איילת שקד, זו שמעת לעת מנסה להכניס מקלות בגלגלי מערכת האכיפה; זו שמתנהגת כאילו שלטון החוק ובית המשפט העליון הם אויבים שלה; זו שמתחה ביקורת הזויה על החוק להגבלת שכר הבכירים של השר החברתי היחיד בממשלה, משה כחלון - ממשיכה לא לעצור באדום.
עכשיו שקד משלבת ידיים, כאילו במקרה, עם השר אריה דרעי בנושא גורלי לשלטון החוק: החלשת שומרי הסף של המערכת השלטונית. הפיכתם לסמרטוטים.
כחלון. זיהה את הצבועים // צילום: אורן בן חקון
דרעי, מתברר, רגע לפני שייקרא לחקירה באזהרה בחשדות החדשים החמורים נגדו למעשי שחיתות - מצא זמן להקמת ועדה שתפקידה בעצם להשליך הביתה את המבקרים הפנימיים ברשויות המקומיות. לפגוע במעמדם, לעקור את שיניהם, להפחידם בדרך הבאה: כהונתם תוגבל לשש שנים בלבד.
למה מדובר ביוזמה שערורייתית? כי דרעי אינו מבקש לחזק את מערכת הבקרה, לרענן אותה ולחדד את שיניה, כפי שרמז מנכ"ל משרדו, מרדכי כהן. תשכחו מזה. אמנם, האחרון טען שהדבר נעשה "כדי לשפר את מנגנון ניהול ההון האנושי", אבל המשפט המכובס הזה חסר שחר. הוא זריית חול בעיני הציבור.
שהרי איזה מבקר פנימי, שיידע כי בעוד כמה שנים יצטרך לחפש לעצמו מקום עבודה חדש, יכתוב דו"ח נשכני על ראש עירייה ועל בכירים אחרים, אפילו ייחשף למעשים נוראיים שלהם? איזה מבקר פנימי יעז להעלות על הכתב קלקולים ושליחת יד בכספי ציבור? איזה מבקר יוביל את ממצאיו למשטרה ויבנה לעצמו שם של עושה צרות מסוכן?
דרעי. במי החליט העבריין לשעבר להילחם? במבקרי הרשויות המקומיות, שעצמאותם כנראה מפריעה לו // צילום: אוהד צויגנברג
"אף אחד", לשון מבקר פנימי באחת הרשויות באזור הדרום, "ממש אף אחד, ושלא יספרו לך סיפורים. דרעי מבקש להתייעל? לשפר? תסלח לי, זה קשקוש מקושקש. זה הבל הבלים. שכחנו מי האיש? שכחנו מה כתבו בשעתו השופטים על אמינותו ועל מגדלי השקר שבנה בעדותו?"
שאלתי את המבקר הזה על שרת המשפטים. הוא צחק: שרת המשפטים, יש דבר כזה? היא, שקד, לוחמת בטוהר מידות? היא מחזקת את מערכת התביעה? הפשע המאורגן בצמרת השלטון מטריד אותה?
חזרתי על השאלה, והוא הציע לי לא לבנות עליה. "שקד לא תחסום את היוזמה הזאת של דרעי כי היא הולכת בדרכו. גם היא לא אוהבת רגולציה, פיקוח והצבת קווים אדומים.
"לכן היא יוזמת עכשיו את החוק לשינוי מעמד היועצים המשפטיים של שרי הממשלה; לכן היא מבקשת לא לבחור את האנשים החשובים האלה באמצעות ועדות איתור של נציבות שירות המדינה. לכן היא מבקשת לאפשר לכל שר לבחור לעצמו יועץ משפטי כמשרת אמון - להפוך את שומרי הסף האלה לחותמות גומי.
"היא, בדומה לדרעי, מנסה לברוח מבעלי מקצוע שחוות הדעת שלהם מקצועית נטו. לשרת המשפטים ולאסיר לשעבר יש עולם מושגים דומה".
להדיח את השר אריאל
היכן המשטרה, שואל כל מי שהספיק לקרוא את דו"ח מבקר המדינה, יוסף שפירא, בפרשיות שר החקלאות, אורי אריאל. איך קורה שאנשי יאח"ה עדיין לא בתמונה?
איך ייתכן שעשרות מיליוני שקלים המיועדים לפריפריה הועברו בחשאי, תוך מידור הגורמיםהמקצועיים במשרד השיכון, לעמותות ולגופים שבשליטת מקורביו הפוליטיים של השר אורי אריאל ועדיין השר ואנשיו לא נחקרו במשטרה? איך הצליחו השר ואנשיו לעקוף את שומרי הסף במשרד הזה?
אריאל. לנוכח ממצאי מבקר המדינה, הקושרים אותו עם שחיתות סדרתית חמורה, מדוע אינו מתפטר? // צילום: נעם ריבקין פנטון
ועוד שאלה: איך הצליחה לשכת השר לעשות זאת זמן רב בלי שאיש מאנשי החצר הפוליטית הזאת יעצור, יאמר לשר ולחבריו ברחל בתך הקטנה "במשחק המושחת הזה אני לא משתתף", יזהיר את כולם שמעשים כאלה מובילים לכלא?
מה, כולם מנוולים? כולם אטומים? כולם מושחתים? כל אנשי החצר של אריאל הספיקו לשכוח את פרשיות ישראל ביתנו וכמה אחיות ובנות דודה שלהן? כל החברים היקרים האלה שכחו את אזהרות המשנה ליועמ"ש, עו"ד דינה זילבר, בפרשת החטיבה להתיישבות שאותה ניסתה להעמיד במקומה ונהדפה בממשלה?
יש תשובה אפשרית לשאלות האלה: הם לא מ־פ־ח־ד־י־ם. הם עוקבים אחרי מריחת התיקים הרגישים, אחרי הטיוח והורדת רף הענישה בידי פרקליט המדינה, שי ניצן; אחרי הסלחנות המופלגת של חלק מהשופטים, גם בעליון; אחרי הפיכת נבחרי ציבור מהזן שלהם שסרחו לגיבורי תרבות בתקשורת.
יש לי תשובה לשאלה הפותחת של הקטע הזה: אני לא בטוח שהיועמ"ש מנדלבליט, שנחשף לחומרי מבקר המדינה כבר לפני כמה חודשים, לא העביר את החומרים האלה לחקירת יאח"ה. אני לגמרי לא בטוח שחומרים כאלה קבורים במגירתו או במגירות עוזריו. לא אתפלא אם החקירה בתיק הזה יצאה כבר מזמן לדרך בשקט־בשקט - סמוך לפניית מבקר המדינה ליועמ"ש.
שפירא. קרא לילד בשמו // צילום: דודו ועקנין
יש לי הרגשה ויותר מהרגשה שזה מה שקרה. שמישהו הרדים את הפרשה כדי לא לפגוע בחקירה.
הערה אחרונה: מדוע לנוכח העובדות החמורות שחשף המבקר, שאין מחלוקת עליהן, עדיין לא התפטר שר השיכון מהממשלה? מדוע הוא נצמד עדיין לכיסאו כאשר עננת השחיתות מרחפת מעל לראשו?
לח"כ זוהר יש הצעה
לאט־לאט מתברר שח"כ דוד ביטן, ח"כ דוד אמסלם וח"כ יואב קיש לא לבד. גם חברם הצעיר, ח"כ מיקי זוהר, החליט לייצר כותרות; גם הוא הפך חובב תקשורת, ראיונות וסקנדלים שהופכים אותו ל"אייטם" ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונות הכתובה; גם הוא סימן את השמאל ואת שופטי בג"ץ כמסוכנים למדינה; גם לו כמחוקק יש יוזמות חקיקה הלקוחות ממדינות מפגרות.
למשל: יחד עם ח"כ ביטן, ח"כ מוטי יוגב, ח"כ בצלאל סמוטריץ' ושוחרי דמוקרטיה אחרים מסוגם, הוא הציע באחרונה לאסור על שופטי בג"ץ לדון בעתירות של עמותות ציבוריות. לדעת המאור יש למנוע מהתנועה לאיכות השלטון, מתנועת אומ"ץ ומגורמים אחרים - אלה שכן אכפת להם מהמדינה הזאת ומאזרחיה - להגיע אל שערי בג"ץ.
רוח הצעתו והצעת חבריו היא שרק אזרח הנפגע ישירות מהחלטה או מפעולה שלטונית - רשאי יהיה להגיש עתירה.
זוהר. מי האנשים שמדירים שינה מעיניו כמחוקק? העותרים הציבוריים שמאוד אכפת להם מהמדינה ומאזרחיה // צילום: קוקו
למרבה המזל, יש יועץ משפטי לממשלה שלא מסכים לתת יד לאנשי החושך ולצמצם את זכות העמידה בבג"ץ; למרבה המזל, יש לנו גם את השר משה כחלון שבתחום ההגנה על שלטון החוק ועל בג"ץ - עומד שוב ושוב במילתו מאז הבחירות: לא יקום ולא יהיה, אמר בישיבה פנימית, שערי בג"ץ יישארו פתוחים גם בפני עותרים ציבוריים.
האם שרת המשפטים שקד תומכת בהצעה המטורפת של זוהר, ביטן וחבריהם? כנראה שלא. לכן ההצעה האנטי־דמוקרטית נקברה במגירות ועדת השרים לחקיקה, על פי דרישת כחלון. לכן קולה לא נשמע ברמה. זו עובדה ואני שואל רק מדוע: ממי בדיוק חוששת שרת המשפטים שלנו?
כן, מס על 3 דירות
אם יש משהו שמרגיז באמת את השר כחלון, שלא לומר מוציא אותו מהכלים, זוהי העתירה שהגישו אנשי מפלגת העבודה נגד חוק הטלת מס על דירה שלישית ומעלה. עתירת הצבועים, כלשונו, עתירת מגלגלי העיניים.
אפשר בנושא הזה להבין אותו כמי שמנסה בציפורניו ממש לצמצם פערים חברתיים; כמי שמנסה לסייע לחסרי דיור ולזוגות צעירים; כמי שהחליט לקחת ממי שיש להם לטובת מי שאין להם. זה הרי המגרש הביתי שלו ובו הוא יודע להבקיע שערים טוב מאחרים. עובדה: מאז העברת החוק מחירי הדירות לא עלו ובאזורים מסוימים נרשמה אפילו ירידה!
אפשר להבין את הכעס של כחלון כמי שזוכר היטב את אנשי המחנה הציוני, ובהם ח"כ איציק שמולי, צועדים במחאה החברתית ההיא עם שלטי "צדק חלוקתי" ו"צדק חברתי" ודיור לזוגות הצעירים. עכשיו, כשהוא מבקש לממש את הדרישות שלהם, הם מפנים לו פתאום גב, מקפלים את הדגל, מאלצים אותו להניף אותו לבד.
שמולי. למי באמת הוא דואג? // צילום: קוקו
הוא אכן הניף ומניף אותו, אבל לא לפני שפתח באש בכנסת לעבר אנשי יש עתיד וח"כ שמולי וחבריו: "אני רואה את ההתנגדות שלכם למס דירה שלישית ומתקשה להאמין. יש כאן שלוש שורות של חברי כנסת שרכבו לכנסת על גבי המחאה החברתית ומעמד הביניים... מעמד הביניים האמין לכם ושלח אתכם לייצגו בכנסת... אתם הולכים נגדו עכשיו לבית משפט".
ועוד משפט קשה, מתבקש, הוא ירה לעברם בצדק: "אתם הלכתם לבית משפט לוודא שלזוגות הצעירים לא תהיה דירה לעולם". רוצה לומר: השתמשתם בהם וזרקתם. ברחתם. אתם נציגי החזקים ולא החלשים.
אלו בחירות דמוקרטיות?
טוב, אנחנו אחרי מה שבטעות זכה לכינוי בחירות דמוקרטיות בהסתדרות המורים - אחרי הפארסה הזאת, הבדיחה העצובה, ההתנהלות המבישה של ההנהלה ושל ועדת הבחירות בראשות שופט שלום בדימוס, יעקב שמעוני.
אנחנו אחרי ניצחון הריקבון והסיאוב על שוחרי הדמוקרטיה; אחרי כל הטריקים והשטיקים, הגלויים והסמויים, שהזהרנו כאן מפניהם בתקופה האחרונה.
נכון, ועדת הבחירות מסרבת עדיין לפרסם את התוצאות, אף שאין לה סיבה אמיתית לעשות זאת. הנימוק שלה כי בשבוע הבא יתקיימו בחירות חוזרות בכמה מקומות אינו משכנע ופותח בכך פתח נוסף לשחיתות.
נכון, קשה להעלות על הדעת שבשלב הזה יעז מישהו לזייף את תוצאת ספירת הקולות בקלפיות שלא נפסלו. ובכל זאת: כשמדובר בהסתדרות המורים, הכל בא בחשבון - במיוחד אחרי מה שהתגלה השבוע; אחרי שכולם ראו, שמעו וידעו, ומי שהיו אמורים למנוע את השיבוש - לא עשו זאת.
בבחירות האלה נאספו ראיות מוצקות לכאורה להטיית ולשיבוש הבחירות ברמה מפחידה ממש, נאספו חומרי נפץ שעוד יביכו רבים, נאספו עדויות והקלטות הקורעות חלון גדול לשרשרת של מעשים בלתי נסבלים.
נאספו ראיות לבלאגן מאורגן שלא הזכיר בחירות אמיתיות; למחסור בקלפיות; להסתרה של מסלול הקלפיות הניידות ומועד הגעתן לבתי הספר; לקלפיות סודיות, ולפחות קלפי אחת בחיפה שכל המעטפות שנפתחו בה היו עם אמ"י - כאילו איש לא הצביע לנחל, לגננות, לגמלאים ולערבים.
נאספו ראיות למנהלים ששיתפו פעולה ביודעין בשיבוש הבחירות ואפילו סיפור קטן, סמלי: מורה עקשנית מראשון לציון טילפנה לחברה החיצונית, שקיבלה 7 מיליון שקלים בשביל הפרויקט העלוב והחובבני הזה, ושאלה מדוע לא הגיעה הקלפי הניידת. התשובה שקיבלה מעובד החברה: "לכי לקיבינימט..."
עדות של מורה אחר: בבית הספר שבו הוא מלמד באזור השרון הצליחו להצביע 14 מורים בלבד מתוך 40: "אין לי זמן", טען נציג החברה, "אני ממהר לבתי ספר אחרים..."
ועוד ראיה מעניינת - מכתב ששלחה מנהלת בית ספר בגליל, ביום שני השבוע, למורים הכפופים לה, כאילו אינה מבינה שאסור לה לזהם את הבחירות; כאילו אינה מבינה שעליה לתת דוגמה לאחרים.
"מורים יקרים", כתבה ל"ז, "מחר יתקיימו הבחירות להסתדרות המורים וזה יום חשוב ביותר לכל עובדי מערכת החינוך... ההצבעה היא בפתק אחד לסניף ולארצי, תגיע לבית הספר קלפי ניידת, כל אחד ייצא מהכיתה לחמש דקות הצבעה... לארצי מתמודדות 2 מזכ"ליות כאשר המומלצת והמוכשרת ביותר היא יפה בן דוד, יו"ר סיעת אמ"י".
במכתב הזה, בניגוד לשקרים שהפיצו ראשי הסיעות האחרות, הסגירה מנהלת בית הספר סוד חשוב: "סיעת אמ"י חתמה על קואליציה עם כל המפלגות הקטנות ומכל המגזרים. חשוב לתת את הקול לסיעה הגדולה והחזקה אמ"י... יפה בן דוד תביא את הבשורה לכולנו".
מה צריך להיות מכתב המנהלת הזאת מהגליל - חינוך לדמוקרטיה? ליושרה ציבורית? להגינות ולמינהל תקין? האם המנהלת הזאת, כמו כמה אחרות מסוגה שעברו על החוק, תיתן בקרוב את הדין על מעשיה, כפי שנרמז לנו על ידי מנכ"ל משרד החינוך, שמואל אבואב? האם אישה כזו ראויה לנהל מוסד חינוכי רגע נוסף?
"הפעם נשבר השיא"
גורם פנימי בהסתדרות המורים: "גם בבחירות הקודמות היו זיופים ומעשי הונאה, שחלקם נעשו בבית הסתדרות המורים, בידי עובדי מינהלה, לטובת סיעת אמ"י. הפחד גרם לאותם עובדים לשתף פעולה. אבל הפעם נשבר השיא. אני לא זוכר בחירות כאלה, מלוות בסוללת יחצנים ועורכי דין והפצת שקרים, כפי שקורה עכשיו".
שאלתי על יו"ר ועדת הבחירות המתנהג בהן באופן תמוה, בלשון המעטה, מוטה כמעט בגלוי לטובת ההנהלה והחברה המפקחת; שאלתי על היו"ר הזה שהוא שופט בדימוס המזכיר לנו את השופטת בדימוס, שפיקחה בשעתו על הבחירות בארגון המורים ואיפשרה לאנשי רן ארז לחגוג; שאלתי ולא קיבלתי התייחסות.
"הנח לי", אמר, "אל תכניס אותי למקום הזה. מה שכן אוכל לומר לך הוא שאני מתבייש בפארסה הזאת ששמה בחירות בהסתדרות המורים. אנחנו אמורים לעסוק בהוראה ולא בהונאה. אנחנו אמורים לתת דוגמה לאחרים - לחשוב תחילה על המורים ולא על המשכורות המנופחות של חלק מהעסקנים שלנו".
חוצפת ח"כ נאוה בוקר
כשהשחיתות הציבורית הופכת לנורמה בכנסת, כשמחוקקים שוכחים שהם שליחי הציבור כולו ולא של עסקנים ושל קבוצות כוח פוליטיות, מימין ומשמאל, מרשה לעצמה ח"כ נאוה בוקר מהליכוד לשבור שיא חוצפה חדש: לנסות להעניק לראשי רשויות לשעבר - ובהם כאלה שכיהנו לפני יותר מ־20 שנה - מתנות שוות עשרות מיליוני שקלים מהכיס שלי ושלכם.
למה? ככה. כי היא רוצה לדאוג לחבר'ה, כי קופת המדינה פרוצה ואפשר לחלוב עוד ועוד, כי לדעתה תשלום רטרואקטיבי של פנסיה תקציבית לראשי ערים ולסגניהם, שפרשו מתפקידם החל מאוגוסט 1991 בגיל צעיר מ־40, הוא מוצדק.
בוקר. למי היא דואגת פתאום? לראשי רשויות שפרשו לפני עשרות שנים בגילאים שבין 32 ל־36... // צילום: דודי ועקנין
תאמינו או לא - החוק המושחת הזה היה עלול לעבור בשלום אלמלא התערב בנושא היועץ המשפטי של הוועדה, עו"ד תומר רוזנר; אלמלא הזהיר אותה כי קבלת החלטה פרסונלית כזו, ללא נתונים עובדתיים, מאוד בעייתית.
מי היו שתי הצדיקות, שהתנגדו בתוקף לחוק, נוסף על נציג משרד המשפטים שי סומך? ח"כ יעל גרמן מיש עתיד ויוליה מלינובסקי מישראל ביתנו. האחרונה אמרה: "אני מזדעזעת מכך שרוצים לאשר גמלה רטרואקטיבית לנבחרי ציבור שפרשו בגילאי 36-32 וידעו מהם תנאי הפרישה שלהם".
אמרה וצדקה בכל מילה. היא לא היתה מוכנה לפתוח את ברז המדינה למען המקופחים המדומים. ¬
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו