בזמן שאביב אלוש הפך לאחד הכוכבים הלוהטים בשנים האחרונות, אחותו הקטנה רעות החליטה ללכת ללמוד משחק. רעות (26), הצעירה מאביב בתשע שנים, סיימה לפני כחצי שנה את לימודי המשחק בסטודיו של יורם לוינשטיין ולוהקה להפקה מוסיקלית קטנה בתיאטרון באר שבע. מהר מאוד היא סומנה כהבטחה, וכעת היא לוהקה לשתי הפקות גדולות בתיאטרון.
"זו הכי קלישאה אבל מאז שאני זוכרת את עצמי היה ברור לי שאהיה שחקנית", מספרת רעות, שגדלה בכרמיאל. "שרתי במקהלות, הופעתי בהצגות, למדתי במגמת קולנוע. אחרי הצבא למדתי במכינה אצל יורם לוינשטיין. לא הייתי בטוחה שאני רוצה ללמוד שלוש שנים, כי היתה לי דוגמה בבית למישהו שלא למד ודי הצליח (צוחקת)".
אז מה גרם לך לבחור בלימודים?
"בסוף המכינה המלהקת אסתר קלינג עשתה לי אודישן ואמרה לי, 'את לא אח שלך. את צריכה לעשות דרך, ללמוד שלוש שנים'. זו היתה ההארה שלי. סיימתי את הלימודים בנובמבר האחרון ועשיתי אודישן לתיאטרון באר שבע להפקה 'אם נדע לאהוב' (מסע תיאטרלי־מוסיקלי בעקבות שירי ז'אק ברל בבימויו של רפי ניב; מ"כ). אז גם עלתה הסדרה 'תאג"ד', שקיבלתי בה את התפקיד של מש"קית הת"ש שירלי".
רעות: "שנינו ידענו שנהיה שחקנים". האח המפורסם אביב אלוש // צילום: קוקו
בקרוב היא תגיח בתפקידי אורח בסדרות "מתים לרגע" ו"ההרמון". בתיאטרון באר שבע היא תצלול לתפקיד ב"סוליקא" - מחזמר ישראלי מקורי מאת מאור סבג ותאיר סיבוני, שנולד בחג המחזמר בת ים ב־2016 ועוסק בנערה יהודייה מטנג'יר שנקרעת בין אהבתה לבין אמונתה. את המחזמר מביים רפי ניב ולצדה של אלוש משחקים הזמרת נסרין קדרי והשחקן עללא דקא.
מההפקה הזאת היא צפויה לעבור להצגה נוספת בבאר שבע, "מגילת זכויות הירח" - מחזה חדש מאת אורי אוריין ועמית אפשטיין בהשראת ספרו של רון לשם ("אם יש גן עדן"). הספר עוסק בקאמי ואמיר, שני צעירים איראנים שגדלו יחד ושנסיבות חייהם הובילו אותם לדרכים מנוגדות: האחד בחר לשעבד את עצמו לכוחות המהפכה והדת, והשני לקידום שוויון הזכויות.
"זה מרגש מאוד", אומרת רעות. "לפני שנה הייתי קבורה בסטודיו בשכונת התקווה, ופתאום אני בתיאטרון. אני ממש מודה לתיאטרון על ההזדמנות הזאת".
אי אפשר בלי איזו מילה על אחיך, אביב.
"כשאביב פרץ עם הסדרה 'פיק אפ' - אני עוד הייתי בתיכון. התחיל סביבו באזז כזה, על הכרמיאלי שנסע לתל אביב והצליח. נורא התרגשתי והתגאיתי בו. כבר כשהיינו ילדים היה ברור לו ולי שנהיה שחקנים. הוא למד במגמת תקשורת ועשה סרטים, וגם אני הייתי משתתפת בהם".
הוא הצליח בלי ללמוד משחק.
"לכל אחד יש את הדרך שלו, את האופי שלו. אני הייתי צריכה מסגרת. הוא יכול היה לשבת בבית, לקרוא המון ולכתוב. אני הייתי צריכה למצוא את הדרך שלי בתוך כל זה. בהתחלה הייתי מתייעצת איתו המון, על כל דבר, כולל מה ללבוש לאודישן. היום קצת פחות, אבל אנחנו מעדכנים אחד את השני במה שקורה. כשאני רואה את מה שהוא עבר זה פשוט מעורר השראה ומשרה בי ביטחון. אני אומרת לעצמי, 'אוקיי, אז כרגע אני שירלי מ'תאג"ד', אבל עוד שנה-שנתיים אני אהיה רעות אלוש, השחקנית (צוחקת)".