פסטיבל המחול בכרמיאל, שייפתח ב־8 באוגוסט, יחגוג השנה 30 שנות קיום. העניין הוא שהרבה מים זרמו בנהר מאז ש"הרועה הקטנה" ו"צדיק כתמר" היו להיטים בהרקדות המוניות, והשאלה היא אם פסטיבל ריקודי עם בכלל רלוונטי עדיין ב־2017.
שלמה ממן, רקדן, כוריאוגרף והמנהל האמנותי של פסטיבל מחול כרמיאל זה 18 שנים, משוכנע שהפסטיבל רלוונטי ועוד איך. "אין ספק שריקודי העם עברו שינוי גדול", אומר ממן, "פעם רוב הריקודים היו ריקודי רועים, ההתיישבות העובדת, ועם הזמן אנשים התחילו ליצור ריקודים בסגנונות שונים על פי שירים שונים. הרבה מהריקודים הלכו לכיוון המודרני עם שירים עכשוויים, אבל בסך הכל עדיין יש תחושה שזה ישראלי. כשאתה רוקד אתה מרגיש את הישראליות.
ממן
"יש ריקודים לשירים של שלמה ארצי, סגיב כהן, עומר אדם, אייל גולן. נוצר מצב שאנשים באים למעגל הרוקדים כי הם מכירים את השירים. הם רוקדים ושרים, יש בזה חן מסוים. בזמנו חיברנו ריקוד למנגינה שכתבו לנו. זה הרבה יותר קשה מאשר לחבר ריקוד ללהיט מוכר".
זה עוזר למשוך קהל צעיר לרחבה?
"לצערי, לא. אנחנו מנסים למשוך קהל צעיר וזה לא כל כך מצליח, למרות שעושים היום הרבה ריקודי שורות שהצעירים אוהבים, אפילו ריקודים לשירים של סטטיק ובן־אל. בתוכנית הריקודים שעלתה לאחרונה בטלוויזיה לא ראיתי שום ז'אנר של מחול ישראלי וריקודי עם, ואם יש כזה - אז השופטים מגחכים על זה, וזה חבל ועצוב".
הפסטיבל מסתגל לשינויים האלה?
"בטח. ערב הפתיחה השנה יוקדש כולו ל־30 שנות פסטיבל וליונתן כרמון מייסדו, שהיה לו חזון לעשות פסטיבל שישלב את כל סגנונות המחול: קלאסי, מודרני, ג'אז, היפ הופ, מחול עממי וכו'. בהתחלה לא האמינו בדבר הזה, לא חשבו שזה יתפוס, אבל עובדה שזה קיים עד היום, ובהצלחה גדולה. במשך השנים היו השפעות הדדיות בין המחול המודרני והקלאסי למחול העממי. גם להקות מחול מקצועיות לקחו אלמנטים של ריקודי העם. הפסטיבל הזה מטפח את ההדדיות הזו. השנה, למשל, מגיעים לפסטיבל התיאטרון השחור מפראג, להקה מהודו בסגנון בוליוודי, להקה מירדן, להקה מבייג'ין, להקה מניו יורק ולהקה מגאורגיה. בשנים האחרונות מנסים בעוד מקומות לעשות פסטיבלים של ריקוד וזמר".