"תיקון", דרמת האימה הארטיסטית ועטורת הפרסים של התסריטאי־במאי אבישי סיון ("המשוטט"), היא יצירת אמנות קיצונית ואקספרימנטלית באופייה שמתרחשת בתוך העולם החרדי של מאה שערים. במרכז הסיפור ניצבים שני גברים חרדים - שוחט מופנם (ח'ליפה נאטור) ובנו, תלמיד ישיבה סגפן (אהרון טרייטל) - שחווים טלטלה רצינית כאשר האב משיב את בנו לחיים, לאחר שזה מבלה דקות ארוכות במצב של מוות קליני.
עד מהרה מסתבר שהבן אינו כפי שהיה. הראייה שלו מתחדדת, הוא מתקשה לישון והוא חווה את המציאות באופן אחר, עז יותר. במקביל, גם האב מתקשה לשים את האירוע הדרמטי מאחוריו, והוא נתקף בסיוטים שגורמים לו לחשוב שאולי היה צריך לקבל את רצון האל, ולאפשר לבנו לעבור מן העולם.
זוהי עלילת הסרט בקצרה, אך "תיקון" אינו באמת סרט שנסמך על עלילה. שכן בסופו של דבר, וגם בתחילתו, זהו מסע ביעותים אולטרה מסוגנן, המצולם בשחור־לבן אקספרסיבי ומהמם, שמשלב בין עולמות החלום של דיוויד לינץ' להארדקור החסידי ההזוי והקלסטרופובי של "פיי", סרט הביכורים של דארן ארונופסקי ("רקוויאם לחלום").
עם הצלם שי גולדמן, שזכה בצדק גמור בפרס אופיר עבור עבודתו כאן, סיון מפליא להגיש רצף ארוך של פריימים עוצרי נשימה ויוצר עולם קולנועי ייחודי, שאפתני ומאוד מטריד שמשלב בטבעיות בין ריאליזם לסוריאליזם ובין הגשמי לרוחני. בתוך כך, מסעם של שני הגיבורים שלנו, שהולך וגולש לכיוון המיני, גם רצוף באינספור סמלים בעלי משמעות שהולכים וצוברים תנופה ונפח ככל שהסרט מתקדם אל עבר שיאו העוצמתי.
"תיקון" הוא ללא ספק הישג אמנותי מרשים שמציב את סיון בצמרת יוצרי הקולנוע הניסיוני בארץ. אך הוא ממש אינו מיועד לכל אחד, והוא אינו חף מבעיות. בתור התחלה, הוא ארוך מדי בחצי שעה לפחות - מה שללא ספק פוגם באפקטיביות שלו (ועל אחת כמה וכמה כאשר כל הסצנות מתנהלות באיטיות כה מופגנת). בתור המשך, למרות כמה רגעים שאי אפשר לערער על כוחם או על ערכם האסתטי, קשה מאוד לפתח קשר רגשי לדמויות, שנותרות רחוקות מהצופים ומתקשות לעורר הזדהות.
עם זאת, למרות מגרעותיו, ואף על פי שלפעמים ניתנת התחושה שסיון עושה מאמץ מיוחד כדי לזעזע את צופיו עד עמקי נשמתם, "תיקון" יותר מראוי לזמן שלכם. החזון האמנותי המגובש שמוצג כאן מקפל בתוכו כמות נדיבה של דימויים שיצרבו את עצמם בתודעתכם. סצנות הסיום של הסרט מחלצות את הסיפור ממחוזות העמימות וחותמות אותו באופן אלגנטי ואירוני. השהייה הממושכת בתוך האווירה המכושפת והמעורפלת שנבראת על המסך בהחלט מניבה חוויית צפייה משמעותית ויוצאת דופן. מי אמר שיומרה היא דבר רע?
ציון: 8