לפני שניגש לשאלת עתיד הפרמייר ליג עם פרישת בריטניה מהאיחוד האירופי, נחזור לרגע לעבר, כי במידה רבה הפרמייר ליג היא הסיפור הבריטי־אירופי בקליפת אגוז. ב־1995 העביר בית המשפט האירופי את תקדים בוסמן, שמאפשר לכל שחקן אירופאי לשחק בכל מקום ביבשת. התפתחות הגיונית ואפילו מוסרית.
מה קרה במציאות? עם הכספים של רשת "סקיי" בכיסיה, הפרמייר ליג היתה מוכנה לשינוי. יחד עם כמה ליגות עשירות פחות במדינות הגדולות, הן רוקנו את אירופה משחקני איכות. במדינות העניות יותר הפער הכלכלי פשוט רוקן את היציעים. האוהדים במדינות החלשות אינם קונים כרטיסים כדי לתמוך בכדורגל בארצם, אלא רוכשים מנוי יקר לטלוויזיה, כדי לצפות בכוכבי ארצם משחקים באנגליה.
למעשה תקדים בוסמן הפך לאחד הסמלים המובהקים של הקהילה האירופית. כוכבי ספורט הם באמת דוגמה לרבים. והשרברב הפולני, שראה את כוכב הכדורגל שלו עובר לשחק באנגליה, עבור משכורת גדולה פי עשרים, הבין שגם הוא יכול לעבור ולהשתכר פי חמישה.
ומה היתה התועלת לאוהד הכדורגל האנגלי? נוצרה חוויה נפלאה למי שיכול להוציא 250 ליש"ט (קרוב ל־2,000 שקלים) כדי לקחת שני ילדים, לקנות להם חולצות, אוכל ושתייה במשחק פרמייר ליג באיצטדיון חדש ונוח. אלו הם בדרך כלל הלונדונים העשירים, שהיו המומים ביום שישי בבוקר מתוצאות המשאל.
אבל יש אנשים אחרים. כצופים ישראלים או בינלאומיים מרחוק קיבלנו קבוצות עילית עם אוסף כוכבים שלא היה אפשרי בעבר. למרות סנסציית לסטר, האוהד בבילבאו, לידס ומנשנגלדבאך איבד כמעט לחלוטין את הסיכוי לראות אליפות של קבוצתו. האוהד בהונגריה או בצ'כיה איבד את הליגה שלו, שפעם הפיקה פיינאליסטיות אירופיות. ואפילו האוהד היותר עני של מנצ'סטר יונייטד או ארסנל איבד את יכולתו לקנות מנוי עונתי. האוהדים הללו, שנדחקו מהיציעים בגלל כספי הפרמייר ליג, הם אותם אנשים שהצביעו בעד פרישה מהאיחוד.
אולי לא מדובר באסון כזה גדול, כי זה בסך הכל כדורגל. אבל בעולם האמיתי העיירה הקטנה בסלובקיה גם איבדה את הרופא שלה, שהלך לעבוד בממלכה.
שעשוע להמונים
האם הכל יחזור עכשיו לקדמותו אם בריטניה תשלים את מהלך ההיפרדות מהאיחוד? כמובן שלא.
הפרמייר ליג היא עסק עצום, היא קשורה לרשתות טלוויזיה שיש להן השפעה אדירה על תוצאות של בחירות. הם יכולים ללא בעיה מיוחדת לתמרן את הממשלה באנגליה להקל את דרישות רישיון העבודה ולהקל העסקה של כדורגלנים זרים. הדבר האחרון שתרצה ממשלה מובילת היפרדות לעשות הוא לפגוע בשעשועי ההמונים.
המטבע המקומי, הלירה שטרלינג, איבד השבוע כעשרה אחוזים מערכו, מה שפגע מעט בכוחן הכלכלי של קבוצות הפרמייר ליג. אלא שקבוצות הליגה האנגלית לא עשירות רק ביותר מ־10 אחוזים ממתחרותיהן באירופה, הן עשירות מהן במאות אחוזים ועשירות באלפי אחוזים מקבוצות בדרום אמריקה למשל. האנגליות ימשיכו לקנות כמעט כל מה שבא להן, והדרך הפשוטה של קבוצות אירופיות לאזן את תקציביהן היא למכור את הכוכבים לפרמייר ליג, נוסף על כחמש־שש קבוצות עשירות אחרות.
וארדי. לשחקן אנגלי אין מוטיבציה לשחק מחוץ למדינתו // צילום: איי.אף.פי
אחרונים בהיררכיה
שחקנים בריטים שרוצים לשחק באירופה אולי ייכנסו לתוך מגבלות הזרים השונות. אבל האמת היא שכמעט אין כאלו. לשחקן בריטי רגיל אין כמעט מוטיבציה לשחק מחוץ לאנגליה, כשאפילו הליגה השנייה במדינה עשירה מרוב הליגות האירופיות. נשארנו עם גארת' בייל או אולי הארי קיין, אם ירצה לעבור לריאל מדריד. על שחקנים ברמה הזו מגבלות בינלאומיות מעולם לא השפיעו.
אז בכדורגל, כמו בחיים, העשירים, המוכשרים ותאגידי הענק כמובן לא ייפגעו. תתפלאו, אבל מי שקצת ייפגעו הם כרגיל האוהדים הפשוטים. אולי תיתקלו בזה פעם כשתמצאו את עצמכם בביקורת דרכונים מאחורי אלפיים אוהדי טוטנהאם בדרכם למשחק בגרמניה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
