אמריקה, פורצת הדרך, הצליחה בשבוע שעבר בפעם הראשונה, באמצעות רכב חלל מתקדם, להתרשם מקרוב ובצורה ויזואלית איכותית מכוכב הלכת צדק. אם תשאלו את 46 מיליון האזרחים האפרו־אמריקנים בארה"ב (14 אחוזים מהאוכלוסייה) - הם יגידו לכם שקל יותר, כנראה, להגיע לצדק במאדים מאשר לצדק על פני כדור הארץ.
האירועים האלימים של הימים האחרונים במינסוטה, בלואיזיאנה (הרג השחורים על ידי שוטרים) והטבח נגד השוטרים בדאלאס על ידי הצעיר השחור מייקה חוויאר ג'ונסון - רק מראים עד כמה אמריקה נמצאת היום על הר געש בין־גזעי.
הפוטנציאל להתפרצות הוא ממשי: מאה שנות עבדות וחצי מאה של חוקים מפלים (עד לחוקי זכויות האזרח של הנשיא לינדון ג'ונסון ב־1964) חזרו לתודעה. בעצם, הן לא נעלמו מעולם. האווירה טעונה, המתח באוויר. ההפגנות בעד ונגד השוטרים הלבנים הפכו את רחובות אמריקה ללוח שחמט אחד גדול, שחורים נגד לבנים. לא כך חלם הנשיא השחור הראשון של ארה"ב לסיים את כהונתו בבית הלבן. לקראת סיומן, שנות נשיאותו של ברק אובאמה לא הפכו את העולם למקום בטוח יותר. גם לא את אמריקה. אמריקה תחת הנשיא השחור הראשון תולה דגל שחור. מסוכן בחוץ. פעם טרור איסלאמי חיצוני, ופעם טרור מקומי.
הנשיא אובאמה, בדיוק כמו שני המועמדים לנשיאות ארה"ב, דונלד טראמפ והילארי קלינטון, מבקש להרגיע. כולם יודעים עד כמה המצב נפיץ. יש בקרב האוכלוסייה השחורה הרבה מאוד "עצב וכעס", כפי שהגדיר זאת אתמול אובאמה בפולין. לעומת זאת, בקרב האוכלוסייה הלבנה יש היום הרבה מאוד פחד. הנשיא אובאמה נבחר, בין השאר, כדי למחוק את הפערים. באמריקה של אובאמה הפערים האלה רק החריפו, וכמעט בכל תחום אפשרי: כלכלה, בריאות, חינוך, חברה. הדבר היחיד שאובאמה עשה למען המיעוטים היה חוק הבריאות (ObamaCare), אבל גם כאן קשה להגיד שמדובר בהצלחה גדולה.
אובאמה, כאמור, מבקש להרגיע. מבחינתו היורה בדאלאס "מעורער בנפשו" ואינו מייצג את האמריקנים השחורים - בדיוק כפי שדילן רוף, שירה בשחורים בכנסייה בצ'רלסטון אשתקד, אינו מייצג את הלבנים באמריקה. אלא שאובאמה שוכח דבר אחד: אלה לא היו מקרים בודדים. הם היו חלק מסידרה. בשנת 2016 האזרח השחור עדיין מרגיש מקופח, האזרח הלבן חש מאוים - וגם לאלה וגם לאלה יש על מה להתבסס.
עוד שמן למדורה
אובאמה ניסה להסביר כי היורה אינו מייצג את האדם השחור באמריקה. האדם השחור באמריקה חש כי אובאמה אינו מייצג אותו. הציפיות מהנשיא ה־44 של ארה"ב היו גדולות. צריך להודות כי אובאמה קיבל בירושה את האיסלאם הקיצוני ואת המתח הבין־גזעי. הוא לא המציא את השניים, אבל במשמרת שלו הדברים רק החריפו. במשמרת שלו צעיר שחור, חייל ששירת באפגניסטן ללא עבר פלילי, ביקש "להרוג לבנים", ושוטרים לבנים יורים בשחורים. אובאמה לא השכיל לטפל בבעיה. הוא לא הצליח להרגיע את הרחוב. המדיניות שלו רק הוסיפה שמן למדורה. הסטטיסטיקה בחלק מתחנות המשטרה (כמו בדאלאס דווקא) מצביעה על שיפור המצב; הלך הרוח לא השתנה. בדיוק כמו בכלכלה, גם בתחושת הקיפוח - להלך הרוח יש משמעות רבה.
אחרי הטבח הנורא באורלנדו (הפיגוע הקשה ביותר באמריקה מאז הפיגוע במגדלי התאומים), בא ביום חמישי מסע ההרג הנורא בדאלאס (הפעולה הקטלנית ביותר נגד כוחות הביטחון מאז... פיגוע התאומים). זה קצת יותר מדי עבור האמריקנים. הממשל האמריקני הנוכחי כמובן מחזיר אותנו לסוגיית מכירת הנשק החופשית באמריקה (התיקון השני לחוקה), אבל יש שיגידו שזה בדיוק כמו נושא ההסתה ברשת. כאילו לפני פייסבוק לא היה טרור, וכאילו לפני שהיה נשק אוטומטי לא היו באמריקה זוועות על רקע בין־גזעי.
מסע ההרג של מייקה חוויאר ג'ונסון, שבו נהרגו חמישה שוטרים לבנים, אירע כמה בלוקים מדיילי פלאזה, שבה נרצח הנשיא האמריקני ג'ון פיצג'רלד קנדי ב־1963. אפילו המיקום של האירוע הנורא החזיר את אמריקה לשנות ה־60 שהם כה רוצים, אבל לא מצליחים, לשכוח.
"רק בחשיכה אפשר לראות את הכוכבים", אמר פעם מרטין לותר קינג. כוכב הצדק, על פי מה שראינו השבוע, דווקא התרחק.