המפגש עם השף מושיק רוט מתקיים במלון על חוף תל אביב, שבו הוא מתגורר כאשר הוא נמצא בארץ. הוא ממתין לי בלובי, חמוש במשקפיים האייקוניים שעיצב האדריכל רון ארד, ומלווה באשתו הטרייה, שמצטרפת למפגש.
קוראים לה שירן בן־שושן והיא בת 30, תכשיטנית במקצועה. הם הכירו לפני פחות משנה, וכבר הספיקו להינשא בחתונה מתוקשרת וגם להיכנס להריון. עכשיו היא בחודש השביעי.
בשם האהבה עזבה בן־שושן את ארה"ב ועברה לחיות לצד רוט על קו ת"א־אמסטרדם. "השארתי חיים שלמים ביוסטון, אבל חוץ מלחברים שלי אני לא מתגעגעת לכלום", היא אומרת. "הרגשתי ששבעתי ושאני רוצה משהו אחר. שאני רוצה זוגיות חדשה. חיכיתי לזה, וזה הגיע הרבה יותר מהר ממה שחשבתי, והגיע הכי טוב שיש".
רוט בן 45, אבל פער גילאים הוא הדבר האחרון שמדאיג אותו. אשתו הראשונה היתה מבוגרת ממנו ב־19 שנה.
"אני ילד, אני פיטר פן", הוא צוחק. "כשאני אוכל אני מלכלך את החולצה, ואני צריך מישהי שתדאג לי - וזה לא משנה אם היא בת 30 או 60. זה כמובן לצד העובדה שאני תמיד אדאג לה, והכל יהיה הדדי.
"זה היה ככה עם אלס, אשתי הראשונה, וזה ככה עם שירן. מבחינתי יש ביניהן הרבה מן המשותף - בסגנון של הזוגיות והקשר. אחרי הגירושים שלי הייתי גבר פרא, עד שהכרתי את שירן. עכשיו אני מאושר, תראה איזה יפה היא".
הצעת לה נישואים אחרי פחות מארבעה חודשים, לאן מיהרת?
"ביום שפגשתי אותה לראשונה, כשביקרתי בארה"ב, אמרתי לה שאתחתן איתה. היא צעדה לכיווני, היתה בינינו זכוכית בעובי של חצי מטר, וידעתי שנינשא. הכרתי את הדבר שמביא לי הכי הרבה אושר בחיים, והחלטתי לעשות מהלך ולא לפחד".
שירן: "הכל היה מושלם מהרגע הראשון, ונסחפנו. היינו נפגשים בכל פעם במדינה אחרת, ואלה היו כמה חודשים שהרגישו כמו המון זמן. אחרי חמישה חודשים כבר הייתי בהריון. לפני כן הייתי בזוגיות תשע שנים וזה לא קרה, כי כנראה זה לא היה צריך לקרות".
ההריון היה מתוכנן?
"בטח".
תרצו עוד ילדים?
מושיק: "אני רוצה שישייה. כשאתה מביא ילדים בגילי, אתה שואל את עצמך אם אתה יכול להיות אבא טוב, ואם יש לך את הכלים. אבל היום אני יכול להרשות לעצמי הרבה יותר מבעבר, מבחינה נפשית, כלכלית ופיזית, ואם אצטרך להוריד לחץ בעבודה, האנשים שעובדים איתי ייקחו על עצמם את ההובלה. אני יכול להרשות לעצמי להיות אבא למשפחה גדולה. אם אני חושש ממשהו, זה רק מהבריאות שלי".
שירן: "ארבעה וזהו".
היה שלב שבו חשבת שלא תהפוך לאבא?
"בטח, זה משהו שבעבר השלמתי איתו. אבל כדי לפתוח חיים חדשים, צריך לסגור את המעגל הישן".
את אלס, אשתו הראשונה, פגש רוט באילת. הוא היה חייל משוחרר שנסע ללמוד מלונאות בעיר השמש הנצחית, והיא תיירת בודדה מהולנד. אחרי שנפגשו נסע אחריה לאמסטרדם, שם עשה את צעדיו הראשונים במטבח המקצועי.
הם נישאו אחרי חצי שנה, כשהוא בן 23 והיא בת 42. הנישואים האלה החזיקו מעמד 21 שנים, עד שהתפרקו לפני שנה וחצי. "לא הבאנו ילדים יחד כי פיספסנו את הרכבת", אומר רוט. "היום אנחנו במצב הכי טוב שיש. אי אפשר לומר אחרי 20 שנה 'אני לא אוהב אותך יותר', אני לא בן אדם כזה".
הקשר ביניהם מסתכם בשותפות עסקית. בעבר החזיקו יחד מסעדה, שבגינה זכה לראשונה בשני כוכבי מישלן. כיום הם מנהלים מסעדה אחרת באמסטרדם, 'samhoud places&', שזכתה גם היא בשני כוכבים. רוט גם שותף בחברה הולנדית שמייצרת מנות צמחוניות שנמכרות בסופרמרקטים וברשתות שיווק בהולנד, בארה"ב ובסינגפור.
"אני מדבר עם אלס כל יום, היא הראשונה שסיפרתי לה ששירן בהריון. היא מאוד שמחה בשבילי".
היה לך קשה להודיע לה?
"לא. אתה יודע מתי היה לי קשה איתה? בתקופה לפני שנפרדנו. כל דבר הגיע לפיצוץ. אני מאוד פחדתי מהפרידה הזאת, אבל ברגע שנפרדנו הכל הסתדר. כל הקיטור השתחרר".
יש גם את הצד הכלכלי־עסקי שהיה צריך להפריד, איך זה עבר?
"זה היה הצד הכי קל, כי נשארנו חברים. עכשיו זה רק לנהל את העסק יחד, וזאת לא תורה מסיני. אלס הרבה יותר משוחררת מדאגות, בין היתר בגלל שההצלחה רק עולה ועולה, וכך גם הרווחים".
היא הוזמנה לחתונה שלכם?
"כן, אבל היא היתה בקובה ולא יכלה להגיע. אני מניח שהיא בכל מקרה לא היתה מגיעה".
רוט נולד בחיפה וגדל באילת וביבנה. התחיל לבשל במטבח של הוריו כשהיה בן 7. בהולנד התחיל לנהל פיצרייה, ואחר כך התלמד בשתי מסעדות של שלושה כוכבי מישלן.
עכשיו עולה ב"רשת" התוכנית החדשה שבה הוא מככב, יחד עם אסף גרניט ומאיר אדוני, "משחקי השף - אוטו אוכל" (יום חמישי, 21:00). בניגוד לפורמט המקורי, שלושת השפים נפרדים מהאולפן הממוזג, יוצאים לבשל לעם ישראל, וגם נתונים לביקורת שלו. בכל פרק יוכתר אחד מהם כמנצח על ידי הטועמים על הסט.
אתם חברים מאחורי הקלעים?
"אני חבר. אני בקשר שבועי עם שניהם, למרות שמאיר חי על קו ת"א־ארה"ב ואסף על קו ת"א־לונדון־פאריס. חשוב לי להיות איתם בקשר ולשתף אותם גם בהחלטות שאני עושה. הם שני האחים הקטנים שלי".
השמועות אומרות שמאיר ואסף פחות הסתדרו.
"יש דברים שקרו בזמן האחרון, אבל החיים הם גלגל, ואני חושב שגם פה יגיע בסוף האיזון. אנחנו שפים ואנחנו אנשים אגוצנטריים ויש לנו חילוקי דעות, אבל בין אסף למאיר יש הערכה גדולה. בעבר מאיר היה הדמות שאסף העריץ והסתכל עליה מלמטה, ואני בטוח שמאיר מסתכל אחורה בגאווה, כי זה כיף לדעת שעזרת מאוד".
התלבטת אם להשתתף בתוכנית?
"שיקשקו לי הביצים. ב'משחקי השף' חיפשנו את השף הבא של ישראל, וכשפנו אלי הסכמתי מייד. פה הייתי צריך לבשל אוכל ביתי ואוכל רחוב, דברים שלא עשיתי קודם. אני רגיל לבשל כוכבים באמסטרדם".
הצלחת מאוד באירופה, למה בעצם חשובה לך ההכרה פה?
"התשובה שלי במילה אחת: 'זיקה', ואני אוסיף גם את המילה 'יהודי'. אחרי 20 שנה בחו"ל קיבלתי הזדמנות לעלות על במה מסוימת, והזיקה הזאת שלי כיהודי סחפה אותי עד הסוף.
"ההבדל בין מושיק של היום למושיק של לפני חמש שנים הוא עצום: מצאתי את הכוח להתגרש, להתחתן, להביא ילד. היום יש לי משמעות הרבה יותר גדולה מהשם 'מושיק', וזאת זכות".
עם הפרסום עשוי להגיע גם בלבול. זאת תחושה שהרגשת?
"אני יכול להבין על איזה בלבול אתה מדבר. אולי האגו עולה, אבל אצלי הטלוויזיה עזרה לי להבין שמה שתמיד חלמתי עליו הוא בר השגה. היא נתנה לי את הכוח לעשות את השינוי שייחלתי לו. אם הייתי מתמקד במסעדה באמסטרדם, סביר להניח שהיום היו לי שלושה כוכבים, אבל לא הייתי משנה כלום".
מה השיטה שלך להצלחה?
"אני מנטרל את השלוליות סביבי, בוחר אנשים שישלימו אותי ולא מתעסק בדברים שאני לא טוב בהם, כמו הפן העסקי. אני יודע לבשל, אבל אני לא יודע להפוך 1,000 שקלים ל־10,000. השותף שלי יודע".
מי טוב יותר, אתם או החברים מ"מאסטר שף"?
"כמעט לא צפיתי ב'מאסטר שף', כי אני לא נמצא הרבה בארץ. אבל אני יודע על מה מדובר. אני חושב שיש מקום ליותר מתוכנית אחת, וזה מוכיח את עצמו ברייטינג. 'משחקי השף' מביאה את המקצוענות של השפים שמתמודדים בה, ו'מאסטר שף' זה יותר המטבח הביתי הטוב. מיכל אנסקי וחיים כהן היו בחתונה שלי".
ורושפלד?
"הזמנתי אותו, אבל הוא הודיע לי שלא יוכל להגיע".
מערכת היחסים בין רוט לרושפלד התפוצצה בספטמבר 2014 באינסטגרם. רוט, שנכנס אז למטבח של "טוטו", העלה לרשת צילום של חציל קלוי, פונדו דגים, ריקוטה מעושנת ופונדו עגבניות, וציין כי מדובר באחת המנות החשובות בתפריט החדש שלו. רושפלד כתב בתגובה פומבית: "מישהו צריך להגיד את האמת. גבר, אתה חי בסרט תוצרת חוץ. החציל הזה כוכב של בתי קפה, לא של מישלן".
יכול להיות שאלה "הסיבות האישיות"?
"אני מגיע מהולנד, ושם הצהוב כמעט לא קיים. רושפלד אמר שהוא לא נהנה לאכול במסעדה - אז אמר, סבבה. אולי אני יותר מדי סלחן ונאיבי, אבל אני יודע מי אני ומה האיכויות שלי כטבח. אתה יודע מה? אגיד לך יותר מזה: בתכלס הוא צדק, ואני לא צריך לעשות חציל. זו השורה התחתונה".
פגשת אותו מאז?
"פעם אחת".
התעמתת איתו?
"חס וחלילה. היו לחיצת יד וחיבוק, והנושא אפילו לא עלה".
הוא איש גדול. גבוה, כבד וכריזמטי. ולא, אין לו שום בעיה עם זה. "אני שמן, ואני אוהב את עצמי ואת איך שאני נראה. הבן אדם היחיד שצריך לתת דין וחשבון לאיך שאני נראה זה אני, ואשתי שלצידי. אני די אפאתי לנושא הזה. אני גרגרן ואני אוהב את החיים, ונכון, אני פחות שומר על עצמי. כנער תמיד נראיתי טוב, ואין לי משקעים שקשורים למשקל או למראה החיצוני. בסופו של יום, את מי זה מעניין?"
יש לזה גם השלכות בריאותיות.
"זה כבר עניין אחר. היום, כשבתי אמורה להיוולד, אני מתחיל לחשוב על זה פעמיים ומנסה לעשות ספורט פעמיים־שלוש בשבוע - אימוני איגרוף. אבל כדי להצליח בחיים אתה צריך להתרכז במקום אחד ולהרפות באחרים, ואני התרכזתי בקולינריה".
אתה שומר? אתה נבדק?
"אני נבדק בכל מה שקשור, אבל אני לא שומר. אתה רואה שאני שותה עכשיו קולה. אולי אני צריך את הזבנג מהאישה שלי, אבל היא מאמינה הרבה יותר ברוחניות שלי מאשר בפיזיות".
אולי זו פריבילגיה של גברים? קרין גורן חטפה על הראש בגלל הגיזרה שלה.
"חבל שזה ככה. אני מאמין בכוחה של אישה הרבה יותר מאשר בכוחו של גבר. מעניין אם האנשים שירדו עליה היו ברובם גברים או נשים. לדעתי, מי שמותח ביקורת הוא בעצמו חסר ביטחון. אם קרין או אני לא היינו שמחים בחלקנו, היינו מוצאים את הדרך להגיע למקום שיעשה אותנו יותר מאושרים".
יונתן רושפלד עשה ניתוח לקיצור קיבה. זה משהו שבא בחשבון?
"ממש לא. אני מפחד שזה יפגע לי בטעם. אני מקווה למצוא ספורט שאתחבר אליו".
וכל כך קשה למצוא?
"הבעיה שלי היא לא הספורט, אלא החימום שלפני. אני שונא את זה".
אני מניח שגם הנוכחות שלך במטבח לא מסייעת.
"נכון, והבעיה היא גם שאין לי סדר יום עבודה קבוע. אני עומד כל היום על הרגליים ונוסע בכל העולם. צריך לנהל מסעדה ולחזור לארץ ולהצטלם ורשת 'שמונה' שלוקחת ממני הרבה אנרגיה, וליד זה יש לי זוגיות ואישה בהריון ואני צריך להיות בבית. אם אלוהים קורא את הכתבה, אני מבקש ממנו שייתן לי עוד 24 שעות ביממה".
בחתונה עם שירן
רשת ההמבורגרים "שמונה", שרוט שותף בבעלות עליה וגם הפרזנטור שלה, היא עבודת הקולינריה המרכזית שלו בישראל. לכן, הוא אומר, גם אין לו תוכניות לפתוח בארץ מסעדה. "בשביל לפתוח פה מסעדה אני צריך להיות פה יום־יום, ואני לא מסוגל להיות פה. יש לי מסעדה בהולנד, שהיא הבייבי שלי, ותכלס, כדי שתהיה לי מסעדה ברמה שאני רוצה שתהיה לי איפשהו, מתישהו, אני צריך להיות בה. נכון לעכשיו, אני לא אפתח עוד מסעדה בשום מקום בעולם".
גם במסעדה באמסטרדם אתה צריך להיות נוכח.
"נכון, אבל בניגוד למסעדות כאן, היא סגורה יומיים־שלושה בשבוע, וזה נותן לי מרווח. לא רק הנפש צריכה חופש, גם החומר צריך, וזה אומר שהסכין צריכה חופש והתנור צריך חופש. זה שאני לא נותן לעצמי חופש זה משהו אחר, אבל אני כן נותן למי שסביבי חופש".
רוב הקהל שלך בהולנד מקומי?
"הקהל אצלי במסעדה הוא עולמי, ואני באופן אישי מבין יותר את הקהל האירופי. להגיע אלי למסעדה זה גם עניין כלכלי, כי זה אומר 300 יורו לאדם בארוחת ערב, ולא כל אחד יכול. אני לא אומר את זה מזלזול, חלילה. אתה מקבל את המוצרים הכי טובים שיש, אבל אני לא מחפש להיות יומרני".
אתה מרגיש שהקהל האירופי מבין אותך כפי שאתה מבין אותו?
"המספרים מוכיחים. אני לא מסעדה מפסידה, אני מסעדה מרוויחה".
ישראלים נוהרים למסעדה?
"בעבר לא היו ישראלים בכלל, היום יש".
האפיזודה במטבח של "טוטו" המיתולוגית של ירון שלו, לפני שלוש שנים, היתה קצרה וכושלת. אחרי פחות מחמישה חודשים עזב רוט את התפקיד, ושלו חזר למקומו.
אחת הטענות לגבי הכישלון שלך ב"טוטו" היתה שלא היית נוכח במסעדה.
"זה נכון, לא הייתי נוכח, ונכשלתי באופן מובהק. אבל כנראה הייתי צריך להיכשל שם, ואני שמח שזה קרה לי ואני שמח וגאה במה שזה עשה לירון".
מה זה עשה לו?
"החזיר אותו לבשל והחזיר אותו לשף שהוא היה. זה היה הדבר של ירון, והוא עושה אותו יותר טוב ממני".
אתם בקשר?
"אנחנו בקשר, אנחנו מדברים, אנחנו חברים, ואני אוכל שם. אין לי בעיה להגיד שעשיתי טעות מולו".
הוא כעס עליך שנכנסת לנעליו?
"ברור, ואני יכול להבין את הכעס שלו. אבל אני חושב שהיום הוא מעריך את זה. ואפילו אם הוא לא יגיד, בתוך ליבו יש לו הערכה מסוימת שאיפשהו אני גם שמרתי על 'טוטו' שלו".
התנצלת בפניו?
"כן, וההתנצלות התקבלה לגמרי. כבר אז ידעתי לעצור ולהגיד, עשיתי טעות, זה לא בשבילי".
ממסעדת יוקרה עברת לרשת פאסט פוד שמוכרת המבורגרים בשמונה שקלים.
"זה שאני שותף היום ב'שמונה' מתחיל בחיבור וברצון שלי להיות פה ולגעת בקולינריה בארץ. כשעשיתי את 'אוטו אוכל' והסתובבתי בירושלים ובדימונה, הבנתי שאני רוצה לגעת באנשים. כמו שקופיקס התחילו בקפה והתרחבו, אני גם רוצה ליצור רשת חברתית".
מה זה אומר?
"זה אומר שאני צריך להיות נגיש לכולם, גם למשפחה עם שני ילדים שאוכלת ארוחת ערב ב־50 שקל".
מסנדוויץ' של שמונה שקלים אפשר לשבוע?
"אני לא בא ואומר שאם תאכל סנדוויץ' בשמונה שקלים אתה תהיה שבע. אבל אם תאכל ארוחה עסקית ב־26 שקלים אתה כן תשבע, וזה עדיין 40 אחוז פחות מאשר ברשתות האחרות".
אפשר לשמור על איכות במחיר הזה?
"אני מאוד שמח וגאה בתוצאה, ואני מוכן גם לקחת את אנשי האוכל החזקים בארץ שיטעמו. מבחינת ההיבטים האחרים, יש פה בחירה מאוד מדוקדקת של המקומות שאנחנו נמצאים בהם, שכירויות נמוכות, שיטת עבודה מדויקת - ושליטה בפוד־קוסט".
וכמובן, עם הפרסום באו גם הצעות העבודה בפרסומות. הראשונים שהצליחו ללהק אותו היו שטראוס, בקמפיין חדש ליוגורט. "הציעו לי לעשות הרבה דברים קודם והחזרתי תשובות שליליות", הוא אומר. "אני לא יכול לעשות משהו שאני לא מתחבר אליו".
וליוגורט אתה מתחבר?
"זה אחד הדברים שאני באמת מתחבר אליהם. אין יום שאני לא אוכל יוגורט. בשבילי זו היתה סגירת מעגל".
אתה נשמע כמו פרזנטור מושלם.
"אני מתכוון לדברים שאני אומר. לפני הכל אתה צריך לחשוב איפה אתה שם את הכוח החברתי שקיבלת. ברגע שאתה מקבל כוח חברתי דרך הטלוויזיה, אתה חייב להיות אחראי למה שאתה עושה בו ולדעת לנווט איתו, כי אתה גם יכול לאבד אותו בקלות".
יש מי שיטען שמדובר בהתמסחרות.
"כשאני אוכל יוגורט, אתה יודע מה קורה לי? זה הדבר היחיד שאני אוכל שמעלה לי חיוך ועושה לי טוב על הנשמה".
ואתה מקבל על זה כסף.
"מה שקובע זה אם אני מתחבר לעניין. האם זה כלכלי או לא - יש סביבי את האנשים שמחליטים על זה. אני לא מבין כלום בנושאים האלה".
אתה בטח יודע איפה נמצאת הפרנסה העיקרית שלך היום.
"הפרנסה העיקרית שלי היא בהולנד".
בשנים האחרונות היו בארץ הרבה מסעדות שנכשלו ונסגרו. זה מעציב אותך?
"תלוי באילו נסיבות. כשאני מדבר עם עומר מילר על המסעדות שהוא סגר, ואני רואה את ההצלחה שלו בדוכן ההמבורגרים כרגע, אז אני אולי אתבאס בשביל הלקוחות שלו, אבל מי אני שאגיד לו מה לעשות? תהיה בטוח שאנחנו לא המקום היחיד שמסעדות נסגרות ונפתחות בו. הדרך שלנו להתמודד עם מציאות לא קלה היא לשכנע את עצמנו שפה יותר קשה מאשר במקום אחר".
יש לזה גם הוכחות. אתה, למשל.
"לחיות בתל אביב יותר קל מאשר לחיות בריו דה ז'נירו, או בשנחאי, או בעוד הרבה מקומות. הסתובבתי בעולם, ויש מקומות הרבה יותר נחותים מבחינה סוציולוגית ואיכות חיים. אנחנו חיים במדינה מאוד אינטליגנטית, שמכירה את העולם ורואה מה קורה בעולם. לקוח ישראלי שבא אלי למסעדה באמסטרדם ואוכל אצלי הוא מאוד ביקורתי, למרות שיש לי כוכבים.
"הקהל הישראלי יודע מה זה טוב. אם תיקח את הפיצות הכי טובות שיש בארץ ותעמיד אותן מול מאתיים הפיצריות הכי טובות באיטליה, אני מאמין שישראל מנצחת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו