ההדלפות מחקירת המשטרה מדברות על עוד ועוד אנשים שמוזמנים למשרדי החקירות כדי ש"יזמרו" זמירות נוספות, אולי חדשות, על הפרשיות המסועפות שקשורות בראש הממשלה, בני משפחתו וחוג ידידיו.
שמו של ארי הרו אינו חדש. הוא עולה ויורד במסדרונות יאח"ה ולהב 443 כבר שנתיים.
לפני כחצי שנה כבר המליצה המשטרה להעמידו לדין בחשד לעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות והלבנת הון.
למרות זאת, טרם נשמעה מחדרי החקירות ברכת "גמר חתימה טובה". "לפי פרסומים זרים", ההסכם עמו טרם נסגר סופית.
יש להניח שאם הכל היה כה פשוט, ההסכם עם הרו כבר היה נחתם מזמן, ולחלופין היו מגישים נגדו כתב אישום.
התמשכותה של חקירה זו, כמו מסטיק "שלא ייגמר לעולם", שנלעס שוב ושוב, מעלה את רף הציפיות. כך גם צו איסור הפרסום הגורף ורחב ההיקף (בעיה קשה ביותר כשעצמה במשטר דמוקרטי שחופש הביטוי וזכות הציבור לדעת הם מיסודותיו) שביקשה וקיבלה המשטרה, כשהיא טורחת להזכיר בבקשתה, "כבדרך אגב", שראש הממשלה חשוד בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים.
ראש ממשלה שב ואומר, במה שהיה למנטרה שלו, ש"לא יהיה כלום כי אין כלום". אם יימצא אשם רק בחלק קטן מהחשדות שתולים בו, מצבו – אך גם מצבה של מדינת ישראל כולה – יהיה עגום ביותר, רע ומר. עוד טרם התאוששנו מהרשעת אולמרט וקצב, ומחקירות שרון וברק, וכבר ניחתו עלינו עננים כבדים ושחורים, צל מאיים של חשד לשחיתות נוספת בראש הצמרת, לרבות בנושאים הקשורים לביטחון המדינה.
ימים יגידו האם מדובר בתרגיל חקירה מבריק, שנועד להפעיל לחץ נוסף על מעורבים פוטנציאליים ובד בבד להסיח את דעת הקהל ולהסיטה לפינות שהמשטרה מעוניינת בהם.
כדי לתפוס את הלוויתן, הגדול והשמן, יש להקריב לעתים כמה דגי רקק. זהו הרעיון הכללי שעומד מאחורי הסכמי "עד המדינה" שהמשטרה והפרקליטות חותמים מעת לעת, וכדבר שבשגרה, עם חשודים במעשי עבירה.
בשונה מהתדמית שלעתים יש להם בציבור הרחב, עדי המדינה אינם צדיקים גמורים. נהפוך הוא. בדרך כלל מדובר בשותפים מרכזיים לביצוע מעשי עבירה, שאלמלא ההסכם שנחתם עמם היו מבלים הרבה שנים מאחורי סורג ובריח. המשטרה סבורה כי המידע שבידם, עשוי לסייע לה בציד הדגים השמנים מהם.
הדבר נכון שבעתיים בחשד לעבירות שוחד, שבהן לפי הדין גם הנותן וגם הלוקח שותפים לאחת העבירות הפליליות החמורות בתחום הפגיעה בטוהר המידות.
בדרך כלל, הנותן הוא איש פרטי, "מאכער" רב זרועות (ע"ע עד המדינה בפרשת הולילנד). המקבל, לעומתו, הוא עובד ציבור או אדם המכהן במשרה ציבורית, ידוע ומפורסם הרבה יותר, שלמשטרה יש עניין מיוחד בתפיסתו, כדי לטהר את השירות הציבורי.
בשונה מהרושם שנוצר לעתים, היזקקות המשטרה לעד מדינה עשוי להעיד דווקא על חולשת הראיות שיש בידה כיום הזה. אילו היו בידי המשטרה ראיות מוצקות, "מעל לכל ספק סביר", שיש בהן כדי להביא להרשעה בטוחה של ראש הממשלה בפלילים, היא לא הייתה נזקקת כלל לעד מדינה.
מטיבה וטבעה, מעל עדותו של עד מדינה מרחף ענן שחור וצל כבד. מעבר להיותו שותף מרכזי למעשי העבירה שעליהם הוא מעיד, קיים תמיד חשש שעדותו נגועה באינטרסים שלו-עצמו, ועשויה לקרוס כליל במהלך החקירה הנגדית.
פקודת הראיות קובעת כי עדות שותף לעבירה שהוא עד מדינה טעונה סיוע. עדותו קבילה, אך המשקל שניתן לה תלוי גם בנסיבות.
ההתפתלויות הרבות סביב חתימת ההסכם עם ארי הרו, עשויות ללמד כי שני הצדדים, או לפחות אחד מהם, אינם בטוחים בכדאיות העסקה. ההסכם עשוי לכלול התניות שונות, לרבות אחת מהן שתקבע כי היה ויתברר שהעד "לא סיפק את הסחורה", תוכל הפרקליטות לחזור בה מן ההקלות שהובטחו לו במסגרת ההסכם.
יש לקוות כי כל החקירות יסתיימו בתוך זמן סביר. לצד חשיבותן ומורכבותן, יש לתת את הדעת גם לעינוי הדין שעוברים החשודים הפוטנציאליים ובני משפחותיהם, גם לנזק שנגרם למדינה שראש הממשלה שלה נמצא תחת הגריל במשך חודשים ושנים, ובמקום להתמקד בטיפול בענייני המדינה ראשו נתון לטיפול בענייניו האישיים.
אם כך יהיה, נדע בקרב האם הארי ששאג, לפחות בתקשורת, הוא דג רקק שהביא לתפיסת הלוויתן, או שמא מדובר בדגיגונצ'יק נעבעך שברצותו להימלט מן הרשת, הציג עצמו כשמשון הגיבור אך לסוף נפל ונלכד בה כזבוב עלוב וחסר אונים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו