מאהב צרפתי

את היום ההוא, באוקטובר 1973, מול שיירה של טנקים סוריים, אנריקו מסיאס לא ישכח. מלחמת יום כיפור השתוללה ברמת הגולן, והזמר היהודי־צרפתי ממוצא אלג'ירי יצא לבדר את החיילים הישראלים ולהפיח בהם מוראל דרך השירים.

אבל אז תעו הוא ומלוויו בדרך. "הערב ירד, התחיל להחשיך, ולא ידענו לאן לנסוע. ואז נפל לי פתאום הלב לתחתונים: ראינו טנקים עוברים לידנו עם כיתוב בערבית. טנקים סוריים.

"היינו לבד, ארבעה אנשים ברכב, בלי צבא ישראלי מסביבנו. החיילים שהיו איתי פקדו עלי לשכב בתוך האוטו, כך שאם יירו בנו, לא אפגע. פחדנו מאוד. אחרי כמה רגעים של חרדה התברר שאלה טנקי אויב שנלקחו שלל, ומי שנהגו בהם היו חיילי צה"ל. כמה שמחתי באותו רגע".

קשה למצוא פטריוט ישראלי גדול יותר מאנריקו מסיאס בן ה־78. הוא אמנם לא עשה עלייה, כפי שהבטיח לא פעם בעבר, אבל "מחובר לישראל בכל נימי נפשי", כהגדרתו. כבר חמישה עשורים נמשך הרומן שלו עם הקהל המקומי. רומן שהחל ביום העצמאות ה־19 של ישראל, ב־1967, ולא הסתיים מאז. הוא נחשב דמות נערצת על יוצאי צרפת ומרוקו בישראל, וגם על חובבי מוסיקה צרפתית, מוסיקת עולם ומוסיקה מזרחית, שהתחברו לאורך השנים לקול הקטיפה של הטרובדור השרמנטי.

בחודש הבא הוא ינחת כאן לארבע הופעות (ב־13 ביוני במרכז הקונגרסים בחיפה; ב־14 וב־15 בהיכל התרבות בתל אביב; וב־17 בבנייני האומה בירושלים), יגיש משיריו הגדולים מכל התקופות לצד שירים חדשים. "זה יהיה מיקס של כל הקריירה שלי, השורשים המוסיקליים שלי, עם הרכב נגנים גדול על הבמה", הוא אומר בשיחה מפאריס. "שואו כמו בקונצרטים הגדולים שלי בצרפת. ניתן לקהל את מה שהוא רוצה לשמוע".

מי שמביא אותו לארץ, וסוגר מעגל, הוא המפיק שמואל צמח, יחד עם בנו יואב. צמח הפיק גם את הופעת הבכורה של מסיאס באיצטדיון רמת גן לפני 50 שנה, שבועות ספורים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים.

על הבמה יופיע איתו גם נכדו סיימון מילשטיין בן ה־23. "רציתי שסיימון ישיר וינגן איתי, כי זה תענוג גדול בשבילי. הוא כבר עלה איתי לבמה בעבר, אבל בסיבוב הזה הוא מצטרף אלי בצורה מקצועית. הוא מופיע טוב מאוד, שר ומנגן. מזכיר לי את עצמי כשהתחלתי במוסיקה".

מוכשר כמוך?

"קשה להגיד. אני לא חשבתי שאני כל כך מוכשר כשהייתי בגילו... מה שחשוב לי יותר זו ההמשכיות: שילדיי ונכדיי ייקחו את מה שאני נותן להם וימשיכו את מה שהתחלתי, את המסורת שיצרתי. אולי אפילו יהיו יותר טובים ממני".

מה דעתך על זמרים צעירים שמתפרסמים בתוכניות ריאליטי מוסיקליות?

"גם כשאני התחלתי את הקריירה זמרים התחרו בתחרויות שירה, וזה עבד טוב כי היה חומר מקורי. בתוכניות של היום מבצעים קאברים, ומה שקובע זה רק הקול היפה. אני חושב שהם צריכים לכתוב ולהלחין מוסיקה משלהם כדי להיות אמנים גדולים באמת. אחרת הם רק מפורסמים, בלי מוסיקה אמיתית".

הבטחת לא פעם שתבוא להשתקע בישראל.

"בעיניי, ישראל היא ביתי הראשון. אני אמנם גר בצרפת, אבל מתכנן כבר שנים לעבור לישראל. זה אף פעם לא קרה, אבל אני מאמין שזה עוד יגיע, ברגע הנכון עבורי. למרות שאני לא חי בישראל בגופי, אני חי בה בליבי, בדם שלי. נתתי עבורה את כל מה שיכולתי לתת לאורך השנים - את חיי.

"ובכלל, היום, בניגוד לעבר, אתה עולה על מטוס ובתוך זמן קצר אתה בישראל. ובזכות המודרניזציה אני מדבר עם ישראלים בטלפון החכם, בווידאו".

○○○

כשמסיאס מדבר על מסירותו לארץ, הוא לא מגזים. הוותיקים זוכרים היטב את הופעותיו בפני חיילי צה"ל בשנות השישים והשבעים, בחזיתות השונות.

אבא שלי, שלחם במלחמת ההתשה ב־1970, ראה אותך בהופעה ליד גדות התעלה. 

"אני זוכר את ההופעות ההן במלחמת ההתשה. זה היה בפתח ואדי באזור התעלה. היתה במה על שתי משאיות. עמדתי שם עם הגיטרה, וכל החיילים הקיפו אותי. עברתי ממוצב למוצב ושרתי בעברית, באנגלית ובצרפתית.

"אני חושב ששרתי לחיילי צה"ל כמעט בכל המלחמות. זו התרומה שלי לעם הזה, אני כמו זמר ישראלי שבא לעשות מילואים בצבא. צה"ל הוא צבא שונה מכל צבאות העולם. זה צבא הגנה, לא צבא של התקפה".

בזמן מבצע צוק איתן אמרת שהפלשתינים הם בני ערובה הן של חמאס והן של צה"ל.

"אני לא רוצה לדבר בכלל על פוליטיקה, חוץ מלהגיד שלכל העמים במזרח התיכון מגיע שלום".

הזדהותו המתמשכת עם המדינה, יחד עם חיוכו הנצחי ועממיותו הכובשת, הפכו את מסיאס לחביב הקהל בציון. לפני 11 שנה קיבל משר הביטחון שאול מופז והמשנה לראש הממשלה, שמעון פרס, עיטור מיוחד על תמיכתו בחיילי צה"ל לאורך העשורים. על תמיכתו בישראל שילם מחיר, כשנמנע ממנו לשוב למולדתו אלג'יריה מאז עזב אותה ב־1961.

מסיאס, ששר גם בעברית, שיתף בעבר פעולה עם זמרים ישראלים בולטים, בהם אילנית, חיים משה, ירדנה ארזי ויסמין לוי, שאותם אירח בהופעותיו בארץ. התזמורת האנדלוסית ליוותה אותו בכמה קונצרטים. לפני שש שנים קיבל פרס מיוחד למפעל חיים מטעם איגוד אמני ישראל בהופעה בהיכל התרבות בתל אביב. הוא הקליט גרסה משלו ללהיט "זינגרלה" של להקת הפסגות, ולחן שלו (לשיר "כינורו של אבי") הפך בישראל ל"מרלן" של זוהר ארגוב.

"אני אוהב אמנים ישראלים. לפני כמה חודשים פגשתי את יוסי אזולאי, שבעיניי הוא זמר נהדר. אני גם מאוד אוהב את יסמין לוי ואת שימי תבורי". 

שמעת על האירועים סביב שימי בשנה האחרונה, עם אשתו החדשה וילדיו?

"לא, ואני גם לא מתעניין ברכילות. רק במוסיקה".

הוא נולד ב־1938 בעיר קונסטנטין שבאלג'יריה כגסטון גרנסייה, בן למשפחה יהודית. את ילדותו הוא זוכר כ"גן עדן עם הסבים והסבתות", שגידלו אותו כשהוריו היו בעבודה. בגיל 15 למד גיטרה מחברים צוענים, שהדביקו לו את הכינוי "אנריקו". אביו, סילבן, היה כנר בתזמורת האלג'ירית־ערבית של המוסיקאי היהודי שייח' רמונד לריס, ומסיאס הצעיר הצטרף אליו כגיטריסט, בד בבד עם עבודתו כמפקח הוראה. "בתזמורת היו מוסיקאים וזמרים נפלאים שלמדתי מהם המון", הוא נזכר. "למעשה, שם נמצאים שורשיי המוסיקליים". 

לימים תהפוך בתו של רמונד, סוזי, לרעייתו של מסיאס. "הכרתי אותה כשהייתי בן 14 והיא בת 12. גדלנו יחד. זו היתה אהבת נעורים".

ב־1956, במסגרת מאבק הטרור האכזרי שניהלו תנועות עממיות באלג'יריה נגד הכיבוש הצרפתי, נרצח שייח' רמונד על ידי קנאים מוסלמים. כעבור חמש שנים, כשחש בסכנה הולכת וגוברת, היגר מסיאס עם בת זוגו לצרפת, ובגיל 23 השיק מחדש את הקריירה המוסיקלית שלו, הפעם בפאריס.

שם גם נישא לאהבת נעוריו ב־1962. הם הביאו לעולם בת, ג'וסייה, ובן, ז'אן־קלוד. מהם יש לו חמישה נכדים. "כולם מנגנים בכלים מוסיקליים, כך שהם יכולים להקים איתי להקה", הוא צוחק. הבן ז'אן־קלוד הפך למפיק מוסיקלי ידוע בצרפת.

הזינוק של מסיאס בצרפת היה מטאורי. הוא בלט ביכולתו לסחוף קהל בשירים תוססים, וגם לרגש בשירים סנטימנטליים. ב־1962 הופיע לראשונה בטלוויזיה הצרפתית וזכה להצלחה גדולה. לימים יהפוך לגיבורם של יוצאי המושבות הצרפתיות בצפון אפריקה, ובייחוד המהגרים מאלג'יריה, כשיכתוב ויבצע את השיר "Adieu mon pays" ("להתראות, מולדתי"), שנחשב לסמל בעיני הצרפתים הגולים. ב־1985 העניק לו ראש ממשלת צרפת לורן פביוס את "אות לגיון הכבוד" הצרפתי.

לאורך הקריירה הוציא עשרות אלבומים, שנמכרו בעשרות מיליוני עותקים, והופיע בכל מקום נחשב בעולם. "מוסיקה היא משימה שקיבלתי מאלוהים", הוא אומר. "אחרי 55 שנות קריירה אני כוכב בינלאומי, אבל גם נשארתי איש פשוט. אי אפשר להשוות אותי לגדולים כמו פרנק סינטרה וחוליו איגלסיאס. אבל אם תשאל את איגלסיאס עלי, אולי הוא יענה לך את אותה תשובה".

לפני כשנתיים חשף ה־BBC שגם מנהיג אל־קאעידה, אוסאמה בן לאדן, שחוסל בפקיסטן ב־2011, נמנה עם מעריציו. בין הקלטות של בן לאדן, שנמצאו באפגניסטן, היתה גם אחת עם שירים של מסיאס. הזמר עצמו הגיב על כך בהפתעה גדולה וטען שמדובר בבדיחה או בטעות. הוא התקשה להבין מדוע ארכי־טרוריסט כמו בן לאדן אוהב שירים שרובם נושאים מסרים של שלום ואנטי־אלימות.

אשתו סוזי נפטרה לפני תשע שנים ממחלת לב, בגיל 68, ומאז הוא חי בגפו. הוא גם נמנע מלבצע את השיר הקרוי על שמה בהופעות, "כי זה גורם לי צער גדול מדי. זה כואב מאוד, טרגדיה גדולה. סוזי היתה אדם מיוחד מאוד. חיינו יחד 50 שנה. אני מתגעגע אליה כל יום וכל לילה, היא חסרה לי מאוד.

"הנחמה היחידה שיש לי היא שעכשיו היא כבר לא סובלת. במשך עשרות שנים היא היתה חולה קשה, עברה ארבעה ניתוחי לב, ותמיד היתה מטופלת על ידי רופאים ומאושפזת בבתי חולים. עכשיו היא מרגישה יותר טוב, בכל מקום שבו היא נמצאת".

לא מכבר סיפר מסיאס שככל שהוא מזדקן, כך מעגל החברים שלו מצטמצם. "לפעמים אני מרגיש קצת בודד. הצלקת ממותה של סוזי אולי תגליד עם הזמן, אבל האובדן שלה עדיין רודף אותי, במיוחד כשאני רואה שהזמן עובר ואני לבד בבית הגדול הזה, שמתמלא רק כשהילדים והנכדים באים".

○○○

הראיון עם מסיאס מתקיים יממה אחרי עוד פיגוע בפאריס, אחד מני רבים בשנים האחרונות. "המצב בצרפת בעייתי וגרוע לא רק עבור היהודים, אלא עבור כל האזרחים", הוא אומר. "בישראל מכירים את הבעיה של הטרור, אבל בשביל הצרפתים זו מלחמה חדשה, והם לא יודעים מה לעשות. הם צריכים להיעזר בכוחות הביטחון הישראליים ובצה"ל כדי ללמוד".

יש גם יותר מקרי אנטישמיות כלפי יהודי צרפת.

"הבעיה הזאת קיימת לא רק בצרפת, אלא בכל מדינה שבה האנטישמיות מרימה ראש. אנחנו רואים שגם יותר מ־70 שנה אחרי השואה, המפלצת הזאת מתחזקת שוב, ואנחנו חייבים להתייצב מולה, כי טרגדיה כזו יכולה להתרחש שוב בעולם. אנחנו נאבקים כדי למחוק את האנטישמיות. היהודים בצרפת לא מפחדים. אנחנו כמו הישראלים, לא מפחדים".

נתקלת אי פעם באנטישמיות כלפיך?

"בתחילת הדרך הרגשתי לפעמים שמתייחסים אלי קצת אחרת כי אני יהודי. גם כיום יוצא לי לפעמים לראות שאנטישמים כותבים נגדי דברים נוראיים בפייסבוק. אבל כולם נוכחו לדעת שאני לא מתכחש לזהות שלי. אני תמיד מכריז שאני יהודי ושאני עם מדינת ישראל".

מה הדבר הכי נורא שכתבו עליך בפייסבוק?

"אני לא זוכר את הדברים הרעים. לא מעניין אותי".

חששת פעם שינסו לפגוע בך פיזית?

"לא. אבל גם אם יפגעו בי, לא יוכלו לפגוע בכל מה שעשיתי, במוסיקה שלי, ביצירה, במסרים וברעיונות שלי. הם יכולים להרוג אותי, אבל לא את האידיאלים שלי. לכן אני לא מפחד. כל בני האדם ימותו יום אחד".

אתה חושב שהיהודים בצרפת צריכים לעזוב הכל ולעלות לישראל?

"אני לא יודע. אני לא הנציג של יהודי צרפת. כל אחד צריך לעשות את מה שהוא חושב ומרגיש. מי שרוצה לעשות עלייה, שיעשה. מי שרוצה להישאר בצרפת, אני מכבד את החופש שלו". 

בהופעה בשנות השמונים. "אני אופיע עד שאמות. מצד שני, לא יודע אם ארצה למות על הבמה. עדיף במיטה שלי" // צילום: אי.אף.פי

מסיאס, שבעבר הביע תמיכה בנשיא ניקולא סרקוזי, אמר כחצי שנה לפני הבחירות האחרונות בצרפת שאם נציגת הימין הקיצוני מארין לה פן תיבחר, הוא יעזוב את צרפת בבוקר שלאחר ניצחונה. על הצהרה זו חזר כחודש לפני הבחירות. לה פן הפסידה למקרון, בסופו של דבר, אבל מסיאס מסרב להתייחס לתוצאות. "מהניסיון שלי - אנחנו, האמנים, לא באמת משפיעים על הבוחרים. לתמוך בפוליטיקאי כזה או אחר זה לא טוב בשבילי ולא בשביל אף אמן אחר. לכן אני כבר לא תומך בשום פוליטיקאי".

בזכות שיריו נחשב מסיאס לשגריר של שלום ורצון טוב ברחבי העולם. ב־1997 מונה ל"שגריר עולמי למען שלום והגנת ילדים" מטעם מזכ"ל האו"ם, קופי אנאן. "כשפגשתי את הנשיא המצרי סאדאת בסוף שנות השבעים, אמרתי לו שפוליטיקאים ומנהיגים בכל העולם זקוקים לתרבות, למוסיקה ולאמנים כמו שזקוקים לתרופה, כדי לאחד את עמיהם. לי, כאמן, יש תפקיד לאחד בין אנשים. אנחנו חייבים להמשיך ולהיאבק על השלום בעולם. אסור לנו לוותר.

"אני יהודי, וכל יהודי רוצה שלום. לכן אני אומר לילדיי ולנכדיי שימשיכו להילחם על השלום ועל הבאתו לכל העולם, במיוחד למזרח התיכון".

יגידו לך שאתה נאיבי.

"תגיד לי, מישהו האמין אחרי השואה שמדינת ישראל תקום? אף אחד לא האמין. בשבילי זה היה כאילו בא המשיח. אפשר להאמין שיש מסביב לישראל 300 מיליון אויבים, וישראל עדיין מחזיקה מעמד? אז למה שלא אאמין שאפשר להביא את השלום למזרח התיכון? זה אפשרי. אבל אנחנו צריכים להאמין בזה ולעבוד קשה.

"יש בהיסטוריה ובעולם הרבה טרגדיות, והנה אנחנו עדיין עומדים על הרגליים. חייבים לחשוב חיובי. לא להגיד שעכשיו רע ופעם היה יותר טוב. המאבק שלנו, של האנשים הטובים, הוא תמיד אותו מאבק: לעמוד ולהתייצב מול הדברים הלא טובים שבעולם.

"עם ישראל צריך שלום, ולא מלחמות. גם לפלשתינים מגיע שלום. ואם הם ירצו, אפשר יהיה למצוא פתרון. אולי יום אחד נגיע לזה. שום פתרון לא יהיה טוב בלי ששני הצדדים יהיו מרוצים ממנו. השלום יוכל להגיע רק כששני הצדדים ישמחו במה שהשיגו".

שנת 2008 היתה אולי הקשה בחייו של אנריקו מסיאס, לא רק בשל מותה של אשתו סוזי. אחד הבנקים שקרסו במשבר הכלכלי העולמי של אותה שנה היה הבנק האיסלנדי "לנדסבנקי", שמסיאס היה ממשקיעיו הבולטים.

הונו של מסיאס הוערך עד אז בעשרות מיליוני יורו, שאותם הרוויח במהלך הקריירה. על פי העיתונות הכלכלית הבינלאומית, הוא ביקש לקחת הלוואה בגובה 5.5 מיליון דולר כדי לשפץ את הווילה שלו בסן טרופה. לאחר שבנקים צרפתיים סירבו, הציע לו הסניף של הבנק האיסלנדי בלוקסמבורג הלוואה של 35 מיליון יורו, מתוכם 9 מיליון במזומן ו־26 מיליון בניירות ערך. לצורך ההלוואה התבקש מסיאס להעמיד כבטוחות את הווילה בסן טרופה ונכס נדל"ן נוסף - כנראה ביתו בפאריס.

בעקבות הקריסה דרש הבנק הקורס מכל הלווים להחזיר מיד את הסכומים שלוו ממנו, או לממש את הבטוחות שלהם. מסיאס, שערך הניירות שהחזיק נמחק ברגע, נדרש בנוסף להשיב סכום כסף גדול. לכן היה מהראשונים שהגישו תביעה נגד הבנק בלוקסמבורג, בטענה שהונו אותו, ואף דרש פיצוי בגובה של 40 מיליון יורו בגין הנזקים שנגרמו לו. המשפט שהתקיים בלוקסמבורג הסתיים ב־2014 בהפסד של מסיאס. בית המשפט קבע שהוא צריך להשיב לבנק את ההלוואה שלקח, ובסך הכל יותר מ־30 מיליון יורו.

מסיאס לא ויתר וניהל מאבק משפטי ממושך נגד ההחלטה, שבמהלכו התברר שאכן היה מדובר בהונאה. האחראים לה עומדים בימים אלה למשפט בצרפת. מסיאס מסר את עדותו בתחילת החודש, ועל פי הדיווחים בתקשורת המקומית, אמר לשופט: "כעשר שנים מחיי אני חי בפחד לאבד את ביתי. אשתי היתה חולה כשהכל התמוטט, איבדתי אותה בגלל הבנק הזה".

עורך דינם של הנאשמים טען שמסיאס היה יכול למכור נכסים אחרים שלו, דוגמת מכונית ה"בנטלי" שברשותו, ששווייה 200 אלף יורו. מסיאס צוטט כמי שאומר בתגובה: "אני כוכב בינלאומי, זכותי לנסוע בבנטלי". הדיון האחרון במשפט התקיים השבוע. 

"אני במצב רוח לא טוב", אומר מסיאס, "אנשי הבנק הונו אותי, אבל מעבר לזה אני לא רוצה להתבטא בנושא כל עוד העניין נדון בבית המשפט. אין מה לדאוג, הבית שלי שמור בידיי, והוא יישאר שלי".

מקורב לזמר מוסיף: "הוא אמר את האמת שלו על דוכן העדים, ועכשיו ממתינים להחלטת השופט. יחד איתו היו עוד עשרות שנעקצו על ידי אותם נוכלים. המשבר המתמשך מול הבנק לא מוטט אותו כלכלית, אבל לא קל להתמודד עם סיפור כזה.

"המשפט הזה קשה לו, הוא עייף ממנו נפשית ופיזית, וצריך לזכור שהוא כבר לא אדם צעיר. כבר תשע שנים שזה רודף אותו, ולצד המוות של אשתו, עוברות עליו שנים לא קלות. אבל עובדה שהוא עדיין מופיע".

כששואלים את מסיאס על מה הוא מתחרט, הוא לא מהסס. "לא מתחרט על דבר. תמיד עשיתי מה שהלב שלי אמר לי לעשות. אני חושב שהגשמתי את כל החלומות שלי. החלום היחיד שנשאר לי זה השלום".

עד איזה גיל אתה חושב שתופיע?

"אני לא יודע. אם אהיה בבריאות טובה, אופיע עד שאמות. מצד שני, אני לא יודע אם אני רוצה למות על הבמה. אולי עדיף במיטה שלי. אבל אני ממש לא רוצה למות עדיין. עד 120, נכון?"

shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו