כמו הדמות שהיא מגלמת בהצגה "רישיון לחיים", שעלתה בסוף השבוע בתיאטרון הקאמרי, כך גם השחקנית אודיה קורן גדלה בבית שבו השואה היתה דייר קבוע, כבת לאמא ניצולת שואה.
המחזה שכתב רון אלישע (ושאותו תירגמה ועיבדה נאוה סמל וביים רועי הורוביץ) עוסק במפגשים שמתקיימים מדי שנה בקונסוליה הגרמנית בין שלוש נשים: קלרה רייך, ששרדה את השואה (בגילומה של מרים זוהר), בתה הילדה (קורן) והיידי רומל, הפקידה הגרמנית המטפלת בהן (שרה פון שוורצה), שדורשת מקלרה לספק "אישור חיים" על מנת להמשיך לקבל את קצבת השילומים שהיא זכאית לה מממשלת גרמניה.
"אני מגלמת את הילדה", מספרת קורן (57), "היא בתה של קלרה, ניצולת שואה. האבא לא בתמונה, היא חיה עם אמה, לא בנתה חיים משלה, לא נישאה, אין לה ילדים. היא מעולם לא השתחררה מהצל הגדול של אמא שלה".
השואה נורא נוכחת בחיים של הילדה. עד כמה היא היתה נוכחת בחייך?
"הילדה היא מי שאני הייתי יכולה להיות אם לא הייתי נולדת עם יצר הישרדות. היינו בבית אני ואמא. אבי נפטר כשהייתי קטנה. אבל היה נורא צפוף בבית, כי היו גם ששת המיליונים שפשוט גרו איתנו. הם היו שם כשהיה שמח, כדי שלא נשמח מי יודע מה.
"אני חושבת שכולנו קצת כמו ילדי הירושימה. הם לא היו שם כשהפצצה נפלה, אבל הקרינה פגעה בהורים שלהם וחלקם נולדו פגועים. אמא שלי דיברה על מה שהיה שם אבל לא באופן דידקטי. היא תמיד היתה מתחילה לבכות תוך כדי. היא היתה בשלושה מחנות עבודה, איבדה את כל משפחתה, ברחה ממקום למקום. היא הצליחה להינצל כי היתה צעירה ועבדה. בסוף המלחמה היא התחבאה בלול של איכר פולני.
"העניין של להיות דור שני לשואה זה שהכל נמדד לפי השואה. אם קר לי - אז אני לא יודעת מה זה קור. אם אני לא רוצה לאכול ואומרת שאני לא רעבה - אז אני לא יודעת מה זה להיות רעבה. אחד הדברים שמשכו אותי למחזה זה שיש שם טקסטים שאני מכירה מצוין מהבית. יש קטע בהצגה שאמא שלי אומרת לי שאני חלשה, ואני עונה לה, 'קוראים לזה רגישות, אמא'. והיא אומרת לי, 'תנסי לעלות לרכבת לאושוויץ עם מזוודה מלאה ברגישות'. ואני אומרת, 'אפשר פעם לנהל שיחה בלי המילה אושוויץ?' והיא עונה, 'זה לא אפשרי. אושוויץ הוא קנה המידה'".
יצא לך בעבר לעשות בתיאטרון תפקידים שנוגעים בשואה?
"בגיל 16 הייתי בחוג דרמה והעלינו את 'חזרה'. המחזה מספר על זוג ש־30 שנים אחרי המלחמה כולאים בחדר בבית מלון קצין נאצי שהתעלל בהם, והם נוקמים בו. אני התעקשתי לשחק את הקצין הנאצי. תדמייני את אמא שלי מגיעה להצגה בבית הספר ורואה את הבת שלה במדי אס.אס. אני לא יודעת מה עבר לי בראש, אבל מאז לא יצא לי לשחק במחזה שעוסק בשואה. בימים אלה אני משחקת בהצגה 'על האש' בקאמרי, שם השואה נוכחת אבל ברקע".
היה קשה לשחק תפקיד כזה?
"דווקא חשבתי שיהיה לי נורא קל, אבל זה היה קשה מאוד. היה משהו בדמיון הזה לחיים ששיתק אותי. יש קטעים בהצגה שהיה לי ממש קשה. נחנקתי. במהלך החזרות היו רגעים שלא ידעתי איפה נגמרת הדמות ואיפה אני מתחילה. אבל בסוף זה מקצוע, את צריכה לעמוד על הבמה ולשחק דמות, ולא לתת לרגשות הפרטיים שלך להציף אותך".