הסיפורים שב"תספורת והרפתקאות אחרות" התפרסמו בשנות ה־20 של המאה שעברה בכתבי עת ששמם הפך לאגדה - ה"סקריבנר" שכבר חדל להופיע, וה"קוסמופוליטן" שהפך לכתב עת לנשים.
היתה זו תקופת הזוהר של הסיפור הקצר. הז'אנר הלם את אורח החיים האמריקני - תכליתי וממוקד בנושא. הנוסעים מדי יום ברכבות הפרברים, מביתם בערי השינה אל מקום העבודה במרכז ה"עיר התחתית" וחזרה, לא רצו רומן עב כרס אלא סיפור שניתן לקוראו ולסיימו במהלך הנסיעה. היו עוד דרישות: שהסיפור יעסוק באנשים ובמציאות היומיומית, ושיעלה חיוך. חובת הקיצור ואיכות הכותבים: רינג לרדנר, ארנסט המינגוויי וסקוט פיצג'רלד, העניקה לנו יצירות על־זמניות.
את החיים בארה"ב של תחילת המאה ה־20 אפיינה הכמיהה למימוש "החלום האמריקני", שכדי להשיגו יש להשתתף במרוץ העכברים אחרי הממון. הדולר הפך מצורך כלכלי ליעד ערכי; במקום "כמה כסף יש לך" נשאל האדם "כמה אתה שווה", ובמקום "אזמינך לארוחה" נאמר "אקנה לך ארוחה".
רע מכל היה להיות מפסידן או לא ידוע, והתחרות הולידה ניכור ואיבה. לרדנר הבין שחיוך עשוי לגשר בין אנשים, ותיבל את סיפוריו בהומור. הקורא אינו יכול להישאר אדיש אליהם; הוא מסיים את קריאת הסיפור כאשר רכבת הפרברים מתקרבת למרכז העיר, נאנח ואומר: אלו הם החיים - ועתה לזירה.
יצירות המופת של לרדנר זכו להצלחה והקנו לו מקום של כבוד בפנתיאון האתוס האמריקני. ב־1941 הופיעה בהוצאתPocket Book אסופת סיפורים קצרים שכללה אותו, לצידם של או. הנרי ומארק טוויין. ספר הכיס זכה לתפוצה רבה, חרף מחירו שעמד על 35 סנט, בהשוואה לספר הכיס הרגיל שתומחר ב־25 סנט.
הסיפור "תספורת", המופיע באסופה, הוא מונולוג של ספר העיירה. בקריאה בו קל לדמות שאתה יושב על כיסאו, הוא מכסה את פניך בשכבה עשירה של קצף מתוך ספל הגילוח האישי שלך שעליו מתנוסס שמך, והשמור אצלו עם שאר הספלים של הלקוחות הקבועים. משך קריאת הסיפור תואם את משך הגילוח במספרה ומזכיר את ציורי שער ה"סאטרדיי איבנינג פוסט" של נורמן רוקוול, שציוריו הפכו לאיקונים של חיי המשפחה והעיירה האמריקניים.
לרדנר מספר על מעמד הפועלים, כותב בדיוק את אשר אומרות הדמויות, אינו עורך או מצנזר. משלב השפה שלו נמוך, אוצר המילים מצומצם - אבל כך הן מדברות. המתרגם יהונתן דיין בחר בתבונה בתרגום ליטרלי, ובדרך זו הצליח להעביר את הצליל והטעם של שפתו של לרדנר. פיסה אחר פיסה, הסיפור מרכיב דיוקן מרתק, מצחיק ומריר, של ארה"ב ברגעים שלפני הפיכתה למעצמה עולמית.
המשפטים של לרדנר קצרים ופשוטים, אבל ככל שהסיפור מתפתח קורמות הדמויות עור וגידים והופכות תלת־ממדיות. הוא אינו מתאר ומנתח את אופיין, אלא מנחה את הקורא כיצד לבנותו מתוך השיח הנשמע. המינגוויי, שהיה ממעריצי לרדנר, הביא את הטכניקה הזו לכדי שלמות: אנו חשים שהסיפור אכן משקף את המציאות, שהרי בחיי היומיום שלנו כאשר אנו פוגשים אדם, המפתח להבנת תכונותיו נמצא בהאזנה לדבריו.
תחת מעטה ההומור רוחשת מציאות עגומה. גיבוריו של לרדנר אינם נחמדים, בלשון המעטה, אך הם מגוונים בדיוק כמו החיים האמריקניים: מתאגרף אלים וחסר מצפון, שייתכן כי לרדנר הכיר דומים לו בתקופתו ככתב ספורט; אמרגן תיאטרון בוגדני; ושובב העיירה שהוא לאמיתו של דבר אדם רע לב המתעמר בחלשים. החברה סופר־חומרנית והכסף קונה את הכל. כאשר האמרגן קונרד גרין אינו מקיים את הבטחתו להעניק מחרוזת פנינים לאהובתו, היא זועמת: "עשינו עסק ואתה לא עומד בחלק שלך". ¬
תספורת והרפתקאות אחרות / רינג לרדנר
מאנגלית: יהונתן דיין; תשע נשמות, 189 עמ'
