריה, צומצם בפועל עונש הבידוד המקסימלי לקטינים, לחמישה ימים - "הישג נאה", לדבריה, למרות שאת בידוד הקטינים ראוי לדעתה לבטל כליל.

עם זאת, דניאלי מוטרדת פי כמה מכשלים אחרים שדו"ח הסנגוריה מתאר. גם הם עוסקים בקטינים כלואים. מסתבר כי המערכת המקצועית שמבקשת להכניס קטינים שפשעו למסגרות שיקומיות טיפוליות, כפי שהחוק מחייב, מתקשה מאוד בכך.

תקופות ההמתנה למעונות הנעולים והאבחוניים אורכת לעיתים חודשים רבים. ההמתנה הזאת עולה לבני הנוער ולמשפחותיהם ביוקר רב: במקום לשהות במסגרת טיפולית מקדמת, להשתקם ולהשתלב מחדש בחברה, הקטינים חוזרים לא פעם לכלא שאינו מתאים להם, או לבית שאף הוא אינו ערוך להתמודד עימם. בבית הם שבים לא פעם אל דפוסי התנהגות אלימים ועברייניים, בעיקר מול בני משפחתם. בלית ברירה המשפחות שבות להתלונן עליהם. הם נעצרים מחדש, ושוב - במקום להישלח למוסד טיפולי מתאים, הם נשלחים מחדש לכלא.

את המעגל הסיוטי הזה הסנגוריה הציבורית מתקשה לקטוע. על פי נתוני משרד הרווחה, נמצאו ברשימת ההמתנה למעונות נעולים בשנים האחרונות 200 נערים ו־180 נערות.

גם השופטים מגלים ייאוש. יותר מפעם אחת שהה קטין שבועות ארוכים בבית הסוהר כשהוא ממתין ל"ראיון קבלה" לצורך חלופת מעצר. באין חלופה, נאלצים שופטים לאשר את המשך מעצר הקטין, אך אינם נמנעים מלהביע את תסכולם מכך.

השופטת שרה חביב שהאריכה את מעצרו של נער כבן 14.5 (שנחשד באיומים על אמו), שמעה מהנער כי הוא סובל בבית המעצר מאיומים ומהטרדות על רקע מיני. נציגי הפרקליטות אמרו לשופטת שלא נמצא עבורו מקום במסגרת שיקומית. חביב האריכה את מעצרו, אך הודתה כי "סביר שאת הלילות הבאים אעביר תוך שאני מתהפכת על משכבי בשל עניינו של הקטין, ומתוך דאגה לו, אך קצרה ידי מלהושיע..."

בסנגוריה הציבורית מעירים בצדק, כי לצד הפגיעה באינטרס הציבורי המובהק של שיקום הקטינים הללו, מתקיימת גם הפרה מתמשכת של סעיף 10א' לחוק הנוער, שם נקבע במפורש כי בעניינם של קטינים - מעצר יהווה אפשרות וחלופה אחרונה בלבד.

נדבך נוסף בסיפור החלמאי הכואב על אודות הקטינים הכלואים, שנחשף השבוע בדו"ח הסנגוריה, מעלה שלא פעם "מניעת ההשמה של הקטין במעון הנעול כלל אינה נובעת מכך שהמעון מלא, אלא 'ממצוקת ההעסקה ואיוש תקני אנשי הדרכה, שאינה מאפשרת מימוש המכסות הקיימות עבור קטינים'".

במקרה אחד, שהתרחש לאחרונה, גילה בית המשפט לתדהמתו, כי בעוד קטינים נשלחים לרצות עונשי מאסר בשל היעדר מקום לכאורה במעונות טיפוליים, יש בפועל 16 מיטות פנויות שם.

במבחן התוצאה - "נאדה"

עגום במיוחד הוא גורל בני נוער בעלי תחלואה כפולה; כאלה שמתמודדים עם קשיים נפשיים ובעיות התנהגות, שגלשו לפשע ולעבריינות. כבר לפני עשר שנים חתמו משרדי הבריאות והרווחה על הסכם הבנות לצורך הקמתו של מעון טיפולי בעבורם, אבל המעון לא הוקם עד היום.

"קשה לי אפילו להתחיל ולתאר את הסבל הרב של משפחות שחוות פגיעה ממושכת מצד ילדיהם", אומרת עו"ד דניאלי, "ילדים שהתנהגותם אינה מווסתת ואינה מטופלת, אשר נאלצים לשהות במתקני כליאה ללא טיפול מתאים, רק בשל ההתמהמהות רבת השנים של הרשויות בהקמת מוסד כה נדרש שכזה".

היעדרו של מוסד שיכיל עשרות ילדים בעלי תחלואה כפולה שהידרדרו לפשע, העסיק בשנים האחרונות גם את הוועדה לזכויות הילד של הכנסת. שתי יושבות הראש של הוועדה בשנים האחרונות, אורלי לוי־אבקסיס ויפעת שאשא־ביטון, נכנסו בעובי הקורה ואף נזפו קשות ברשויות.

 

לפעמים אי שליחת קטינים למעון נעול נובעת ממוסר בתקני הדרכה // צילום: משה שי

 

כל גורמי המקצוע והתקצוב זומנו לדיונים בוועדה. ב־2014 נדמה היה לרגע כי נגלה האור בקצה המנהרה. משרד הרווחה הודיע שסוף סוף הושגו הכספים הנחוצים ואף הוצגה תוכנית רב־שנתית לשינוי המצב, אבל במבחן התוצאה - "נאדה". חילוקי דעות לא ברורים בין משרדי הבריאות והרווחה ממשיכים לעכב ביצוע של התוכנית.

פינה חשוכה נוספת שדו"ח הסנגוריה מבקש להאיר עליה ערב ראש השנה תשע"ח, נוגעת לזכות הכי בסיסית של נחקרים במשטרה. מתברר שמרבית העצורים בישראל כלל אינם זוכים לממש את זכותם להיוועץ בסנגור קודם חקירתם.

למרות פסקי הדין של בית המשפט העליון, ועל אף הוראות החוק, המשטרה עדיין לא מקפידה ליידע את כל העצורים על זכותם להיוועץ קודם חקירתם בסנגור בכלל, ובסנגור ציבורי בפרט. רק 44% מהעצורים מממשים זכות זאת.

ברוב המקרים המשטרה מודיעה לסנגוריה הציבורית על מעצרם של חשודים לאחר שכבר נחקרו. משמעות הדבר היא שמרבית החשודים שמובאים לתחנת המשטרה נחקרים ומוסרים הודעות, בלי שהתקיימה זכותם להיוועץ בעורך דין. הנתון מדאיג כפליים, מכיוון שמתברר שיש פערים רחבים בעניין זה בין מקומות יישוב בארץ: בזכרון יעקב, בחדרה, בחיפה ובמודיעין - שיעור הנחקרים שקיבלו ייעוץ משפטי קודם חקירתם נע סביב ה־50%. במקומות מרכזיים אחרים ככפר סבא, או פתח תקווה, שיעור הזוכים לממש את הזכות האלמנטרית הזאת הוא נמוך - 27% ו־20% (בהתאמה) - ובמקומות כשפרעם, נצרת ומשגב - רק כ־8% זוכים לכך. 

קנסות ומעצרים

שורות אחרות בדו"ח מלמדות כמה רבים כתבי האישום שעוסקים בזוטות, שאינן מגיעות כלל לרף הפלילי, או המקרים שבהם עושה המדינה שימוש במשפט הפלילי על אף קיומם של כלים מידתיים יותר. מדובר בכתבי אישום העוסקים במעשים פחותי ערך, לעיתים גניבת מזון לצרכים עצמיים או נזק לרכוש, שרחוקים לדעת הסנגוריה הציבורית מן הרף הפלילי. 

בעייתיות רבה מגולמת גם בסיפורם של בוגרים בעלי מוגבלות נפשית שנעצרו. בתי המשפט התריעו פעמים רבות בפני הרשויות לבל יתפתו במקרים מעין אלה "לפנות להליך הפלילי", וכי עדיף למצות כלים אזרחיים קיימים.

סיפורו של י', בן 38, שהיה אדם נורמטיבי, נשא אישה והקים משפחה - ממחיש זאת. לפני כ־11 שנה הוא נסע עם אשתו ברכבת שהתנגשה במשאית. האישה נהרגה. י' נפגע קשה בראשו ועד היום הוא סובל מהפרעה התנהגותית ובעיות פסיכיאטריות. י' נכלא לארבעה חודשים אחרי שהסתבך בעבירת אלימות בבית אמו, ולא נמצא מוסד מתאים עבורו.

גם א' מאילת הוא פגוע ראש שהפך לאלים. גם הוא ישב שמונה חודשים במעצר, מכיוון שלא נמצאה עבורו מסגרת טיפולית. במקרה שלו מתח בית המשפט ביקורת חריפה על הרשויות, והגדיר את התמונה שנחשפה בפניו כ"עגומה ועצובה, שלא לומר מביכה".

"גופים שונים בישראל, בדרגים הגבוהים ביותר", כתב השופט, "מטילים את האחריות זה כלפי האחר, אך לא יכולים להציג לבית המשפט מסגרת רפואית מתאימה לאנשים, אשר מצד אחד זקוקים לטיפול ומעקב צמוד במישור הפסיכיאטרי, הרפואי והטיפולי ומצד שני יגנו עליו ועל הציבור מפניו". "בלב כבד", כהגדרתו, הורה השופט לשחרר את א' לביתו.

השימוש המופרז במנגנון המאסר "חלף קנס", ממחיש קושי נוסף מול אוכלוסייה חלשה. על פי מידע שהועבר לסנגוריה בשנה האחרונה, נכלאים מדי שנה מאחורי סורג ובריח כ־500 אנשים בשל העובדה כי לא שילמו קנס שהוטל עליהם בהליך פלילי. לעיתים מדובר במאות או אלפי שקלים בלבד, על עניינים של מה בכך. 

בעולם נמתחה ביקורת ציבורית ומשפטית על כליאתם של אנשים בשל אי תשלום קנסות פליליים. מדינות רבות צמצמו את האפשרות לכליאתם של חייבים בשל אי תשלום קנס, והקימו מערכי גבייה אלטרנטיביים שאינם כוללים מאסר. בישראל עדיין לא למדו זאת, למרות שמחקרים מעלים שמאסר "חלף קנס" פוגע במיוחד באוכלוסיות מוחלשות.

אגב, הסנגוריה הציבורית מציגה לציבור בדו"ח ראייה שונה לחלוטין, מזו הרווחת בחברה ובציבוריות הישראלית, ביחס לשחרור מוקדם ממאסר. הסנגור הציבורי, ד"ר יואב ספיר, ואנשיו - אינם רואים בשחרור מוקדם ממאסר מעין "פרס" לאסיר על התנהגות טובה, אלא צעד ש"מאפשר יציאה הדרגתית, מפוקחת ומוגבלת בחזרה לחברה, וכלי ראשון במעלה להפחתת חזרה לכלא ולשיקום אסירים.

"מי שלא משתחרר בשחרור מוקדם על תנאי", טוענים בסנגוריה, "ומרצה את העונש המלא שנגזר עליו מאחורי סורג ובריח - חוזר לחיק החברה ללא כל ליווי ותוכנית שיקומית, ועל כן הסיכוי שיחזור לבצע עבירות גדול בהרבה".

מנתוני שב"ס שפורסמו לאחרונה, עולה שרק 13% מבין האסירים משתחררים לתוכנית שיקום במסגרת שחרור על תנאי. ירידה זו משקפת, לצערה של הסנגוריה, את הירידה העקבית והמשמעותית בשיעור השחרור המוקדם של אסירים ממאסר, ואת היעדר ההכרה בחשיבות השחרור הזה. 

תגובת שב"ס בעניין כלא אופק:

"מאז 2015 נרשמה ירידה של 85% בהיקף האירועים השליליים בבית הסוהר אופק. בשנים האחרונות יש הקפדה מיוחדת בנושא השיקום, והרוב המוחלט של האסירים משתלב במסגרות החינוך ובמסגרות הטיפוליות השונות, שהיקפן עלה בעשרות אחוזים. 

"על מנת לממש את תוכניות הטיפול והשיקום, ולצמצם את היקף החזרה של האסירים לפשיעה, נדרשת הקפדה על סדר יום ומשמעת. הדבר מחייב גם שימוש בענישה במידת הצורך. הבידוד הוא כלי ענישה שמופעל רק במקרה הצורך, לפרקי זמן קצרים מאוד, ותוך הקפדה על נהלים ברורים.

"אנשי הסגל בבית הסוהר, בשיתוף ותמיכה מלאה של שב"ס, יוזמים תוכניות ופרויקטים רבים שנועדו להתמודד עם בעיות יסוד של האסירים, ובהן: מרכז קשב חדשני להתמודדות עם הפרעות קשב וריכוז, תוכנית לגיוס אסירים משוחררים לצה"ל ולהשתלבות במכינות קדם־צבאיות, תוכניות טיפול שונות וחדשניות, מסלולי הכשרה מקצועית ועוד.

"אין שחר לטענה על ניסיונות של הסגל למשוך תלונות של אסירים, ואם יש טענה קונקרטית כזו נשמח לטפל בה. בבית הסוהר אופק משרתים אנשי סגל מקצועיים ומנוסים המבצעים משימה קשה, מורכבת וסיזיפית באמונה ובמסירות ראויות לציון".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו