רדיו חלש
רוקדים הולכים, ערוץ 24, 12:00
אם ביקרתם לאחרונה באיזו פיצוצייה בצהרי היום, זפזפתם בלילה לשידורים החוזרים של ערוץ 24 או צפיתם ב"מה נסגר" של רועי בר נתן, אז כנראה יצא לכם להיתקל בשדרן המרקד שירן גולדשטיין ובתוכניתו היומית "רוקדים הולכים".
מדובר ברדיו מצולם עם להיטים מזרחיים, זמרים אורחים ומחסור לכאורה בכיסא המחייב את גולדשטיין גבה הקומה לעמוד כל התוכנית עם אוזניות מול מיקרופון ולרקוד בצורה מוגזמת. אלו שעתיים שבהן הוא מזיז גפיים לכל עבר, קצת כמו אטרייה שאיבדה שליטה עצמית. סגנון הריקוד שלו מגוון - החל מתנועות הרובוט, דרך בעיטות קונג פו ועד פנטומימה על פי מילות השיר (וזה יכול להיות מאתגר עם השירים שהוא משמיע, כמו השורה: "אם אתה קצת בבאסה, נשים אותך על טיל של נאס"א").
כדי לענות על השאלה "למה הדבר הזה משודר בטלוויזיה?" צריך רגע להתייחס להתפשטות הרדיו על מסכינו. לוח שידורי הבוקר של כאן 11, למשל, מורכב כולו מתוכניות רדיו של התאגיד, וגם ערוץ 24 נסחף בפורמט הנוח והזול הזה וסגר שת"פ עם תחנת בת של רדיו חיפה (99.5 חם אש), המשדרת משבע בבוקר ועד שתיים בצהריים.
הניסיון להעביר את הרדיו למסך הוא טריקי ומסורבל. מדובר בשתי מדיות מנוגדות - רדיו פועל על עקרון ההקשבה והדמיון, בעוד טלוויזיה בנויה על ויזואליה שמנסה לגרות את המוח. כשמנסים לערבל בין המדיות, כולם מפסידים - המאזינים ירגישו שהם מפספסים את התמונה המלאה, והצופים יאבדו ריכוז בגלל הסטטיות.
אתמול לדוגמה קידמו גולדשטיין ושותפתו להגשה, מעיין סולומון, במשך שעה וחצי את בואו לאולפן של הזמר מוטי טקה, שיבצע את להיטו "בלבלה", אבל כשרגע האמת הגיע זה ממש לא עובר מסך. ואיך תסבירו את הקראת הד"שים מהמחשב או את המאזין שעשה קטעי ביטבוקס בטלפון? "ועכשיו כולנו נראה קליפ", הבטיח השדרן למאזינים המבולבלים, שיתבלבלו עוד יותר בחלק שבו שני המגישים מנסים לזהות שירים על פי תנועות פנטומימה.
התוכנית הזאת כל כך מיותרת על המרקע עד שהיא מוצאת את עצמה שטה על סקאלה שבין קאלט היסטרי להתרסקות טוטאלית. הריקודים ההזויים של גולדשטיין הקפיצו לרגע את "רוקדים הולכים" למעמד קאלט מחייב, אבל כשמקשיבים לדיאלוגים ולהתרחשויות באולפן בין השירים לא מקבלים ערך מוסף שיכול למגנט צופים, ובזה הפספוס הגדול. הבלבלה בין הרדיו לטלוויזיה, בין חאפלה מוזיקלית לשומר מסך מרקד בפיצוצייה, סופה להיקבר במהירות.
לא מתניע
אוזרק, נטפליקס
הפופולריות של צפיית הבינג' הולידה בשנים האחרונות סדרות רבות שנוצרו במיוחד למטרה זו. הן נבנות כמו סרט ארוך, בלי מגבלות זמן או הפסקות לפרסומות, וללא "קליף האנגר" שיחזיק את הצופים במתח עד הפרק הבא. לפיכך כמעט בלתי אפשרי לקבוע מה איכותה של סדרה מסוימת בתום פרק או שניים.
יש כאלו שלוקח להן זמן להתניע, ואילו אחרות מפציצות בפתיחה מסחררת ומתרסקות בהמשך - כמו הסדרה החדשה של נטפליקס. במשך שלושה-ארבעה פרקים דרמת הפשע "אוזרק" עם ג'ייסון בייטמן ולורה לייני עשתה רושם של הבטחה מטורפת, מעין שילוב בין שובר שורות, העשב של השכן ופארגו, העוסק באיש עסקים שנמלט לעיירת נופש נידחת כדי להלבין כספים עבור הקרטל. עם זאת, ככל שהעונה מתקדמת כך מתעצמת תחושת הפספוס, ממש עד פרק הסיום המאכזב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו