"מה שעבר לי בראש הוא רק להציל חיים"

רס"מ אסף בירון (40), נשוי ואב לשני בנים בני 10 ו־4 ושוטר המשרת ביחידת האופנוענים של משטרת מחוז חוף, כבר חווה אירועים רבים ב־12 שנותיו במשטרת ישראל. החל מפיגועי תופת רצחניים, דרך מלחמת לבנון השנייה עת חיזבאללה הפציץ את חיפה והצפון ועד אסון השריפה בכרמל שבו נספו יחד עם עשרות הסוהרים והכבאים גם חלק מחבריו ומפקדיו במשטרת חיפה, אולם הפעם היכתה האש בביתו ממש. 

בירון, המתגורר עם אשתו וילדיו ברחוב איינשטיין בשכונת אחוזה בחיפה, לא העלה על דעתו כי לאחר אסון הכרמל ייאלץ שוב לחוות את מראות האש החורכת, אולם המראות הללו שבו. "בצהריים התחילו לרוץ בקבוצת הווטסאפ של תחנת חיפה דיווחים על שריפה גדולה שמתפתחת בכרמל המזרחי, גם באזור הרחוב שבו אנחנו גרים והרחובות הסמוכים לו", משחזר בירון, "התחלתי לדאוג כשהתברר לי שמפנים את בית הספר ואת גני הילדים. אשתי הודיעה לי שהיא נוסעת למקום שאליו פינו את הבנים שלנו ואני יצאתי לכיוון מרכז הכרמל כדי לתת כתף ולסייע לחבריי השוטרים, שכבר קודם לכן עבדו על ממש אדים אחרי יומיים אינטנסיביים בשריפה בזכרון יעקב". 

לדברי בירון, "בדרך הבחנתי בלהבות הענק אוחזות בבתים והרגשתי את החום העז של האש באוויר. היה קשה לנשום, האוויר היה מלא בעשן סמיך. כשהגעתי לכניסה לשכונה שלי פגשתי שני קצינים מתחנת חיפה, ג'וי ותומר, שגם הם הגיעו לתת יד ולסייע למרות שבאותו זמן לא היו בתפקיד. יחד איתם, ועם עוד מספר אזרחים שהתנדבו לסייע, עברנו בית בית והודענו לאנשים שעליהם להתפנות. חלק מהתושבים היו קשישים שהתקשו לנוע ואזרחים שהיו במקום סייעו לנו ופינו אותם בכלי הרכב שלהם. לא אשכח כיצד שני הקצינים, אזרח נוסף ואני הרמנו על הידיים קשישה שהיתה עם המטפלת הזרה שלה והן לא הצליחו להימלט עצמאית. אין לי ספק שאם לא היינו שם כדי לפנות אותה היא לא היתה שורדת". 

בירון מספר כי בשלב זה עדיין לא חשב מה עלה בגורל ביתו. "הכנסתי את עצמי למוד של מצב חירום. מה שעבר לי בראש באותם רגעים היה להציל חיים של בני אדם", הוא מספר, "את החיים של השכנים שלי שאת חלקם אני מכיר אישית ורואה מדי יום. בשלב הזה האש כבר אחזה ברוב הבתים ברחוב ואז כשראיתי את הבתים של השכנים שלי נשרפים בזה אחר זה התכוננתי לאפשרות שגם הבית שלנו נשרף. המראות היו אפוקליפטיים, כמו מתוך סרט על סוף העולם, אלא שאנחנו נמצאים בתוכו". 

בירון מדגיש כי בשלב זה כבר הגיעו לשכונה עשרות לוחמי אש, לצד אנשי פיקוד העורף וחלק מחבריו השוטרים. "הכבאים נלחמו בתושייה רבה כדי לבלום את האש מלהגיע לעוד בתים, והצילו גם את הבית שלי שאמנם ניזוק מהאש אבל לא נשרף כליל בזכותם", הוא אומר, "באותן השעות התמלאתי בגאווה והערכה לחבריי השוטרים, שכלל לא המתינו להוראה על גיוס כללי והגיעו לשטח וסייעו במה שרק יכלו".  

לדבריו, "היה כאן שילוב של עבודה מאומצת מצד כל הגורמים בשטח, מסגל הפיקוד הבכיר ועד אחרוני השוטרים, הכבאים, החיילים ואנשי העירייה והאזרחים שהתנדבו לסייע. היה גם מזל גדול שלא נרשמו נפגעים בנפש. רכוש ניתן להחזיר, חיים של בני אדם לא. אבל לא רק אלילת המזל היתה לצידנו, אלא בעיקר מקצועיות, נחישות ודבקות במטרה". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו