62 שנה לאחר פרשת "עסק הביש", פרסם ארכיון צה"ל במשרד הביטחון מסמכים חדשים השופכים אור על אותו מבצע כושל, שהביא לטלטלה במערכת הצבאית והפוליטית.
"עסק הביש", או בשמו המבצעי, "מבצע סוזנה", החל כמבצע מודיעיני של ישראל שנועד למנוע מהבריטים לפנות את תעלת סואץ. לשם השגת מטרה זו, יזמו בישראל ב-1954 תכנית לבצע פעולות חבלה כנגד מטרות בריטיות במצרים ולגרום להן להיראות כאילו בוצעו בידי ארגונים מצריים. בין השאר, תכננו לפוצץ מטעני חבלה בבתי קולנוע בקהיר ובאלכסנדריה ב-23 ביולי, יום ההפיכה במצרים. לשם כך, הפעיל אגף המודיעין את יחידה 131 במצרים, חולייה שהורכבה מחברי נוער ציוניות במצרים. כחלק מהכשרתם, הם עברו הכשרה צבאית בישראל, ולאחר מכן שבו למצרים.
עם תחילת השיחות בין מצרים לבריטניה על פינוי תעלת סואץ, יצאו חברי החוליה לביצוע משימתם. התכנית השתבשה לאחר שאחד המטענים התלקח בטרם עת, והביא לחשיפתה של הרשת. בתוך כחודש נעצרו כל 13 חברי החוליה, הודו במעשים והואשמו במשפט שנערך להם. חלק מחברי הרשת הוצאו להורג ואחרים נידונו לעונשי מאסר.
במשך שנים, השאלה המרכזית שנשאלה בהקשר זה הייתה "מי נתן את ההוראה" למבצע השנוי במחלוקת. ראש אמ"ן דאז, בנימין גיבלי, ושר הביטחון דאז, פנחס לבון, הטילו זה על זה את האחריות למתן ההוראה, בעוד שהרמטכ"ל דאז, משה דיין, הרחיק את עצמו מהפרשה, וטען שגילה על הפעלת היחידה רק לאחר הכישלון, משום שהיה באותם ימים בחו"ל. ראש הממשלה דאז, משה שרת, וראש המוסד, איסר הראל, לא היו בסוד העניינים.
אחד המסמכים שהותרו לפרסום הוא מכתב מיוני 1958, בו כותב הרמטכ"ל חיים לסקוב לשר הביטחון, בשאלה אם להעלות את אלוף משנה גיבלי בדרגה. במכתב עדכן הרמטכ"ל את השר בפגישה שערך עם גיבלי, בזמן שעננת הפרשה עדיין ריחפה מעליו. הרמטכ"ל כתב כי "לאל"ם גיבלי שם רע בצה"ל וכל עוד לא ינוקה שמו על-ידי עובדות ועבודה, יעמוד הדבר כמכשול בדרכו בעלייה בדרגה". עוד כתב כי "מתנהלת חקירה בפרשת אלעד (מפקד חוליית הריגול, ל"ש) ולא אוכל להמליץ על עלייתו בדרגה כל עוד לא ודאי הדבר שאל"ם גיבלי נקי מכל מה שמיחסים לו".
לאורך השנים, הוקמו מספר ועדות חקירה בפרשת "עסק הביש". באוקטובר 1960 כתב גיבלי לרמטכ"ל מכתב הוא דורש להקים ועדת חקירה חיצונית על מנת לטהר את שמו, וחזר על עמדתו לפיה קיבל את ההנחיה להפעיל את היחידה מלבון. "איני רואה כל דרך אחרת להגן על כבודי כקצין צה"ל וכאדם מאחר ונקבע על ידי היועץ המשפטי לממשלה כי כיום אין מקום להביאני בפלילים.. בלאו הכי לא יוכל בית המשפט לחקור בשאלה העיקרית הנ"ל ולתת החלטה מוסמכת בה. הואיל ונתן פרסום לדברים ונעשו פעולות הפוגעות בשמי הטוב, מבוקשי כי יינקטו האמצעים אשר יאפשרו לי לטהר את דמי בדך היחידה הניתנת לי.. אבקש לא לפגוע במעמדי בצה"ל עד לאחר בירור הדברים על ידי הועדה המוסמכת".
בינואר 1961 חזר גיבלי על בקשתו להקים ועדת חקירה בנושא, בטענה כי רק בדיקת השאלה מי נתן את ההוראה תנקה את שמו הטוב. בהמשך, כתב גיבלי לשר הביטחון כי עד להקמת ועדת החקירה בנושא החליט לפרוש מהצבא. "מכיוון שלא ברור אם יגיעו הדברים לכך, ומשפחתי ואני צריכים למנוחה והרגעה, עליי להסיק בהקדם מסקנות לגבי עתידי. כדי לא להעמיד אותך ואת הרמטכ"ל בפני השאלה הקשה בקשר לשירותי בצה"ל, החלטתי לבקשתך לאפשר לי לפרוש מצה"ל. אני מצטער כי הסקת וכי הנך עלול עוד להסיק מסקנות שליליות נגדי מן המערבולות שבה נמצאים הדברים. קיוויתי כי נהניתי מאמונך והייתי מאודר באמון שניתן בי על ידי מפקדיי. עליי להבטיחך כי בכל ענייניי ומאמציי בעתיד לטיהור שמי אשאר נאמן בכל נימי נפשי למערכת הביטחון ולא אפגע בשמה הטוב ובשמם של האישים שנתנו אמונם בי בעת שירותי במחיצתם".
עוד פורסם מכתב שנשלח בינואר 1961 לרמטכ"ל בו הודיע על פרישתו וציין כי ימשיך להילחם על טיהור שמו מהאזרחות. "אני חוזר ואומר שהוראות לפעולה ניתנו לפי הוראת שר הביטחון דאז וכי לא הדחתי מישהו לעדות שקר ולא נעשו כל זיופים לפי הוראותיי על מנת להטיל אחריות איזו שהיא על שר הביטחון דאז", כתב גיבלי.