לפני שש שנים החליטה שירי נדב נאור שהיא עוזבת את קריירת המשחק והופכת למטפלת בדרמה. אחרי שסיימה לימודי משחק בבית צבי ושיחקה בתיאטרון ובסדרות טלוויזיה - החליטה שהגיע הזמן לשנות כיוון.
אבל אז הגיעה ההצעה מהבמאי ערן קולירין - האיש שאחראי ל"ביקור התזמורת" (שזכה בשמונה פרסי אופיר) - לשחק בסרטו "מעבר להרים ולגבעות". התוצאה: זכייה של נאור בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל הקולנוע בירושלים, מועמדות לפרס אופיר על תפקידה בסרט ונסיעה לפסטיבל קאן, שם הוקרן הסרט וזכה לשבחים. בסוף השבוע יעלה הסרט בבתי הקולנוע בארץ.
בסרט מגלמת נאור את רינה, אשתו של דוד (אלון פדות), שמשתחרר מהצבא אחרי 27 שנים בקבע, חוזר לביתו בירושלים ומנסה לבנות את חייו החדשים. רינה היא מורה לספרות שמפנטזת על חיים מרגשים יותר, אמא לשני ילדים מתבגרים שמוצאת את עצמה נסחפת למערבולת של רגשות ולרומן אסור. בחיים, אגב, נאור נשואה למשה נאור, המנהל האמנותי של תיאטרון חיפה, ויש להם שלושה ילדים, הקטן בן שנתיים.
"לפני שש שנים, כשהייתי בהריון השני שלי, החלטתי שאני בוחרת לעסוק בתרפיה בדרמה", מספרת נאור. "עבדתי במקלטים לילדים שהוצאו מהבית בצו בית משפט. כשילדתי את הבן השלישי, ריף, לפני שנתיים, עזבתי את העבודה במקלטים. כשריף היה בן שלושה שבועות קיבלתי פתאום מייל שהמלהקת אורית אזולאי והבמאי ערן קולירין רוצים לפגוש אותי. משה (בעלה; מ"כ) אמר לי 'יאללה, תלכי, זה יכול להיות נחמד'. הלכתי, ובזמן האודישן משה חיכה לי עם ריף בחוץ. פתאום לפני שנה אני מוצאת את עצמי בצילומים לסרט, שהתקבל לפסטיבל קאן עוד לפני שהיה גמור".
איך היה בפסטיבל קאן?
"רגע אחד אני מחליפה חיתול ורגע אחר אני נוסעת לקאן. זו היתה חוויה, תענוג. ראיתי שם המון סרטים. יש את כל ההתרגשות מהזוהר ומהפרסום, התעסקות בשטיחים אדומים ובשמלות, אבל יש איזו מהות הרבה יותר חשובה. נסענו לשם עם אחד הסרטים הכי חשובים שנעשו פה, והתגובות היו מדהימות. אנשים עמדו ומחאו כפיים במשך עשר דקות. עצרו אותי אנשים מאיראן, ממרוקו ומכל מיני מדינות ודיברו איתי על הסרט".
במהלך השנים שבהן עזבת את המשחק, היו מחשבות לחזור לתחום? ניסו לשכנע אותך?
"בטח. בגלל העבודה של משה וגם משום שהחברים הטובים שלי הם מהתחום, אז כל הזמן יש בבית שלנו אנשים שקשורים למקצוע. כל הזמן ניסו להציע לי תפקידים, אבל לכולם סירבתי".
מה הלאה? תחזרי לתחום המשחק?
"חיידק הבמה כל הזמן היה שם, אבל עברתי למקום של כתיבה. כתבתי מחזה שנקרא 'דברי עכשיו' ומביימת אותו מיכל בקרמן, ועכשיו אנחנו עושות אודישנים. זה נתמך על ידי קרנות מתוך מטרה להופיע עם זה בעיקר בפריפריה. במקביל אני בסדנת כתיבה של מחזה נוסף ואני עושה הרצאות על קולן המוחלש של בנות מתבגרות, שלא מדברות על הפרעות אכילה ועל הטרדות מיניות. חזרתי לעשייה ממקום מאוד כיפי ומלא משמעות".