לא מוגזם לקבוע שז'וזה מוריניו ופפ גווארדיולה הם שני המאמנים הדומיננטיים של עשר השנים האחרונות באירופה והסיבות מגוונות. האחת קצת צינית: הם לא נוגעים במועדונים לא עשירים. השנייה קצת פחות: הם מבינים שבמועדון עשיר את התוצאות צריך להביא במהירות.
המאמנים של מנצ'סטר יונייטד וסיטי יגיעו לדרבי הראשון שלהם בעוד כשבועיים אחרי הפגרה הבינלאומית עם מאזן מושלם של שלושה ניצחונות. אבל יותר מכך: נכון שאנחנו מוקדם בעונה, אבל התחושה היא שהם גרמו להשפעה אמיתית על רוח הקבוצה. לפעמים רואים קבוצה בעייתית כמו יונייטד של לואי ואן חאל ומסיקים שבגלל המצב "ייקח שנים לתקן". עם זאת, בכדורגל המודרני לא רק שדברים לא לוקח שנים לתקן, אלא זה די מסוכן לדבר על "תהליכים ארוכים".
אז מוריניו הפרגמטיסט לא חיפש שום הברקות בשוק ההעברות. בסופו של דבר, למרות עיסקת פול פוגבה, הוא לא הוציא יותר מקודמו - אבל עשה זאת אחרת לגמרי: הרבה יותר כסף על פחות שחקנים, אבל כאלה שהם לא הימור. זאת נוסף על חיזוק של השדרה המרכזית לאורך אמצע המגרש. לבלם אריק באיי הפחות מפורסם, לפוגבה ולזלאטן איברהימוביץ' לא רק יכולת מוכחת, אלא גם פיזיות נדירה. הוא לא התכוון להמר בעניין זמן התאמה לשיפוט ולפיזיות באנגליה. מבחינה זו: הנריק מחטריאן הארמני הוא אולי היחיד שלא נרכש בכדי להשפיע מיידית.
מוריניו יודע שהוא במועדון סבלני יחסית; דיוויד מוייס וואן חאל לא פוטרו עד סיום העונה, אבל הוא יודע את הגבולות. במקרה של יונייטד - אם יסגור יתבסס בין שלוש הראשונות ויבטיח את כספי ליגת האלופות, יקבל את הזמן לעבוד.
גווארדיולה הוא לטעמי המנג'ר במבחן הגדול יותר. הוא זה שמגיע מבלי לאמן קודם לכן בליגה האנגלית ואימן קודם בליגות שמאוד מוטות לטובתו כלכלית. בברצלונה היתה לו רק היריבות של ריאל ובגרמניה הלוקסוס של קניית שחקנים של יריבתו המרכזית. סיטי עשירה אבל היא רחוקה מאיזושהי דומיננטיות כלכלית קיצונית. היא הוציאה טיפה יותר מיונייטד העונה, אבל בינתיים פתחה בליגה רק עם שחקן שדה אחד שלא שיחק באנגליה בשנה שעברה - נוליטו.
סיטי החזיקה בכדור הרבה יותר מיריבותיה במשחקים בעונה שעברה, אבל רק במשחק אחד, מול סטוק בחוץ, דחפה להחזקת כדור קיצונית (77%) מעבר לסטטיסטיקה הרגילה שלה.
עם זאת, גווארדיולה נהנה מכך שקיבל קבוצה במצב טוב מיונייטד, אבל שוק ההעברות מרמז שהמהפכה עוד תגיע. לירוי סאנה הגיע על בסיס עונה משמעותית אחת בשאלקה; גבריאל ז'סוס עדיין לא שיחק באירופה או בנבחרתו ברזיל; ואילקיי גונדוגאן הגיע עם היסטוריה טרגית של פציעות בדורטמונד - 49 משחקי ליגה בשלוש עונות. המאמן מתכנן מהפכה משמעותית וגורפת.
פטריוטיזם למרבה במחיר
קשה לומר שקולין קפרניק היה צריך דווקא עכשיו תשומת לב מיותרת. הקוורטרבק, שלהט עבור סן פרנסיסקו לפני שלוש וארבע שנים, עבר שנתיים קשות יותר והוא נלחם כרגע על מקומו בהרכב הפותח של הפורטי־ניינרס. קפרניק החליט לנקוט צעד מתריס מאוד במציאות האמריקנית: לא לעמוד בזמן ההמנון הלאומי לפני משחק קדם עונה מול גרין ביי. הכל במחאה על מה שהוא רואה כאי צדק של הרשויות והמשטרה בארה"ב נגד שחורים.
קפרניק הוא מקרה יוצא דופן אתנית. הוא גודל על ידי משפחה לבנה לאחר שנמסר לאימוץ על ידי אישה שהרתה בעקבות יחסי מין שלא בתוך מערכת יחסים עם גבר אפרו־אמריקני. בראיונות רבים הוא סיפר אמת כואבת: גם אם עדיין קשה באזורים מסוימים להיות שחור באמריקה, יש משהו עוד יותר קשה - להיות ילד שחור בלתי מוסבר במדינה שבה היחס ליחסי מין בין־גזעיים כנראה גרוע מהגזענות עצמה.
קולין קפרניק. נמאס לו מהיחס הגזעני // צילום: רויטרס
כמובן שכבר קיימת מקהלה שמדברת על "ספורטאי כפוי טובה כלפי המדינה שעשתה ממנו מולטי־מיליונר". זוהי טענה שהנחת המוצא שלה נמצאת איפשהו בשנות ה־50 כששחורים הורשו לראשונה לשחק - וכאילו שמישהו עושה לו טובה על זכותו לשחק. קפרניק נולד באמריקה והוא וחבריו מביאים כסף גדול לבעלי הקבוצות ולליגה. יש לו זכות להביע את עמדתו הפוליטית כמו לכל אמריקני אחר. גם הזכות לא להיות פטריוט היא זכות שלא אמורה למנוע ממך לעבוד בתחום.
נשארנו עם הטיעון של "למה הוא מערבב פוליטיקה בספורט?" זה טיעון לגיטימי, אבל למרבה הצער הליגה עצמה חוטאת הרבה יותר מקפרניק. בשנים האחרונות לשירת ההמנון לפני המשחק נוספו כל מיני מיצגים צבאיים, מהזמנת חיילים למשחקים, שירת ההמנון דווקא על ידי מוסיקאים של כוחות הצבא ואפילו מטסים. אלו כמובן מוצגים כמי שמגינים על החופש והדמוקרטיה, אז יהיה קצת מוזר לשלול את חופש הביטוי ממי שלא בא לו על זה.
לפני כשנה התברר שלא פטריוטיות היא הסיבה שמניעה את בעלי הקבוצות ב־NFL. הצבא עצמו משלם לליגה עבור המיצגים הללו כדי לעודד גיוס. זה גם לגיטימי, אבל בעולם שכולו ביזנס, אם הליגה מוכרת פטריוטיות בעבור כסף, מותר לשחקן לא לספק את הסחורה.
סמים פס
אם אתם רוצים לדעת מה השיגה ההרחקה הרוסית מתחרויות האתלטיקה והרמת המשקולות במשחקים האולימפיים - אז הנה סיפור מהונגריה. המדינה הפסידה כנראה מדליה אחת בקיאקים, משום שלחותר אחד מתוך זוג חותרים היתה בדיקת סמים על גבול המותר. ההונגרים הוציאו את החותרים הללו מהמשלחת לריו.
זה הטיעון המכריע בעד הרחקת מדינות על תפיסת ספורטאיהן - אם מדינות יורחקו על עבירות סמים של ספורטאיהן הן יבדקו את הספורטאים שלהן. הונגריה לא התכוונה לסכן את כל נבחרת הקיאקים החזקה שלה בגלל חותר בעייתי אחד. אם הסוכנות הבינלאומית תחפש עברייני סמים, זהו חיפוש של מחט במגרש גרוטאות. אם מדינות יחפשו את הספורטאים, הן יעשו את מה שעשתה הונגריה.
בגלל זה מכעיס עכשיו לשמוע שסין עומדת להיות מורחקת לשנה מהרמת משקולות. הסיבה: שלוש בדיקות סמים חיוביות של ספורטאים שלהם בענף ממשחקי בייג'ין. אין שום משמעות לענישה בשנה שאחרי משחקים אולימפיים. את הבדיקה הזו אפשר היה להשלים לפני חודש ולהרחיק אותה בדיוק כמו את רוסיה.
סין זכתה באותם משחקים בשמונה מדליות זהב בהרמת משקולות, כמעט מחציתן עכשיו פסולות. בריו היא שוב ניצחה עם חמש מדליות זהב. הענישה צריכה להיות פסילתה רטרואקטיבית בבייג'ין או בריו או לכל הפחות לפסול אותה כבר עכשיו מטוקיו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
