"רוצים ילדים? אל תחכו"

אחת המגמות הבולטות בעידן המודרני היא ההתנגשות בין רצונותיהם של בני זוג להפוך להורים והשאיפות האישיות שלהם בתחומים אחרים, שדוחקות את ההורות לגיל מאוחר יותר. האתגר מתחיל כשלמשוואה הזו מצטרפות בעיות בתהליך ההתעברות אצל אחד מבני הזוג. בעיה שיכולה להופיע בכמה נקודות לאורך הדרך: בעיה באיכות הזרע, באיכות הביצית, בהפריה, בהשרשה ברחם או בהתפתחות העובר.

הנתונים בארץ מצביעים על כך שכ־20-15 אחוזים מהזוגות בישראל לא מצליחים להיכנס להריון, ובתום שנה של ניסיון מתחילים לעבור טיפולי פוריות. בישראל מתקיימים כ־35 אלף מחזורי טיפול בהפריה חוץ־גופית בשנה, היקף נרחב ביחס לעולם. אחת הסיבות היא הזמינות הגבוהה של הטיפול, ומדיניות המימון המקומית הליברלית במסגרת סל הבריאות לטיפולי פוריות. 

ד"ר אריק כהנא, גינקולוג מומחה לטיפולי פוריות, המנהל את מחלקת הפוריות ואת יחידת IVF באסותא ראשון לציון, מלווה זוגות רבים בתהליך, שלעיתים הוא ממושך ורצוף מהמורות. "לצד העלייה המתמדת במספר הטיפולים, יש לזכור שאיכותם עולה, יש פיתוחים של תרופות חדשות, טכנולוגיות חדשות במעבדה, ולכן גם שיעור ההצלחות גבוה", מסביר ד"ר כהנא ומזכיר כי בשל הרגישות והקשיים המלווים בני זוג, "טיפולי הפוריות חייבים להיות מותאמים אינדיבידואלית לכל זוג ביחד ולכל אחד מבני הזוג באופן אישי. בני זוג צריכים להרגיש נוח עם הרופא המטפל, תחושה של שותפים בקבלת ההחלטות לאחר קבלת המידע המתאים".

לדברי ד"ר כהנא, שיעור הצלחת הטיפול עומד בממוצע על כ־30 אחוזים. המטופלים צריכים להבין שהשגת הריון עם ולד בריא תלויה בגיל האישה, באיכות הביצית, באיכות הזרע, בהיסטוריה רפואית ועוד. בעוד בעבר ועדיין אצל קבוצות אתניות מסוימות חושבים שבעיות פריון קשורות באישה, היום ידוע שכ־30 אחוזים מבעיות חוסר פוריות נובעות מאיכות זרע ירודה. 

"אם נסתכל על כל אלה שבאים לטיפולי פוריות, שליש זה בעיות אצל האישה, שליש אצל הגבר ושליש מעורב", מחדד ד"ר כהנא. לדבריו, בעשור האחרון נרשמה ירידה באיכות הזרע ונפוצות יותר בעיות הקשורות לכך, מסיבות של חשיפה לתרופות, קרינה, עבודה ותזונה לקויה. 

למרות זאת מספק ד"ר כהנא בשורה טובה: "כיום יש פתרונות למגוון בעיות אצל הגבר שלא היו קיימות בעבר. לדוגמה, בעיית זרע חמורה טופלה באמצעות תרומת זרע. כיום קיימות טכנולוגיות המאפשרות חיפוש תאי זרע בודדים טובים בהליך מסוים, השבחת זרע, בחירת זרע טוב ואיכותי להזרקה ישירות לתוך ביצית - ובמקרים של חוסר זרע לבצע שאיבות זרע מהאשכים".

הקשיים בהפריה חוץ־גופית

רבים מכירים את המונח הפריה חוץ־גופית, אך לא תמיד יודעים איזה תהליך עוברת האישה. "בטיפולים מתבצע מפגש בין הזרע לביצית במעבדה וזאת כדי להגדיל את הסיכוי ולאפשר את בחירת העוברים הטובים ביותר להחזרה והשגת מספר רב של ביציות ולא רק אחת, כפי שקורה במחזור טבעי אצל האישה. לכן הטיפול כולל מתן הזרקות הורמונליות שמגייסות יותר זקיקים המכילים ביציות ומצד שני חושפות את הנשים לתופעות לוואי, כגון שחלות מוגדלות, ריבוי זקיקים, נפיחות וכאבי בטן וציסטות לאחר השאיבה בשל מילוי הזקיק בנוזל", מתאר ד"ר כהנא.

במקביל לשאיבת הביציות, נותן בן הזוג דגימת זרע, שעוברת השבחה מיוחדת. לאחר מכן מתבצע המפגש עם הביצית - או בחדירה ספונטנית של תא זרע בודד לביצית או בהזרקה תחת מיקרוסקופ של תא זרע לתוך הביצית בהליך ששמו מיקרומניפולציה. ואולם התהליך לא פשוט ובדרך עלולות להתעורר בעיות שונות הקשורות בגיל האישה - ככל שעולה הגיל, עולה גם השכיחות לזקיקים ריקים או לנוכחות ביציות באיכות ירודה. "זו הסיבה שאני תמיד מתריע ומסביר, ואולי רבים לא אוהבים לשמוע, עד כמה זו טעות לנשים שכיום לא חושבות לעומק על הבאת ילדים בגיל מוקדם. 

"מאחר שאישה נולדת עם מספר קבוע של ביציות והמאגר אינו מתחדש - בניגוד לגבר המייצר זרע חדש כל החיים - ככל שגיל האישה עולה, גם מספר הביציות יורד וגם איכותן יורדת. התופעה מתחילה בגיל 37 ובולטת לאחר גיל 40, עם ירידה משמעותית בסיכוי לקחת הביתה ילד בריא. אני אולי משבית שמחות לעיתים, אבל חייבים להודות באמת: הסיכוי לקחת ילד בריא הביתה יורד בשל העלייה בשכיחות ההפלות והעלייה בשכיחות המומים המולדים העולה עם הגיל".

הדרכים לשימור הפוריות

בשנים האחרונות נרשמת עלייה בגילי הנשים הפונות לטיפולי פריון, בין השאר משום שיש כאלה המעכבות את הכניסה להריון לשלבים מאוחרים יותר של חייהן. לשם כך קיים חוק המאפשר לנשים להקפיא ביציות מגיל צעיר ועד גיל 41 לצורך שימור פוריות בעתיד. 

"ככל שגיל הביצית במועד הקפאתה צעיר יותר, הסיכוי להשיג ממנה הריון בעתיד גדול יותר. הקפאת ביציות בגיל צעיר מ־37 תביא להן סיכוי טוב יותר להיות מופרות בעתיד ולהוביל להריון של ילד בריא וגדול יותר", מסביר ד"ר כהנא, "בכל הזדמנות ובמקרים המתאימים אני מתריע לא פעם ולא פעמיים לנשים לשים לב לגיל. אני אפילו מיידע מטופלות שלי במרפאה הרגילה, שיש להן בנות בגיל המתאים, להעלות את נושא הגיל וחשיבותו בהשגת הריון תקין".

על התהליך עצמו מספר ד"ר כהנא: "כיום הקפאת הביציות נעשית בשיטה מהירה ששמה ויטריפיקציה, המאפשרת הישרדות של יותר מ־90 אחוזים לאחר ההפשרה. הקפאת ביציות יכולה להיעשות גם מסיבות מצערות - לנשים שהתגלה אצלן גידול המחייב טיפולים מורכבים שעלולים לפגוע בייצור הביציות".

שיטה נוספת להפוך להורים מאושרים היא פונדקאות, ובמסגרתה נעשה שימוש ברחם של אישה המשמשת פונדקאית ונושאת הריון, אשר שייך מבחינה ביולוגית לזוג אחר. פונדקאות נעשית במקרים שהאם הביולוגית עברה כריתת רחם ללא כריתת שחלות, כך שיש לה ביציות, ולנשים עם מבנה רחם לא תקין או הפלות חוזרות ללא הולדת ילדים. לנשים מעל גיל 45 או לנשים שלא הצליחו להרות לאחר טיפולי הפריה חוץ־גופית עם ביציות עצמיות לאחר מספר רב של כישלונות, יש פתרון אחר - תרומת ביצית מנשים צעירות שהוכיחו את יכולתן להרות וללדת. במסגרת פתרון זה, הביציות מופרות בזרע בן הזוג או בזרע של תורם ומוחזרות לרחם של הנתרמת. "הגורם המשמעותי בסיכוי ההצלחה הוא גיל תורמת הביצית ולא הגיל הביולוגי של האישה שמקבלת את הביצית", מבהיר ד"ר כהנא, "ישראליות רבות מתלבטות כשמציעים להן להשתמש בתרומת ביצית. מבחינה פסיכולוגית הן חושבות על המטען הגנטי של הביצית שכביכול לא שלה. אבל מניסיון, אני יכול לומר שברגע שמתחיל הריון והאישה רואה לראשונה באולטרה־סאונד את העובר ושומעת את הדופק, נוצר חיבור, ובהמשך היילוד שלה לכל דבר ועניין". 

ד"ר כהנא // צילום: יהושע יוסף

תחום נוסף שהתרחב ונמצא כבר בשימוש מתייחס לטכנולוגיה המאפשרת לבדוק את תקינותו הגנטית של העובר בסבירות גבוהה ואם הוא נושא מחלה ספציפית - עוד לפני החזרתו לרחם. מדובר ב־PGD - בדיקה גנטית טרום־השרשתית של העובר לפני החזרתו לרחם, המיועדת בעיקר לזוגות שיודעים שהם נשאים של מחלות גנטיות. בבדיקה זו בודקים את מערך הכרומוזומים של העובר, גם כשלא ידוע על מחלה ספציפית, כמו במקרים של הפלות חוזרות או כשהאישה מבוגרת, ולפיכך קיימת שכיחות גבוהה למומים מולדים. בשלב זה עדיין לא ברור אם אפשר לוותר על בדיקת מי שפיר או סיסי שליה. 

ומה צופן העתיד?

באופן תיאורטי, אפשר כיום לבצע טיפולים גנטיים ברמת הדנ"א ו"לתכנן" עובר עם תכונות של אופי ומראה ב"הזמנה אישית", אך "בשל שאלות אתיות, אי אפשר להשתמש בכל הטכנולוגיות הקיימות ואלו שבדרך", אומר ד"ר כהנא. השאלה עד כמה אפשר להתערב לא מסתכמת בבחירת מין העובר או צבעי עיניו ושיערו - שגם הם הנדסה אנושית. בביצוע הפריית מבחנה קיימת האפשרות לבחור את העובר שהוא הכי טוב מבחינה גנטית ואיזה עובר לא יזכה לחיים, לפני השרשתו לרחם, ואפשר לעשות תיקונים גנטיים בכרומוזומים של העובר. אם לדוגמה ידוע על גן מסוים שעלול לגרום למחלת סוכרת, אפשר לבצע מיפוי של הדנ"א ולהחליף מקטע חולה במקטע בריא. בשל המורכבות האתית, שיש שיקראו לה התערבות בבריאה, יש דברים שלא מאושרים לביצוע בעולם כולו. 

לפי ד"ר כהנא, הנושאים שנמצאים היום במחקר מתמקדים בין השאר ביכולת להשתמש בתאי גזע לשיקום זרע או ביצית פגועים, או בעלי איכות ירודה. כמו כן, פועלים החוקרים להצערת ביציות כך שבעתיד אולי הגיל לא יהווה מגבלה. טכנולוגיה עתידית נוספת היא גידול עוברים מחוץ לרחם, כשאפשר כבר ממש לחלום על מודל של רחם מלאכותי שיחקה לחלוטין את הרחם האנושי, לפחות בחלק מההריון.

ולמרות בשורות העתיד, מבקש ד"ר כהנא לסכם ולהתמקד בהווה: "כיום קיימים אמצעי טיפול המאפשרים לזוגות ללדת ילדים בריאים. הטכנולוגיות צועדות בצעדי ענק ולא תמיד החברה בשלה לאמצן. בתנאים הנוכחיים, הנושא החשוב שכן תלוי בנו הוא הקדשת מחשבה וזמן לנושא ההורות, או לפחות לאופציה של ניסיון שימור הפוריות כדי לא להצטער בעתיד".