מילה "מזל" חוזרת יותר מפעם אחת בשיחה עם אחיה קמארה (48), שמונה השבוע למנהל התוכנית לילדים ולנוער בסיכון שמוביל משרד הרווחה. "המזל שלי הוא שההורים שלי עשו את המקסימום בשבילי", הוא אומר, "הם השקיעו בי הכל. 99 אחוזים ממני הם מה שההורים נתנו לי. אין ספק שזה היה מזל לא נורמלי. הם איפשרו לי להתמודד עם כל האתגרים שהחיים זימנו לי, אבל לחלוטין לא הייתי ילד בסיכון".
הכל אצל ילדים תלוי במזל?
"במקרה שלי זה מזל, אבל התפקיד שלנו כמדינה וכחברה הוא ליצור מצב שזה לא רק מזל. לא רק למי נולדת ואיפה גדלת, באיזו שכונה התגוררת ומי היו אנשי המקצוע בסביבה שלך. התפקיד שלנו הוא ליצור מצב שבו כל ילד מקבל את הסיכוי שלו, את התמיכה שהוא זקוק לה. אי אפשר לנתק את זה מהמשפחה - אם ההורים עובדים או מובטלים, אם הם מצליחים לפנות זמן ומקום רגשי להיות עם הילד וללוות אותו בקשיים שלו בגן ובבית הספר".
מי שיבחן את סיפור חייו של קמארה אכן ימצא בו הרבה מזל. ויש שיאמרו: גם לא מעט מזל רע. אבל האדם הצנוע והחינני הזה, שמעתה והלאה יהיה אחראי לגורלם של כ־240 אלף ילדים ובני נוער המוגדרים כנמצאים בסיכון, אף פעם לא הסכים לקבל את רוע הגזירה. רק אל תקראו לו "מסכן".
• • •
הוא נולד בירושלים ב־1968. בגיל שמונה חודשים סבל מדלקות ריאות חוזרות ונשנות, וקיבל מהרופאים את התרופה האנטיביוטית סטרפטומיצין. כשהיה בן שנה וחצי גילו הוריו שבנם כבד שמיעה, תוצאה של הטיפול שקיבל, והבינו שצפוי לו ולהם מאבק לא פשוט. "באמצעות קריאת שפתיים ואימוני שמיעה אצל קלינאית תקשורת, הצלחתי ללמוד לדבר. הייתי בגן ילדים משולב, שהכיל חמישה ילדים כבדי שמיעה. לאחר מכן למדתי בבית ספר יסודי ובתיכון רגילים". כשלא גויס לצבא, החליט להתנדב לגלי צה"ל. את השירות בתחנה הוא מגדיר כ"חוויה מעצבת".
אלא שבמהלך השירות הצבאי נחתה עליו מכה נוספת: הוא החל להתעוור בשל מחלה תורשתית. "בערב יום כיפור הלכתי עם חברים לכותל, ופתאום הרגשתי מין הפסקת חשמל. קפאתי במקום. שאלו מה קרה, ועניתי: 'אני לא רואה כלום'. זו היתה המחלה, שמתחילה בעיוורון לילה. הגעתי לבית חולים, ושם איבחנו לי ניוון ברשתית העין. עד אז, הראייה היתה החוש החזק ביותר שלי. הירידה בראייה והידיעה שאני הולך להתעוור היו קשות מאוד, ממש תהליך של אבל. אמרתי לעצמי, 'לא מספיק שיש לי מכשיר שמיעה, אני גם צריך להתחיל ללכת עם מקל נחייה?' זה נראה לי אבסורד. אבל עברתי את זה. היום אני יודע שהמוגבלויות הן חלק מהכוח שלי".
קמארה למד פסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים וחינוך מיוחד באוניברסיטת תל אביב. עם השנים השתלב בפעילויות של אוכלוסיית כבדי השמיעה והפך פעיל במאבקם של הסובלים ממוגבלויות. בשבע השנים האחרונות כיהן כנציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות במשרד המשפטים, ובמידה רבה נתן קול לאוכלוסייה שלמה. הוא עצמו, אגב, לא מת על הביטוי הזה.
"הקדנציה כנציב שוויון היתה תקופה מאוד סוערת ודרמטית בתחום. אני לא מרגיש שאני קולם של אנשים עם מוגבלות בישראל, אבל אין ספק שהייתי בצומת דרכים משמעותי. אי אפשר להשוות את המצב של האוכלוסייה הזו היום למצב שהיה לפני עשור. יש מודעות לכך שהם צריכים להשתלב בקהילה ובחינוך רגיל, ולכך שהחברה צריכה לתת להם 'קביים' ואמצעים לנצל את הפוטנציאל שלהם".
אולי עזיבתך את עולם הסובלים ממוגבלויות היא בגדר נטישה? הם הפסידו לוחם צדק.
"לצערי הרב מאוד, הקדנציה שלי נגמרה. זה החוק במדינת ישראל, ויש לו גם הרבה יתרונות של הזרמת דם חדש. כשסיימתי את התפקיד, התלבטתי מאוד אם אני רוצה להישאר בתחום של אנשים עם מוגבלות או לא. הגעתי למסקנה שאתרום לחברה הישראלית, ולא פחות מכך לאנשים עם מוגבלות, אם אעשה שינוי חברתי בתחומים נוספים".
בתפקידו החדש, כמנהל התוכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון, הוא מבקש "להקטין את הסיכון לילדים ולנוער, וליצור מצב שהם גדלים בעולם שמממש את הפוטנציאל שלהם בצורה טובה יותר. אם אצליח לעשות את זה, כולנו רק נרוויח".
קצה הרצף
חמישה משרדי ממשלה מפעילים במשותף את התוכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון: הרווחה, החינוך, הבריאות, קליטת העלייה וביטחון הפנים. מטרת התוכנית היא לצמצם את היקף מצבי הסיכון בקרב ילדים ובני נוער שקיים חשש לבריאותם הפיזית והנפשית, שחיים בתא משפחתי רופף או שסובלים מבעיות רגשיות. כן מדובר בצעירים שבהיעדר מסגרת עלולים להסתבך עם החוק.
התוכנית מתמקדת בילדים ובנוער ברמת סיכון בינונית, ולא בבני נוער שנמצאים "בקצה הרצף". האחרונים מטופלים בגופים ייעודיים של משרד הרווחה, דוגמת שירות המבחן לנוער, השירות לטיפול בהתמכרויות ומתן מענה לנוער בזנות.
היום פועלת התוכנית ב־180 רשויות מקומיות, והשנה עומד תקציבה על כ־206 מיליון שקלים. היא מאפשרת לרשויות המקומיות לבחור את המסגרות הנחוצות להן בעבור ילדים ובני נוער בסיכון, בהתאם לצרכים המקומיים: מרכזים לגיל הרך, מתחמים בחופי הים ובמקומות הבילוי במהלך החופש הגדול, יחידות איתור לנוער הצורך אלכוהול באופן מופרז, מרכזי יום ומענים קהילתיים לצעירים הסובלים מבעיות נפשיות והתנהגותיות. "זו תוכנית מדהימה שהציבור לא חשוף אליה", אומר קמארה, "מדובר בילדים שנמצאים בסיכון לחיים בשוליים של החברה. אלה יכולים להיות ילדים שמסכנים את עצמם או ילדים שהסביבה מסוכנת להם, וגם ילדים שסובלים מבעיות רגשיות וחברתיות. התוכנית הזו פועלת בפריפריה, ביישובים החלשים אבל גם ביישובים אמידים יותר. אין יישובים שאין בהם ילדים ונוער בסיכון".
אבל לרוב האנשים זה לא אומר שום דבר. איך התוכנית משפיעה על הישראלי הממוצע?
"אנחנו לא חיים באי בודד. כל אחד מאיתנו משפיע על השני. אלה השכנים שלנו, הילדים בכיתה של הילד שלנו, הילדים בתנועת הנוער, המשפחה שלנו. גם לא תמיד יש קשר בין המצב הסוציו־אקונומי לבין ילד בסיכון. יש גם ילדים שסובלים ממצבים רגשיים קשים. עם זאת, ברור שיש קשר לעניין צמצום הפערים החברתיים במדינת ישראל".
איך אתה רואה את החברה הישראלית?
"החברה הישראלית היא חברה מקסימה. אם אני עומד במעבר חציה בקנדה או בניו יורק, אנשים לא יציצו לעברי ולא יגידו לי מתי יש אור ירוק. בארץ אנשים יתפסו אותי הרבה פעמים בכתף ויגידו לי, 'עכשיו אתה יכול לעבור'. העניין של הערבות ההדדית, העזרה, המשפחתיות והחום חזק מאוד בארץ. אנחנו חברה אכפתית".
ביום כניסתו של קמארה לתפקיד פורסם דו"ח של עמותת עלם, שממחיש בזעיר אנפין את היקף בעיית הנוער בסיכון. בעמותה, הפועלת למען בני נוער במצבי סיכון ומצוקה, מטפלים בכל שנה ב־20 אלף צעירים ובני נוער; אך בניגוד לתוכנית שבראשה עומד קמארה, אלה בני נוער שמוגדרים "בקצה הרצף" - כאלה שנפלטו ממסגרות, הסתבכו עם החוק, צורכים סמים ואלכוהול או עוסקים בזנות, ומטופלים, כאמור, במסגרות אחרות של משרד הרווחה.
מהדו"ח עולה כי כ־1,000 מבני הנוער והצעירים שמקבלים סיוע מעמותת עלם פגעו בעצמם או ניסו להתאבד ב־2016. 19 אחוזים מבני הנוער ומהצעירים שהעמותה פוגשת הם חסרי בית או גרים במסגרת חוץ־ביתית. כ־1,000 מהם לנים בכל לילה ברחוב, וכ־200 מהם - אצל אדם זר, תמורת שירותי מין. כ־800 מבני הנוער נמצאים על רצף הזנות (4 אחוזים), חלק באופן קבוע ואחרים באופן מזדמן. צריך להזכיר שוב: אלה רק המספרים שהעבירה עמותה אחת. בשטח, הנתונים כנראה מטרידים בהרבה.
מה משותף לסובלים ממוגבלות ולנוער בסיכון?
"עם שתי הקבוצות האלה יש הרבה מה לעשות. צריך לשאול את עצמנו כמה אנחנו עושים כדי שאנשים עם מוגבלות ישתלבו בחברה, עד כמה אנחנו לא נועצים מבטים. אותו דבר עם ילדים ונוער בסיכון. אמנם נראה שזה תחום אחר לגמרי, אבל הם דומים מאוד. אלה שתי אוכלוסיות מודרות שאין להן קול, בטח לא קול מאורגן שמסוגל לומר, 'זה מה שאנחנו דורשים ומגיע לנו, כי זו זכותנו כבני אדם - לממש את היצירתיות, היכולות והחלומות שלנו'. במובן הזה הן אוכלוסיות דומות, והמטרה היא ליצור מצב שאנחנו מקדישים להן תשומת לב".
לא היית אומר שאנשים נוטים לזלזל בחלש?
"אני חושב שבלי יוצא מן הכלל, הטבע האנושי הוא לראות מישהו ולקבוע עמדה לגביו כהרף עין. אם מישהו יוצא דופן או נראה שונה, זה משפיע על העמדה. זה לא בהכרח לזלזל, אלא להסתכל עליהם בסטנדרטים אחרים ולהעלות הנחות מוטעות".
לחטוף מכה במטרו
לפני כשבוע ביקר קמארה בבוסטון, וניצל את ההזדמנות כדי לראות מה נעשה בעיר בתחום הטיפול בנוער בסיכון. "קיבלתי דוגמה לכך שיש משהו בעיוורון, בנכות, שגורם לאנשים להגיב מאוד־מאוד רגשית. שמתי לב שדווקא לאנשים נורמטיביים פחות, כמו חסרי בית, זה עושה משהו. הם מזדהים איתי מאוד. הם מרגישים שהם יכולים לעזור לך, שהם אלה שחזקים ממך בגלל העיוורון שלך. יש בזה משהו יפה מאוד".
אולי הם רואים בך אדם חלש מהם?
"לא יודע אם הם רואים אותי כחלש יותר. זה מאפשר להם לתת, לתמוך. פתאום לא הם אלה שצריכים את הסיוע. זה מרגש. פגשתי שם חסר בית שהחליט ללוות אותי באחד הרחובות. כמה שלא אמרתי לו שאני מסתדר, היה לו חשוב להוביל אותי.
מצד אחר, כשיצאתי מהמטרו, היתה לי חוויה מאוד לא נעימה. ביקשתי ממישהו עזרה, והוא נתן לי מכה חזקה והתחיל לצרוח עלי. אנשים היו צריכים להתערב כדי למנוע ממנו להכות אותי. זה היה ממש מפחיד, הרגשתי חוסר אונים גדול. הוא צעק שאני עושה את עצמי עיוור. המוגבלות מעוררת תגובות קיצוניות, אבל בדרך כלל חיוביות".
אתה מגיע מעולם העמותות. המעבר למשרדי ממשלה היה נכון? מותחים לא מעט ביקורת על משרד הרווחה.
"כשאתה בעולם העמותות, יש לך הרגשה שאתה זהב טהור. שאתה גואל את העולם, מציל ומקריב - ושבממשלה, עד שהיא זזה, כולם עובדים מ־08:00 עד 17:00, עם שבע הפסקות. זה לא נכון. אתה מגיע לממשלה ורואה המון עובדים מסורים שאכפת להם, ששוברים את הראש איך להניע את הספינה הענקית הזו בשביל לעשות טוב".
מה יהיה התפקיד הבא שלך?
"אני מניח שגם בתפקיד הבא אעסוק בשאלה כיצד אנחנו יוצרים חברה ישראלית טובה יותר". ¬
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו