חמש שנים עברו מאז "זוהר", אלבומה הקודם והנהדר של קרולינה, ונדמה שבחצי העשור הזה היא רק חיזקה את מעמדה כסנדקית של סצנת הגרוב המקומית, עם לא מעט "בנות" ו"בנים" שקמו להמשיך את דרכה. באלבום הסולו השלישי שלה, "שלוש", קרולינה היא אמנית בוגרת ובעלת אמירות. זהו שיאו של תהליך שנמשך מתחילת הקריירה שלה, שבו הפכה מגרוברית שהיא בעיקר קול מדהים ליוצרת ולזמרת שיש לה מה להגיד.
קרולינה היא אמנית שמאמינה בריפוי העולם, ריפוי שמתחיל בקינה. הכלי העיקרי שלה הוא הגרוב - האלמנט המוסיקלי הקסום, שגורם למאזין לזוז, לרקוד, אפילו נגד רצונו. אנשים שזזים, שרוקדים, הם שמחים יותר, הגנותיהם נחלשות והם פתוחים יותר. הגרוב עושה את העולם למקום נעים יותר.
ב"שלוש" קרולינה שרה על פילוסופיה ואמונה קוסמית, על זוגיות ועל נשיות שעומדת על שלה ועל הצורך להגן, לשמור ולאהוב. היא מספרת על המשפחה שהקימה בשנים האחרונות, על ילדים במלחמה ועל אהבה טהורה חסרת תלות, ומעל כל אלה מרחפים נושאים כמו התחברות רוחנית, גילוי עצמי ומודעות והתעצמות אישית. המשותף לכל אלה הוא הרצון לגרום אושר, להביא נחמה ולרפא.
בניגוד לאלבום הקודם "זוהר", שהפיק אורי בראונר כנרות, בחירת הז'אנרים ב"שלוש" מגוונת. יחד עם המפיק המוסיקלי רונן סאבו, היא נוטלת בכל פעם צבעים אחרים מהפאלטה ויוצרת את המיקס העדין שמתאים לכל שיר. לכן "שלוש" הוא אלבום נפלא לצאת איתו לחופשה, לנסוע, להישכב על איזה חוף, להתחבר לראש של קרולינה וסאבו, לצלול וליהנות.
השיר הפותח, "עולמו הפנימי של החלל החיצון", שכתב מאיר גולדברג (עם יואב ליפקין), מדמה את האהבה לפרי וטוען שהיא סודו של היקום - בלעדיה אין כלום. היעדרותו של אלוהים זועקת, ומהפה של קרולינה הכל נשמע נכון, הגיוני, פילוסופי וניו־אייג'י. זהו שיר עמוק ומעניין, וראוי לראשיתו של אלבום כזה.
השיר השני, "ענן", מספר על אישה מלאת אור שמתאהבת בגבר אפל אהבה עיוורת ומשוועת שייקח אותה למקום יציב, אבל נשארת לרחף כענן. קרולינה שרה רוק רך על טרגדיה, לכאורה בריחוק ובלי רגשנות, אבל הקול שלה מספיק עז הבעה, וגם כשהוא יציב הוא נוגע עמוק. ואולי זו אותה אישה שבשיר השלישי "טסת לחלל", עוד שיר עצוב ומקסים, נעזבת, נשארת עם הכאב ומאחלת לו גיהינום, אבל משתוקקת שיחזור. הלחן, הצליל וההרמוניה קורצים ללהיט "So Far" של "הבנות נחמה" מלפני כעשור ולגרוניך.
אבל אלה היו רק המתאבנים. "מה השתנה" הוא דיסקו איטי וכיפי, שבו היא מקוננת על הזוגיות. "אור" הוא שיר תגובה לאינתיפאדה השלישית, על קיץ קר וקטלני וילדים שנולדו תמימים, סירנות, פצצה שנשארת בלב ושאלה מי הוא הקורבן הבא. קרולינה עושה כאן חשבון נפש ותובעת אור, כשברקע תוף של מארש באווירת אופרת רוק, בלי לוותר על האר אנד בי.
"מלאך" הוא בלוז שבו היא מבטיחה להגן על מישהי הזקוקה לכך, עם צליל קלידים וכלי מיתר שמהדהדים אווירה של מזרחית. זהו השיר שהכי מזכיר כאן את אלבומה הקודם, "זוהר", מעין רצועה שמשלימה אותו ממרחק חצי עשור.
האור והכיף חוזרים ב"תן לי רגע", שיר Fאנקי, סקסי ומלא חום של לב פועם. מהשירים התמימים והיפים של הזמן האחרון. קרולינה מתפללת להזדמנות ולהבנה בזוגיות, והפלייבק מתגעגע לבי ג'יז ולמייקל ג'קסון מימי "רפאו את העולם" האופטימיים, עם מקהלה שמצטרפת.
וממייקל והבי ג'יז היא עוברת לפרינס ולאדמה, רוח ואש ב"תאהב אותי", שהוא אר אנד בי מתוק וקיטשי, שמצליח להיות גם גרובי ומקסים. והמתיקות נמשכת גם ב"יהלום שבלב", שהבתים שלו הם בסגנון צרפתי אלגנטי והפזמונים הם פופ סבנטיז־אייטיז צרפתי חמוד עם קוקיות, על אהבה, איך לא.
ב"יש בי" היא מתעצמת ומצהירה שיש בה את המודעות והכוח, למרות שהיא קלף פתוח הנישא ברוח, ומייצגת נאמנה את התכונה הנשית המשלבת בין איתנות לרגישות. ב"זוהר הקטבים" היא חוזרת להגג על פילוסופיה ורוח, הפעם פרי עטה. במקום שבו האנשים הקטנים מגיעים לקצוות והאני מתפורר, היא שרה, באים המלאכים ותופסים את מקומם. וזה כה יפה ורגיש עד שמתחשק להזיל דמעה.
תחושה קוסמית, של האדם מול העולם, עולה גם מ"היכנע", שיר באווירת סיקסטיז, שבו קרולינה שרה מילים של דרור קרן. גם מכאן נעדר האל. מדובר ברוח חילונית, עם עומק והרגשה חגיגית. הקול שלה, עם הטקסט הזה, על ראיית החיים מהסוף להתחלה, והפסקול, שמזכיר רגעים דרמטיים ממערבון, מאיצים את קצב הפעימות. זמרת בעקבות גורלה.
האלבום נחתם ב"לעולם", 45 שניות שבהן קרולינה שרה עם בנה הקט מאור על רקע ציוץ ציפורים. המעגל נסגר. שוב האהבה היא כמו פרי, פרי בטן, ומה נשאר בלעדיה?
קרולינה, "שלוש", הליקון
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו