"הקריירה הבלתי קרייריסטית שלי": כך, בחצי חיוך מכנה אבנר שץ את המסלול הספרותי שעשה לאורך השנים. זו אמירה לא מפתיעה לאור העובדה שלכל אורך השיחה המרתקת אתו נרתע שץ במובהק מכל סוג של הפרזה, מכל בדל של קלישאה ומכל פוטנציאל, ולו בדוי, של התרברבות או שיווק עצמי. וכמו אישיותו החוץ-ספרותית, כך גם הספרות של שץ בהירה, משופעת אנקדוטות ופרטים מחכימים ובעיקר משעשעת ומשועשעת – מעין זרם תת-קרקעי שרוחש בעדינות תחת הטקסט, מבקש לחדור לעומק משמעות הדברים אך בעת ובעונה אחת לנטרל את החשיבות העצמית הנלווית להם.
זו הסיבה שאין טעם להגדיר את "גברים לבנים מתים", קובץ סיפורים חדש מאת שץ (שהוא ספר המקור הראשון של הוצאת לוקוס) כשיבה לאחר "שתיקה ספרותית"; זה ביטוי נפוח מדי, זר לטמפרמנט הספרותי של שץ; מה גם שמעולם לא הפסיק לכתוב.
"יש הבדל בין כותב ומפרסם", מחדד שץ בראיון עימו. "מאז שהוצאתי ספר ילדים ב-2004 לא חשבתי שאפרסם שוב. לצד זאת, אני פעיל ברשת ואוהב גם את העולם הזה; זה תפס אותי עוד מימי הפרה-היסטוריה, כשהתחילו להגיע מודמים לבתים, בערך באמצע שנות התשעים ומאז אני שם".
אפשר לומר שהיית מחלוצי הרשת, בזמן שרובנו עוד אותתנו באמצעות מורס.
"אני לא רוצה להלל את עצמי כחלוץ אינטרנט, אבל מה שעניין אותי כפלטפורמה זו הנגישות המוחלטת, גם כשזה היה עדיין ברמז. זו עוד לא הייתה רשת במונחים של היום. היה קשה לכתוב בעברית והיו בעיקר כל מיני פורומים. אחד הפורומים היה 'במה אחרת', התשתית שהפכה בהמשך ל'במה חדשה'. פרסמתי שם ובמקביל שלחתי סיפור לתחרות הסיפור הקצר ב'הארץ'. כנראה שהוא מצא חן בעיני כמה אנשים וזכה ומשם נוצר הקשר עם יגאל שוורץ שערך אז סדרה בשם 'צד התפר' בהוצאת כתר. האינטראקציה בינינו הובילה לקובץ הסיפורים הראשון שלי, 'מעגלים מודפסים', שקטעים מתוכו פורסמו קודם לכן באתרים שונים".
מאז הספיק שץ להוציא רומן בשם "לשוט אל השקיעה", לפרסם ביקורות ספרות בעיתונות, להימנות על צוות הכותבים של האתר "רשימות" בימיו הטובים, לתפעל – עד היום – בלוג פורה ובעיקר להמשיך לכתוב. בשנים האחרונות פעל כמעט מתחת לרדאר והתכוון להמשיך כך; עד שהגיעה נל זינק.
כריכת הספר (הוצ' לוקוס)
זינק, שספרה "הכותלי" התפרסם אף הוא בהוצאת "לוקוס" וזכה להצלחה התגוררה מספר שנים בישראל עם בן-זוגה לשעבר ודרכו הכירה את שץ. "היו לנו המון נושאים משותפים, שנינו אוהבים ספרות צ'כית, למשל, והיה לנו המון על מה לדבר אז התחלנו להתכתב". זינק, שלמדה עברית באולפן ועסקה באינספור דברים בו זמנית, רובם משונים, כגון כתיבת פנזין שמתמקד בהארד רוק וחיות רכות, ניסתה לקרוא את הרומן שכתב ללא הצלחה, והחליטה, אם כן, "לכתוב אותו בעצמה".
"לשוט אל השקיעה מאת אבנר שץ מאת נל זינק" נח בתיבת המייל של שץ במשך שמונה שנים או יותר. זינק בינתיים נפרדה מבן-זוגה, עברה לטובינגן שבגרמניה, השלימה דוקטורט, עבדה בעבודות מזדמנות וחיה בשלווה וברוגע. מכתב ששלחה לסופר ג'ונתן פראנזן הוביל להתכתבות ענפה שבעקבותיה, כמעט במקרה, פרסמה ספר והפכה לכוכבת ספרותית בחוגים הנכונים בניו יורק ומחוצה לה. הספר שכתבה עבור שץ יחד עם סיפור נוסף, "סיפור ארוטי לאבנר שץ" מתפרסמים כעת לצד "ניקוטין", ספרה השלישי בהוצאת "אקו" היוקרתית; שץ כתב את ההקדמה.
"אני מרגיש אשם", הוא צוחק. "הייתי מאוד סקפטי. אמרתי לה 'אני כבר הייתי שם, אני פרסמתי, זה מתפוגג, שוכחים אותך', ואז נתנו לה 200 אלף דולר מקדמה".
גם שץ נוכח בטעותו: שירה חפר, מו"לית 'לוקוס' פנתה לשץ בעקבות ההתקשרות עם זינק והוא נאלץ לשלוף את כל מה שיש לו במגירה. "זה ספר שנוצר בתמיכת נשים, הן אלה שהביאו אותו לעולם", אומר שץ. "אורלי אשתי, שתמיד דוחקת בי בעדינות לכתוב, שתי הבנות שלי שהן מקור השראה ושירה, שבלעדיה זה לא היה קורה".
מעניין, כי זה ספר שסובב במובהק סביב גבריות.
"הסיפור הראשון שפרסמתי נכתב מנקודת מבט של אישה; זה דבר שתמיד העסיק אותי – המקום של האישה בעולם. הקובץ הזה הוא קצת שונה. גיליתי כל מיני סיפורים שהם לגמרי גבריים, במובן 'הישן והטוב'; מרביתם סיפורים ימיים ונמשכתי לכתוב עליהם".
"הייתי סקפטי, ואז היא קיבלה 200 אלף דולר מקדמה". נל זינק (צילום מתוך עמוד הפייסבוק של נל זינק)
זה אולי המקום לציין את עבודתו של שץ, העובד במחלקת השיווק ויחסי הציבור בחברת צים. "אני גם אחראי, גם אם בשוליים, על תיעוד מורשת החברה. וככל שהולכים אחורה יש סיפורים יותר מעניינים".
זה מסביר את המקום הנכבד של סיפורים ימיים בקובץ?
"זה עולם שפשוט הלך ונעלם. ב-30 השנים הראשונות של מדינת ישראל נבנה צי מסחרי, וזה היה עולם שוקק שמנה אלפי אנשים, עם קודים, גינונים וסיפורים משלו", אומר שץ, יליד הקריות וחיפאי כיום, שלמד בנערותו בבית-ספר ימי, שירת בחיל הים ואף הפליג תקופה קצרה. "בשנות ה-60, כשאונייה היתה עוגנת בנמל היו מדווחים על כך בעיתון. בספר הטלפונים היית יכולה למצוא מקצועות כגון רב חובל; ממש כמו עורך דין. טובי סופרינו כתבו אז סיפורים ימיים.
"כמו בכל העולם המערבי, זה הלך והתמעט; מדינות מהעולם השלישי בעיקר מהגוש המזרחי לשעבר השתלטו על המקצועות הללו, וכבר בשנות ה-80 נעלמו המלחים ונותרו רק קצינים. זה עולם שדעך, אבל אני מרגיש שאין לו מספיק מקום בספרות העברית".
המשיכה של שץ לים מעניינת, כי גם בסיפוריו נוכח תמיד איזה קרס, משהו שתופס את המספר, שנמשך למסע לחקר העניין או הרגש שהדבר מעורר בו. זו יכולה להיות אנקדוטה היסטורית, תופעה פיזיקאלית, מושג אזוטרי. "המסאי והחוקר פרופ' עדי צמח הבחין פעם בין סופר מאושר, שפשוט מספר את הסיפור שלו ולא מעניין אותו דבר שקשור להקשר, לצורה ולמבנה, לבין סופר מיוסר, שתמיד מתלבט לגבי האופן שבו לספר את הסיפור. אני רואה את עצמי כשייך לצד הלא מאושר; כלומר, אני תמיד יכול לשטוח סיפור ולגלגל אותו, אבל מעניין אותי מאוד אופן ההגשה שלו. אני אוהב ניסיונות, משחקים, התחפשויות, אם כי נראה לי שקצת נרגעתי עם הגיל".
הוא מתוודה, כי יש לו לפחות ספר אחד נוסף במגירה. האם הקובץ החדש משמעותו שמותר לקוות שמעשיו ימשיך לפרסם את עבודתו? "עורך ספרותי פעם שאל אותי את השאלה הזו", עונה שץ באותו חצי חיוך שלו. "אמרתי לו, שלפעמים אני נתקל בדחף שאין לעמוד לו לכתוב, אז אני מחכה קצת וזה עובר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
