נכי צה”ל: הכל על קביעת דרגת נכות

בקביעה זו אימץ בית המשפט העליון פסיקה של בית המשפט המחוזי ועיגן את “הילכת סרבי” שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי בתיק שמשרדנו ניהל לפני כ-10 שנים. באותו המקרה הנכה נפגע בשירותו הצבאי בפגיעת בטן קשה שחייבה כריתת כלייתו השמאלית. בשנת 2005 עבר מר סרבי (ז”ל)  השתלת כליה ימנית ללא קשר לנכות, וביקש לשנות את אחוזי נכותו על בסיס החישוב המאוחד לשני האיברים. וועדה רפואית עליונה דחתה את בקשתו בטענה שאין קשר בין כריתת הכליה השמאלית להשתלת הכליה הימנית הלא מוכרת.

מר סרבי פנה למשרדנו ואנו הגשנו ערעור לבית המשפט המחוזי בפני השופטת שבח. בערעור טענו כי קביעת דרגת הנכות של הפגיעה באיבר הזוגי המוכר אינו יכול להתבצע בהתעלמות מהאיבר הזוגי שאינו מוכר.

בית המשפט המחוזי קיבל את הטענה וקבע כי אם מתקין התקנות מצא לנכון לקבוע כי שיעור הנכות בגין פגיעה בכליה האחת המוכרת יעשה בשים לב, בין היתר, גם למצבה של הכליה האחרת - הבלתי מוכרת, במועד קביעת הנכות. לא קיימת כל סיבה שלא להתחשב במצבה של הכליה האחרת, אף אם זה הורע במועד כלשהו שלאחר קביעת שיעור הנכות. ההיגיון העומד מאחורי ההתחשבות במצבה של הכליה האחרת טרם קביעת שיעור הנכות, עומד גם בבסיסו של הצורך להתחשב במצבה של הכליה האחרת, אף לאחר מועד קביעת שיעור הנכות. בית המשפט קבע כי זהו אופיו של חוק הנכים (תגמולים ושיקום) אשר רוחו מרחפת על פני נכה לאורך כל תקופת חייו, לטוב ולרע, להטבה או להחמרה, שכן בהינתן שינוי במצבו, מוסמכת הועדה הרפואית להעריך את נכותו מחדש, אף אם חלפו שנים רבות ממועד הפציעה המוכרת. מאז ניתנה הלכה זאת בבית המשפט המחוזי בשנת 2007, היא עמדה בעינה 10 שנים עד לערעור בפני בית המשפט העליון כהלכה מחייבת בעניין איבר זוגי זה.

במהלך שנת 2017, נוהלו מספר הליכים לקביעת דרגת נכות באיבר זוגי בוועדות הרפואיות של משרד הביטחון. במקרה אחד נכה שנפגע במלחמת יום הכיפורים והוכר בגין עיוורון בעין ימין. הוא  החל לסבול מירידה בחדות הראייה בעינו השמאלית. משכך, פנה בבקשה לשינוי דרגת נכותו, בטענה כי יש לבחון את הנכות בהתחשב במצבן של שתי עיניו יחדיו. במקרה נוסף נכה שנפגע אף הוא במלחמת יום הכיפורים בשנת 1973 איבד את שמיעתו באוזן ימין לחלוטין. בשנת 2014 פנה בבקשה לבדיקה מחדש, בטענה כי חלה ירידה בשמיעתו באוזן שמאל, באופן שמצדיק עדכון אחוזי הנכות בכללותם. במקרה השלישי, נכה נחבל במהלך שירות מילואים ונקבעה לו דרגת נכות בגין עיוורון בעין ימין. ברבות השנים, פנה בבקשה לבדיקה מחדש, בשל הידרדרות בראייה בעינו השמאלית, בטענה שהוא סובל מעיוורון בשתי העיניים. בכל המקרים למרות הפגיעה המאוחרת של כל אחד מנכים אלה, ועדות רפואיות עליונות שדנו במצבם לא נעתרו לבקשותיהם לעדכון אחוזי הנכות בהתחשב בפגיעה באיבר שאינו מוכר.

שלושת הנכים ערערו לבית המשפט המחוזי בפני כבוד השופטת עינת רביד שקיבלה את הערעורים על החלטות הועדות הרפואיות העליונות. כבוד השופטת רביד התייחסה בפסיקתה לדרך חישוב אחוזי הנכות שמתווים המבחנים בתקנות הנכים ובהתבסס בין השאר על ההלכה בעניין סרבי יוסף לעיל, קבעה השופטת רביד כי יש לבחון את מצבם של שני האיברים - העיניים או האוזניים לפי העניין - במשולב. בתוך כך, הדגישה השופטת רביד כי הוראות אלה נועדו להעניק אחוזי נכות בגין פגיעה בחוש הראייה או השמיעה, ולאו דווקא בגין פגיעה באיבר מסוים לחוד. בית המשפט בראשות השופטת רביד הדגיש, כי בעת חישוב אחוזי הנכות, קיומה של עין או אוזן בריאה נלקח בחשבון במסגרת החישוב המאוחד. כלומר, היא משוקללת בבחינה הפגיעה בחוש הראייה או השמיעה, כ”מפצה” על הנכות של העין או האוזן המוכרות. מכאן, אם מצבו של האיבר הבריא וה”מפצה” מתדרדר בהמשך, ומצב החוש בכללותו מורע, אין להתעלם מכך.

קצין התגמולים לא הסכים עם ההחלטה ופנה בבקשה לערעור לבית המשפט העליון. בערעורו ביקש קצין התגמולים לבטל את הילכת סרבי לעיל, ולהפוך את פסק הדין של השופטת רביד במחוזי.

בית המשפט העליון אימץ את קביעת בית המשפט המחוזי ודחה את הערעור  של קצין התגמולים. בהתאם לפסק הדין של בית המשפט העליון, יש להתחשב במצבם של שני האיברים בעת חישוב אחוזי הנכות ביחס לראייה ולשמיעה, ונקבע כי ההיגיון לקביעת דרגת נכות בהתאם לפגיעה בשני האיברים הוא כי התקנות הנוגעות לפגיעה בעיניים או באוזניים, נועדו להעניק תגמול בגין פגיעה חוּשית, בחוש הראייה או בחוש השמיעה וכי פגיעה כזו קשורה מעצם טיבה לתפקוד שני האיברים.

הנחת-היסוד של בית המשפט העליון, הייתה כי כל עוד קיים איבר בריא ומתפקד, הפגיעה הכללית בראייה או בשמיעה אינה עולה לכדי מחצית, אלא פחות מכך. זאת מאחר והאיבר הבריא “מפצה” על חוסר התפקוד של האיבר המוכר והפגוע, בבחינת הפגיעה הכללית בחוּש. ההסתכלות אומר בית המשפט העליון, הינה על המכלול. כאשר הנחת המוצא היא כי בקביעת אחוזי הנכות עבוד אבדן עין או אוזן אחת יש התחשבות ביחסי הגומלין בין האיברים, ובכך שיש איבר בריא, “מפצה”, בבחינה כוללת של הפגיעה בראייה או בשמיעה. משמע, בבחינת מצבו של האיבר שהפגימה בו מוכרת וקשורה לשירות, יש התחשבות במצבו של האיבר השני, שאינו מוּכר; תכלית החוק וקולה של הפסיקה מורים אף הם לפרש את ההסדר באופן רחב, המיטיב עם הנכה. לאור כל האמור, יש להתחשב במצב העין או האוזן שלא נפגעו עקב השירות.

בית המשפט העליון מדגיש, כי אין באמור לעיל כדי לסטות מהדינים וההלכות הנוגעים לקשר הסיבתי וכי אין מדובר בהכרה בשיעור נכות עבור האיבר האחר, שאינו מוּכּר, כשלעצמו אלא התבוננות על האיבר שנפגע עקב השירות לאורה של הפגימה העדכנית בראייה או בשמיעה. התגמול בגין הפגיעה בעין או האוזן השנייה לא משולם עבור פגיעה זו בפני עצמה, אלא בשל זיקתה לפגיעה בעין או לאוזן שנפגעו תוך ועקב השירות, ולכן עיקרון הקשר הסיבתי נשמר. לסיכום קובע בית המשפט העליון, כי בבחינת אחוזי הנכות ביחס לפגיעות הנדונות בראייה ובשמיעה, יש להתחשב במצבן של שתי העיניים, או שתי האוזניים, לפי העניין.

לאור האמור ובהתאם להלכה העקרונית החדשה, אנו ממליצים לכל מי שמוכר בגין פגיעה באיבר זוגי שנעשה בו חישוב משולב (אוזניים, עיניים וכליות), ואחד האיברים מוכר והשני אינו מוכר, וקיימת החמרה באחד האיברים או בשניהם, לפנות לייעוץ משפטי אצל עו”ד המומחה בתחום, ולבדוק את סיכוייו להחמרת הנכות ובדיקתה מחדש.

המאמר באדיבות, משרד עורכי הדין עומר יעבץ עורך דין צבאי .