קובי אוז: "תמיד אני חושב לרוץ לפוליטיקה"

קובי אוז || בן 47. זמר, מוזיקאי, מפיק מוזיקלי, סופר ושדרן רדיו. נולד בשדרות בשם יעקב אוזן, כבן יחיד להוריו. מייסד להקת טיפקס וסולנה. הלהקה ייצגה את ישראל באירוויזיון 2007, אך לא העפילה לגמר התחרות. שנה לאחר מכן התפרקה, ושבה לפעילות רק ב־2014. גר בתל אביב. נשוי לבת שבע (גננת, 41) ואב לארבעה: נעמי והדסה (בנות 7), הלני (5) ונגב־יוסף־עוז (3). מגיש תוכנית שבועית ברשת כאן ב'. ב־29 באוגוסט יופיע בפסטיבל הג'אז באילת עם המופע "חלום עקבותיך", המבוסס על שירי אריק איינשטיין

 

 מתי בפעם האחרונה הדלקת משואה? 

"ב־2009, ביום העצמאות ה־61. היה מאוד קר ומאוד מרגש. הרגשתי שאני גאה עד השמיים, והצטערתי שאבא שלי לא זכה לראות אותי ברגע הזה". 

 

 מתי בפעם האחרונה חשבת להצטרף לפוליטיקה?

"תמיד אני חושב לרוץ לפוליטיקה, אבל אני מרגיש מאוד אפקטיבי כזמר. ההופעות שלי בבתי ספר תיכון משנות את העולם ממש, ואני מרגיש שבתור ח"כ יהיו לי פחות כלים להזיז את הלבבות לכל מיני מקומות שאני רוצה".

 

 מתי בפעם האחרונה כתבת ספר? 

"אני תקוע בשלישי שלי. אני בתקופה של התפתחות, ואני מרגיש שהעברית שלי מתפתחת, ולכן כל פעם אני כותב אותו מחדש. אני יודע שהוא ספר מגניב, אבל אני רוצה שהוא יהיה אגדי".

 

 מתי בפעם האחרונה נתקלת בגזענות?

"כל הזמן. החברה רוויה בגזענות. זה כמו שתשאלי מתי בפעם האחרונה היית במזגן. כל יום. הייתי רוצה להחליף את הגזענות הלא מודעת לעצמה בגזענות שמודעת לעצמה. כמעט כל אדם שבא לדבר איתי מדבר איתי גם בגלל שאני במקור משדרות וגם בגלל שאני מרוקאי (ואני בכלל תוניסאי), והתכנים שמגיעים אלי מהקהל מדברים על שבטיות, ומטבע הדבר נגועים בגזענות מסוימת. לדעתי, אם אתה מסתכל ימינה ושמאלה ורואה שכולם נראים כמוך, אז אתה גזען. לפחות בטיפקס זה ממש לא ככה, אנחנו חבורה שכל אחד בה שונה מהשני".

 

 מתי בפעם האחרונה בכית?

"יש לי תוכנית רדיו ברשת ב' בכל יום שישי ב־1. כשהיה פיגוע הירי בהר הבית ביולי האחרון, ונהרגו רס"מ כמיל שנאן מחורפיש ורס"מ האיל סתאוי ממראר, לא יכולתי שלא לבכות מלראות את תמונתו של האיל אוחז תינוק חדש בידיו. אחר כך השמעתי בתוכנית את 'שנינו מאותו הכפר' וליבי דמע".

 

 מתי בפעם האחרונה ביקרת בבית ילדותך בשדרות?

"לפני כשלוש שנים. אני בעמותה שמנהלת את הסינמטק בשדרות, ולפני אחת הישיבות עשיתי סיבוב עם האוטו וראיתי את הבית הישן - רק מבחוץ. הוא קצת השתנה, אבל עדיין יפה, ודברים שאני עיצבתי וצבעתי בגיל 16 עדיין נמצאים שם, וזה מאוד שעשע אותי. שדרות היום היא אחרת לגמרי. היא עיר עם המון תושבים חדשים, וזו לא אותה שכונה ולא אותה מכולת. שדרות שאני גדלתי בה הפכה למקום מדומיין, כמו ירושלים של יוסי בנאי. נוסטלגיה". 

 

 מתי בפעם האחרונה פגשת את שרית חדד?

"לפני כשנתיים. היא הזמינה אותי כיועץ ל'דה וויס', זו היתה חוויה טלוויזיונית מאוד לא עמוקה".

 

 מתי בפעם האחרונה טיילת במקום חדש?

"כל יום. אני מהלך תדיר בתל אביב הנבנית - נהנה עם הבן הקטן שלי מטרטור הטרקטורים, מכיבושי המכבש, מערבולי מערבל הבטון ומצווארו הארוך של המנוף. בכל יום תל אביב שלי היא מקום חדש לגמרי: מקום נטוש יהיה פתאום הומה, מקום גשמי יהיה פתאום רוחני, וחפירות עמוקות ומגדלי ענק הצצים מבטן האדמה מוסרים לי ד"ש מחולות של ים ומשמיים של רהב".

 

 מתי בפעם האחרונה קראת ספר?

"אני קורא נון־סטופ. כעת אני נהנה מהספר 'אזאדי' מאת אברהם הרן מוטהדה, סיפור אהבה מקושט ומסולסל מלא פרסים ומרוקאים בשכונה חולונית; בו זמנית אני מרותק מ'תחנה אחת־עשרה' מאת אמילי סנט ג'ון מנדל - דרמת מד"ב אפוקליפטית שצבועה בשכבות עלילה שהן כצבעי מים, חלקן חופפות וחלקן עצמאיות; וברקע אני קורא באיטיות מופרזת אך מלבבת את 'גרגנטואה ופנטגרואל' מאת רבלה ואת 'דון קיחוטה' מאת סרוונטס".

 

 מתי בפעם האחרונה התמכרת לסדרת טלוויזיה?

"עכשיו אני ובת שבע עמוק בסדרה 'מיליארדים' - על תובע כללי שמנסה להיכנס במיליארדר פופולרי. זה כמו 'מובי דיק' או 'הזקן והים', סדרה שמראה שהאגו מאפיל על הצדק בכל מאבק, גם אם הוא צודק".

 

 מתי בפעם האחרונה למדת שפה חדשה?

"לפני כעשור וחצי הקלטתי גרסה ברוסית ל'ריקודי עמבה', שברתי את השיניים ממש - חפשו את זה ביוטיוב. זו היתה המחשה חזקה ביותר לסבלו של העולה החדש".

 

 מתי בפעם האחרונה עלית למטוס?

"לפני שנה טסתי עם המשפחה להולנד, וגרנו שבועיים בפרבר מקסים. הולנד מהממת, אוהבת משפחות עם ילדים, לא יקרה כמו ישראל ובעיקר נינוחה ומושקעת. חזרנו עם המון זיכרונות טובים, ואחרי זמן קצר קיבלתי בדואר גם ד"ש מהולנד - צרור דו"חות על חריגות ממש מזעריות מהמהירות המותרת".

 

 מתי בפעם האחרונה אהבת שיר חדש?

"'טודו בום' של סטטיק ובן־אל מוצלח בעיניי - שיר פופ עם המון מקצבים וחלקים מנוגדים ומבנה מפתיע ומלא פיתולים. גם 'ויקיפדיה' של חנן בן ארי תפס את תשומת ליבי לאחרונה".

 

 מתי בפעם האחרונה היית בהופעה?

"הייתי בחודש שעבר במופע של Tears for Fears, מופע מאוד מרגש שזכיתי לראות בתל אביב. הם ליוו את עגמומיות נעוריי, והשירים שלהם מעניינים ויוצאי דופן מכל היבט: תפקידי הכלים, הנושאים, הלחנים, השירה והמיקס. ובכל המוזרות הזו, הם הצליחו לנפק פופ אפקטיבי שצעד במצעדי העולם. הם הגיעו לארץ שמחים, לא מפורסמים מדי, לא מנותחים לעייפה, לא מלאים כימיה, והיה בהם משהו אמיתי ומתאים. בטח לעומת כוכבי הענק שמנסים לשמר מעמד". 

 

 מתי בפעם האחרונה היית בים?

"אחרי החורף ולפני המדוזות. ברגע שהתחילה העונה אנחנו הפסקנו ללכת. אנחנו אוהבים את חוף קלדרון בבת ים בבקרים של שבת, לפני ואחרי עונת הרחצה. זה חוף מושלם, עם מוזיקה יוונית ואוכל טעים". 

 

 מתי בפעם האחרונה עשית ספורט?

"לפני חמש שנים. פילאטיס היה הספורט האחרון שלי, וכמו כל ספורט - הכיף הכי גדול הוא הרגע שבו אתה מפסיק להתאמן בו". 

 

 מתי בפעם האחרונה רכבת על אופניים?

"אני הולך המון ברגל ונוסע טיפ־טיפה במכונית, לאשתי בת שבע יש אופניים חשמליים עם ארבעה מושבים לילדים, וכשאנחנו יוצאים לקרוע את העיר בלילה היא מרכיבה אותי מאחור ואני מרגיש כמו שייח' על כרכרה הנהוגה על ידי לביאת על".

 

 מתי בפעם האחרונה התפנקת?

"היום, כשישנתי צהריים. מספיקה לי שנ"צ של ח"י דקות ואני רענן. חצי שעה זה קצת מדי, כי הגוף מתרגל לשינה. ב־18 אתה רק נותן ריסטארט קצר". 

 

 מתי בפעם האחרונה למדת משהו חדש?

"בכל בוקר של יום חול אני לומד דף גמרא בחברותא שייסדתי במכללת עלמא בתל אביב. עכשיו אנחנו בעיצומה של מסכת 'יבמות', שהיא מוזרה, מתמטית, רגישה, ותוך כדי כך נטולת רגש".

 

 מתי בפעם האחרונה שמחת שאתה ישראלי?

"תמיד. מבחינתי, אני אדם שחי בתוך נס היסטורי. ישראל היא בית מדרש מוסרי שלא חדל להגיש לך סוגיות חצי אפויות ואתה חייב להגיב אליהן מוסרית. להיות ישראלי זה להיות אדם שעובד על הזהות שלו ללא הרף".

 

 מתי בפעם האחרונה חשבת על המוות?

"השבוע שפכתי מי ברז מג'ריקן על המצבה של אבא שלי, יוסף ז'וז'ו אוזן. הוא מת לפני 11 אחרי שנים אחרי אירוע מוחי. השיש הירוק הבהיק וחייך אלי, וחשבתי על הדור המופלא הזה שייסד משפחות כמו שלנו בתנאים מטורפים תוך מידות טובות, הומור וענווה שאין כמוה". 

 

 מתי בפעם האחרונה דיברת עם אמא שלך?

"כל הזמן! הורי עברו בעקבותי לתל אביב, היא מתגוררת עכשיו ממש מעבר לכביש, וכל יום היא מתייצבת בסביבות 6 לראות את הנכדים. בכל ערב שבת כולנו מצטופפים בדירתה הקטנה ואוכלים קוסקוס בולט, שזה המפרום התוניסאי. אמא שלי היא משהו מיוחד, והעניין עם האוכל זה לא הסטריאוטיפ של האישה במטבח. היא בת 84, לומדת אנגלית ומחשבים, ומבחינתנו יש הפתעה גדולה מההשקעה בבישול ומהרצון שלה להאכיל אותנו. זה לא מובן מאליו". 

 

 מתי בפעם האחרונה פגשת חבר ילדות?

"אחרי מופע עצמאות עם 20 אלף איש בקהל במודיעין. ראיתי מאחורי הקלעים חבר שלמד איתי בבית הספר, מומי עמר. אני זוכר איך תופפנו על ארון מתכת הפוך שירים של תיסלם". 

 

 מתי בפעם האחרונה קיבלת מתנה נהדרת? 

"לפני שנה. אשתי קנתה לי מכנס קצר מהוה ותמוה מ'אמריקן אפרל', שנסגרה בינתיים. בחיים לא הייתי קונה טרנינג אפור וגזום כזה, אבל היום זה השורט האהוב עלי - אני מרגיש איתו כל כך בנוח. מתנה מופלאה, יש לה עין לדברים הנכונים. אני רק קונה דברים מהסבנטיז, אז אין לי בגדים נוחים". 

 

 מתי בפעם האחרונה בדקת את יתרת העו"ש שלך? 

"תמיד אני עם עין על העו"ש. אני ראש משפחה, וזה בא עם אחריות". 

 

מתי בפעם הראשונה הגעת לתל אביב?

"דודה רשל משדרות היתה פנסיונרית מצרפת, והיתה נוסעת לתל אביב לקבל מהשגרירות הצרפתית את הפנסיה. כשהייתי בן 10 היא לקחה אותי איתה, ואני זוכר ששתינו קפה הפוך עם קצף ליד השגרירות ואכלתי עוגת גבינה מעולה. אני זוכר את הטעם של העוגה הזו. אני מת על תל אביב, היא העיר שלי. והבית שלי כאן הוא הבית הנכון, והגן של הילדים הוא הגן הנכון, ואנשים כאן מעולים בעיניי. אני חושב שהיא העיר הכי מוצלחת בעולם, וכל מי שמדבר על הבועה התל־אביבית לא יודע שיש פה הכי הרבה פעילים למען מטרות חברתיות, ואנשים שיוצאים להפגנות. תל אביב היא עיר אכפתית. היא לא הדוניסטית כמו שחושבים".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו