הפועל ירושלים יכולה להתגאות העונה בעוד הישג: שני ניצחונות, אחד בבית ואחד בחוץ, על אלופת ספרד הטרייה ולנסיה. העטלפים הגיעו העונה לשלושה גמרים: בגמר הגביע המקומי הפסידו לריאל מדריד, בגמר היורוקאפ הפסידו 2:1 בסדרה למלאגה אבל דווקא בסדרת גמר הליגה הם גברו 1:3 ביום שישי האחרון על ריאל וחגגו אליפות בכורה וראשונה בעשור הנוכחי שבה לא זוכים הבלאנקוס או ברצלונה.
הזכייה של ולנסיה היא סוג של אמירה: יש בספרד עוד כוחות פרט לשתי הגדולות. בעונת נפל של בארסה ובעונה בינונית של ריאל, הכתומים היו שם כדי לזכות בתואר. הדרך היתה מרשימה לא פחות: ולנסיה עברה ברבע הגמר את ברצלונה, בחצי הגמר את בסקוניה ללא יתרון ביתיות ובגמר, שוב ללא יתרון הביתיות, גברה על ריאל. ניצחון המפתח הגיע במשחק השני במדריד (79:88), לאחר שגם במשחק הראשון בבירה הספרדית הקבוצה היתה קרובה. בשני המשחקים בוולנסיה הידיים של שחקניה לא רעדו כשבמשחק 3 הם מספקים תצוגת תכלית ומשאירים את ריאל על 64 נקודות לעומת 81. במשחק 4 היתרון של המארחים כבר עמד על 23 נקודות לפני שריאל צמצמה ל־6. אולמה הביתי של ולנסיה, "פואנטה דה סאן לואיס", היה העונה סוג של מבצר עם אווירה מדהימה שיצר בו הקהל הכתום.
חואן רואיג, הבעלים של ולנסיה, קיבל מהשחקנים בסיום את גביע האליפות להנפה. רואיג, בעלים של רשת סופרמרקטים גדולה ואחד האנשים האמידים בספרד, כבר רווה נחת בעבר מהקבוצה שלו עם שלוש זכיות ביורוקאפ, על שלל גרסאותיו, אבל אין ספק שהאליפות היא פסגת כל ההישגים של המועדון.
סוד כוחה של הקבוצה העונה היה בקבוצתיות שלה, בניסיון הרב של חלק משחקניה ובהתעלות גדולה מבחינת כושר המשחק בשלבים המכריעים. מדובר בקבוצה ללא כוכבים, למרות שהיה לה את הסנטר בויאן דוביליביץ' (שחקן חמישיית העונה בספרד והשחקן המצטיין של הפלייאוף), אבל גם הוא היה חלק ממכונה שבכל פעם הבליטה מישהו אחר. היו משחקים גדולים של פרננדו סן אמטריו הוותיק כמשחקים גדולים של אקס פקטורים כמו הסנטר המחליף, פייר אוריולה, והפורוורד חואן סאסטרה.
הזכייה שמה באור הזרקורים את המאמן פדרו מרטינס בן ה־56 עם 30 שנות אימון, שסבל מתדמית אפרורית בקריירה שלו עד העונה הזו. כעת הוא כבר שם מדובר מאוד, וייתכן שריאל מדריד, שכנראה לא תמשיך עם פאבלו לאסו, תראה בו את האיש שיחזיר אותה למסלול.
