הדגלים בהר הרצל // צילום: אורן בן חקון // הדגלים בהר הרצל

להרכין ראש, ולזכור

מפקד פיקוד המרכז נזכר באירוע הקרבי הראשון שבו השתתף, ובחלל צה"ל שניסה להציל - ולא הצליח • "פניו ושמו מלווים אותי 30 שנים, ועוד ילוו"

במהלך שנות שירותי כלוחם וכמפקד בצה"ל חוויתי אירועי לחימה לא מעטים ונחשפתי לעולם השכול ולמחיר הכבד על זכותנו ההיסטורית להיות עם חופשי בארץ אבותינו.

בערב יום הזיכרון והעצמאות ה־68 למדינת ישראל, בחרתי לחזור אל האירוע הראשון שבו השתתפתי ושבו חוויתי באופן ישיר אובדן ושכול בלחימה. כמעט 30 שנים עברו מאותו אירוע שבו צה"ל איבד שניים מלוחמיו: סמ"ר גיא (יוסף) בן דב ז"ל והגשש סמל מנסור ראחל ז"ל.

באותם ימים, צה"ל שהה ברצועת הביטחון בדרום לבנון. מוצב ראס אל־ביאדה שמצפון לראש הנקרה אויש באותם ימים על ידי חיילי גדוד 890 של חטיבת הצנחנים. גיא ז"ל היה לוחם בגדוד, ובלילה שבין רביעי לחמישי, 10 ביולי 1986, הוקפץ עם חבריו לסריקות ברצועת החוף מדרום למוצב. זאת לאור זיהוי של כמה מחבלים המנסים לחדור לכיוון ראש הנקרה על גבי סירת גומי. עם הזיהוי הוקפצו למרחב כוחות נוספים, ובהם כיתת הכוננות שהייתי חלק ממנה כחייל בפלוגת המסלול בצנחנים.

גורל משותף הפגיש אותי באותו לילה מר עם גיא ז"ל. באותם רגעים, שבהם סרקו החיילים את רצועת החוף וניסו לאתר את המחבלים, הוכפף הכוח שהייתי חלק ממנו לכוח של גדוד 890. תוך כדי ניסיון החבירה לכוח של רמי נשמעו קולות הירי והפיצוצים, וכדקה לאחר מכן הגענו אל הכוח, השלמנו את הסריקה ופגענו במחבלים והתפנינו לטיפול בנפגעים. היות שהייתי החובש היחידי בשטח, התחלתי לעבור בין כל הפצועים תוך כדי בדיקה ומיון ראשוניים.

באותם רגעים גיא ז"ל היה עדיין בין החיים, הוא ענה לי כששאלתי לשמו, וכך התוודעתי אליו. הבנתי כי הוא פצוע אנוש ומיהרתי להעלות אותו לפינוי המוסק. הייתי משוכנע שהצלחתי להציל אותו, אך כמה שעות לאחר סיום האירוע סיפרו לי שגיא לא שרד את הפציעה הקשה, ונפטר מפצעיו.

מאז אותו לילה, שהפך אותי בן רגע מחייל ללוחם, ולאורך כל השנים - אני נזכר ברגעים שבהם טיפלתי בגיא והייתי משוכנע כי הוא יחיה. זכורה לי היטב תחושת האבל והכישלון האישי כשנודע לי שלא כך היה. שהוא נהרג. לא הכרתי את גיא בחייו, הכרתי אותו ברגעיו האחרונים. 

אני אולי האחרון שדיבר איתו.

ביום הזיכרון הזה ראוי להרכין ראש ולהתחייב לזכור את הפנים והשמות של חברינו, גיבורינו שאינם איתנו עוד. פניו ושמו של גיא ז"ל, יחד עם רבים אחרים, מלווים אותי 30 שנים ועוד ילוו אותי לאורך השנים.

נחבק בחום אל ליבנו את המשפחות השכולות ונתחייב לשמור על עצמאותה ודמותה של מדינת ישראל לנצח נצחים. נשלח ברכות החלמה מהירה ורפואה שלמה לכלל פצועי צה"ל ומערכת הביטחון.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו