"אני אתן לך את הדוגמה הכי טובה", אומר רועי ילין, "ועדת בורוביץ', שמונתה כדי לעשות סדר בענפים האולימפיים ובספורט בכלל, קבעה קריטריונים מאוד נוקשים. בענף הקיאקים עוד לא הבינו מה צריך לעשות, לא מצליחים לעמוד בסעיפים - מה שהוריד את תקציב האיגוד מ־1.2 מיליון שקלים ב־2008 ל־12 אלף שקלים השנה. בסכומים כאלה אתה לא מצמיח אלופים אולימפיים".
ילין ייצג את ישראל בשתי אולימפיאדות (2000, 2004) בענף שבאולימפיאדת סידני סידר לנו את המדליה היחידה במשחקים, שאותה השיג מיכאל קולגנוב שעזב את ישראל ומאמן היום בכלל בגרמניה. באולימפיאדת לונדון, ישראל כבר לא שלחה שום נציג לתחרות הקיאקים וכך גם הפעם בריו.
אבל ענף הקיאקים לא לבד: גם הסיף הישראלי ירשום אולימפיאדה שנייה ברציפות ללא שום נציג (אלא אם הערעור של דלילה חתואל יתקבל). שם מדברים בעיקר "על קריטריון אירופי קשה", כפי שאמר לנו מאמן סיף בכיר, ועל כך שבכל ישראל יש בקושי 400 ילדים שעוסקים בענף בצורה רצינית, מה שמקשה עוד יותר לייצר אלופים.
ומה לגבי האיגרוף הישראלי? ובכן, מאז אולימפיאדת סיאול 1988, אז שלחה ישראל לא פחות משלושה נציגים, לא נשלח שום נציג ישראלי למשחקים ובקושי התקרב לקריטריון. הספורט הפך להיות נחלתם הבלעדית של העולים החדשים מחבר העמים ושל הקהילה הערבית בישראל. לתחרויות הקריטריון האחרונות ישראל שלחה מספר משתתפים לא קטן, אך רובם היו רחוקים מהקריטריון. ענף היאבקות הגברים אף הוא נעלם מהמפה האולימפית לאחר שבעשור הקודם גוצ'ה ציציאשוולי זכה באליפות העולם ב־2003. אילנה קרטיש תהיה הנציגה הראשונה של הענף מאז אולימפיאדת אתונה ב־2004.
ענף הרמת המשקולות ספג מכה אנושה ברצח הספורטאים במינכן 1972, שממנה לא התאושש עד היום. באולימפיאדת אטלנטה ייבא הוועד האולימפי את המשקולן סלבה איוונובסקי, שהרים אפס קילו, ועזב את ישראל בבושת פנים.
השבוע קיבלה ישראל הזמנה לשלוח משקולן למשחקים האולימפיים ואיגוד הרמת המשקולות ערך אתמול מבחן כשירות לאיגור אולשנצקי. היום תתכנס הנהלת האיגוד ותמליץ לוועד האולימפי אם לשלוח אץ אולשנצקי לריו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
