"הוריי אמרו לי, 'תהיה עורך דין, תהיה רופא, רק אל תהיה סופר'"

רם אורן,בן 81. מתגורר בתל אביב. נשוי לניצה, אב לשלושה, סב לשבעה. סופר ומו"ל ישראלי. עיתונאי ועורך לשעבר • הפדיחות בבר המצווה, החלום הגנוז לפתוח מסעדה והקושי להשתחרר ולהשתטות קצת לפעמים: כל הפעמים האחרונות של הסופר רם אורן

רם אורן // צילום: אריק סולטן ,
רם אורן // צילום: אריק סולטן

מתי בפעם האחרונה התרגשת כמו ילד?

"לפני שבע שנים, כשהודיעו לי שתירגמו את ספרי 'השבועה' לאנגלית. כל חיי רציתי שיתרגמו את ספריי ויפיצו אותם בעולם. סרט בא והולך, ספרים זה דבר שנשאר להרבה זמן".

 

מתי בפעם האחרונה נכשלת? 

"לפני עשר שנים כתבתי ספר על אקסודוס. לא הייתי שלם איתו, ובאמצע הכתיבה נתקעתי. הרגשתי שמשהו לא בסדר, רציתי לייצר את הספר המונומנטלי וזה פשוט לא היה זה. חקרתי וגיליתי שכתבו 27 ספרים על אקסודוס (בעברית). זה היה כישלון כי הייתי צריך לבדוק את זה יותר טוב, ולהבין שאין סיכוי לספר נוסף על אקסודוס. שנה וחצי של עבודה ירדו לטמיון כי החלטתי לגנוז את הספר".

 

מתי בפעם האחרונה פגשת חבר ילדות? 

"אני כל הזמן פוגש אותם, אני לא תמיד זוכר מי הם. לפני שבוע פגשתי מישהו שאמר, 'אני למדתי איתך ביסודי בכיתה ב', ואני זוכר שהיית כותב תמיד', ואני לא זכרתי מי הוא. זו הסיבה שאני לא הולך לפגישות מחזור - אני חושש שאתאכזב ולא אכיר אף אחד".

 

מתי בפעם האחרונה טעמת משהו חדש? 

"לפני עשרים שנה רציתי לפתוח מסעדה צרפתית. במסגרת עבודתי פגשתי שף צרפתי, שהזמין אותי ללמוד אצלו. נסעתי למסעדה שלו בסנט אנטיין, עיירה צרפתית שאין בה כלום כמעט, והוא לקח אותי כפרויקט. בארבע בבוקר קטפנו פרחי קישואים, משם המשכנו לשוק וקנינו ירקות, בשר, כבד אווז ודגים. אכלתי איתו שבלולים וצדפות, וטעמתי לראשונה רגלי צפרדעים. זה היה טעים. בערב האחרון שלי הוא עשה לי מסיבה והכין לי סרטן ענק בקוניאק. זו היתה חוויה עצומה, שאחריה הבנתי שבישול זה הרבה עבודה, וירדתי מהחלום שלי".

 

מתי בפעם האחרונה גילית על עצמך משהו חדש?

"לפני שש שנים גיליתי שאני אוהב סיגרים. הייתי בטיול בקובה, שם אפשר לקנות אותם בפרוטות, ודי אהבתי את זה. היום אני חייב לעשן סיגר כשאני כותב, כי יוצא לי טקסט הרבה יותר טוב".

 

מתי בפעם האחרונה זרקת משהו מהעבר?

"לפני שנתיים. היה לי מחשב מיוחד, משהו של חברה יפנית. הוא היה אטרקציה לא נורמלית כי המסך שלו היה בנוי לגובה, כמו עמוד נייר. אנשים באו במיוחד לראות אותו. ראיתי את המחשב המיוחד הזה פעם בטלוויזיה והתלהבתי שאפשר לכתוב ככה, לגובה, והזמנתי לי כזה בהזמנה אישית. עבדתי עליו עשר שנים, אך כמו אנשים זקנים הוא התיישן והטקסטים לא יצאו יפים כמו שרציתי והוא גם התחיל לעשות בעיות. בסוף נשברתי, זרקתי אותו וקניתי לעצמי מחשב נורמלי".

 

מתי בפעם האחרונה השתטית? 

"אני לא משתטה בדרך כלל. קשה לתפוס אותי רוקד על הבר או משתטה עם הנכדים. אני מקנא באנשים שמשתטים. זה נראה לי כיף, שחרור מוחלט, אבל לי זה קשה". 

 

מתי בפעם האחרונה התמכרת לסידרת טלוויזיה? 

"אני לא רואה טלוויזיה בכלל. אין לי סבלנות, זה לוקח יותר מדי זמן, הפרסומות מעצבנות אותי ואני לא חושב שיש שם משהו טוב במיוחד".

 

מתי בפעם האחרונה קראת ספר?

"אני קורא כל הזמן. אני לא תמיד נהנה, אבל אני חייב לקרוא שעה־שעתיים לפני השינה. עכשיו אני קורא את 'טוהר' של ג'ונתן פראנזן, הוא סופר נפלא. לפעמים אני קורא ספר של מישהו ואומר לעצמי, 'וואו, יש לו את זה', ומקווה שלפחות לקח לו המון זמן לחבר את המשפטים היפים האלה".

 

מתי בפעם האחרונה הלכת לרופא? 

"הייתי אצל רופאת שיניים לפני שבועיים, תחזוקה".

 

מתי בפעם האחרונה פגשת מישהו מעורר השראה? 

"לפני משהו כמו עשר שנים פגשתי איש מיוחד מאוד בשם מיכאל 'מייק' סטולוביצקי, מניצולי אקסודוס, שהפך לגיבור ספרי 'השבועה'. סטולוביצקי לקח על עצמו לקדם את הספר במו ידיו. הוא היה בקשר עם מו"לים זרים, הביא לחתימת חוזים על הספר והספר תורגם לעשר שפות. לאחר מכן הוא החליט להקדיש את כל חייו לספר הזה, והוא מרצה עליו בעולם. החיבור איתו רק עושה לי טוב". 

 

מתי בפעם האחרונה עשית ספורט?

"אני עושה פלדנקרייז פעמיים בשבוע, ובכך אני ממצה את יכולת הספורט שלי. לשחות בבריכה משעמם בעיניי, הלוך חזור, הלוך חזור. גם בהליכות אני משתעמם, בין אם זה בחברה או לבד".

 

מתי בפעם האחרונה ניקית את הבית?

"אתמול. ההתמחות שלי זה חדר העבודה. התפקיד שלי בבית מתמצה בכך שאני מנקה את סביבת המחשב ואת כל הבלאגן שאני עושה שם במשך השבוע. פעם בשבוע אני מנקה וזה מספיק".

 

מתי בפעם האחרונה בישלת ארוחה מדהימה?

"לפני חודש, ביום הולדת 6 של הנכדה שלי. היא צמחונית, אז הכנתי פלפלים ממולאים ומרק ירקות. אני בדרך כלל אוהב לבשל בשר, צלי וגולש. בבית נותנים לי לבשל אבל צועקים עלי שאני מלכלך". 

 

מתי בפעם האחרונה בכית?

"לפני המון שנים, בלוויות של הוריי. בכיתי במידה רבה כי הם כל כך ציפו ממני להיות משהו אחר. אבי, שהיה כורך ספרים, היה אומר לי שסופרים רעבים ללחם. 'תהיה עורך דין, תהיה רופא, רק אל תהיה סופר', הוא אמר, ואמא תמיד אמרה לי 'מה ייצא ממך בסוף?'. אני אמרתי לה שאכתוב יום אחד ספרים, והיא ענתה, 'אני כבר רוצה לראות את הספר הראשון שלך'. והיא לא ראתה. אני חושב שהיא היתה מאוד מאושרת לראות את הספרים שלי היום". 

 

מתי בפעם האחרונה אמרת מילה טובה למישהו?

"הבוקר אמרתי לאשתי תודה על כך שהבית נורא נקי, אמרתי לה שזה מקסים וכמה זה יפה. אני יכול להגיד מילה טובה לנכד שיש לו ציונים טובים, ואני גם מתקשר ללא מעט סופרים ומשבח אותם".

 

מתי בפעם האחרונה עשית משהו למען אחרים? 

"כמו"ל, הוצאתי לפעמים ספרים שלא האמנתי בהם. אם מישהו בא עם סיפור שלא חשבתי שיש לו סיכוי מסחרי אבל הנסיבות היו כאלו שהוא היה חייב לכתוב, הוצאתי לו את הספר בלי לחשוב".

 

מתי בפעם האחרונה כתבת טוקבק? 

"אף פעם. אני לא מחובר לחיי האינטרנט. אני בקושי קורא את ההודעות שמשאירים במייל שלי. אין לי באמת זמן לזה. אני מעדיף לכתוב. כל מה שאני עושה חוץ מכתיבה זה בזבוז זמן מבחינתי. יש לי לוח זמנים מחייב ואני נצמד אליו". 

 

מתי בפעם האחרונה חזרת לבית ילדותך? 

"לפני כעשרים שנה חזרתי עם תוכנית טלוויזיה מערוץ 1 לצריף שבו גרתי בשכונת שפירא בתל אביב. הוא היה דולף בחורף וחם ככבשן בקיץ, אך מאוד אהבתי אותו. השכונה היתה מורכבת מפועלי בניין יהודים, עולים חדשים מסלוניקי ומבוכרה. שכונה נעימה. באנו לבית וראינו צריף עלוב ושבור העומד לפני הריסה. גם את ילדיי הבאתי לפעמים לראות את הצריף הזה, אך לפני זמן רב כבר הרסו אותו והוא לא קיים כיום". 

 

מתי בפעם האחרונה רכשת חבר חדש?

"לפני עשר שנים רכשתי בבת אחת קבוצה של חברים, ששייכים למסגרת חברתית ששומעת הרצאות ויוצאת לטיולים. כולם בני גילי, זוגות, ויש לנו הרבה במשותף. אני מרגיש נוח מאוד להיות שם, יש הרבה פרגון הדדי. לקבוצה עצמה הגעתי במקרה, לשמוע הרצאה, ומאז נשארתי איתם".

 

מתי בפעם האחרונה התפללת?

"כשהייתי לפני בר המצווה הוריי רצו שאשיר הכי יפה שאפשר. הם שלחו אותי לרב יעקב גיל, שלימד אותי את כל טעמי המקרא והשירים, ושרתי חופשי. הם היו מאוד גאים בי. ביום הגורלי באתי לבית הכנסת בשכונת שפירא, הכל היה ערוך ומוכן, והעלו אותי לבמה. פתחו את הגלילים, והגבאי הראה לי באצבע על התחלת התפילה, וזה לא 'פרה אדומה', זה לא היה מה שלמדתי! זו היתה פרשה אחרת, 'כי תצווה'. סבא שלי נשא אלי עיניים מהקהל וכולם חיכו שאפצח בזמר, ואני לא רציתי לאכזב, אז שרתי 'כי תצווה' במנגינה של 'פרה אדומה'. למזלי, אף אחד לא שם לב". 

 

מתי בפעם האחרונה היית אופטימי?

"אני כל הזמן אופטימי, זה מבנה האישיות שלי. מגיל צעיר הלכתי איך שרציתי, בדרך שלי, וזה מה שאעשה תמיד. גם כשרע אני מאמין שיהיה טוב. אולי קיבלתי את זה מהוריי, שלא ברחו משכונת שפירא במלחמת השחרור. להוריי לא היה אכפת שיש מלחמה בחוץ, אמי המשיכה לתלות כביסה על הגג ואבי ישב בסלון. ואולי זה חלק מהעניין". 

 

מתי בפעם האחרונה חשבת על המוות?

"אני לא מסוגל להיכנס למחשבות על הנושא הזה. אם זה יבוא, זה יבוא".

 

מתי בפעם האחרונה רצית להיות מישהו אחר?

"כילד קטן חלמתי להיות רב חובל, אבל זה עבר לי מהר. כנער כבר רציתי לכתוב ספרים".

 

מתי בפעם האחרונה בדקת את יתרת העו״ש שלך? 

"אתמול בבוקר". 

 

מתי בפעם הראשונה

מתי בפעם הראשונה כתבת סיפור?

"בגיל 8 כתבתי כל שבוע סיפורים ושירים לעיתון ילדים. הם היו תת־רמה, נוראים ואיומים, אבל למרבה הפתעתי, כל מה ששלחתי להם פורסם. אמרתי לאבי, 'תראה, העולם מכיר בכישרוני', ואבי היה אומר שזה נורא, ושאסור היה להם לפרסם זאת.  "לפני כמה שבועות היתה לי הרצאה בדיור מוגן, ושם ניגש אלי אדם ואמר לי, 'אני הייתי העורך שטיפל ביצירות שלך ב'דבר לילדים'. זה היה מדהים שהוא זכר. שאלתי אותו, 'האם חשבת שאני כזה מוכשר?' והוא ענה, 'איני יודע, אני יכול להגיד לך שאתה היית היחיד שכתב לנו בכלל'". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר