נשיאת מבחן

כיאה למי שמגלמת בהצלחה את הנשיאה המאוד לא מוצלחת של ארה"ב, ג'וליה לואי דרייפוס מגיעה לראיון במלון "ארבע העונות" בבוורלי הילס בשמלה כחולה שמרנית ועל פניה חיוך מאוזן לאוזן, כזה שראוי להילמד בבתי ספר לפוליטיקה ברחבי העולם. הילארי קלינטון, למשל, יכולה לקחת ממנה שיעור או שניים בנושאי חן וכריזמה. 

קלינטון וסלינה מאייר, הדמות שמגלמת לואי דרייפוס, חולקות אותו חלום: כיבוש הנשיאות. אבל בעוד הראשונה ממתינה שנים רבות להיבחר, אחרי שהכירה את החדר הסגלגל מקרוב בשתי הקדנציות של בעלה, השנייה כבר מכהנת כנשיאה זמנית החל מהעונה הרביעית של "ויפ", לאחר שהנשיא הקודם פרש לסעוד את אשתו החולה.

בימים אלה עולה לאוויר העונה החמישית והמדוברת של הסידרה המצליחה (המשודרת אצלנו מדי שלישי ב־23:00 ב־yesOh), וללואי דרייפוס יש הרבה סיבות לגאווה - ומעט זמן. מכאן היא תמשיך היישר לערב איסוף תרומות למען הקמפיין של הילארי. אירוע נוצץ בביתו של יו"ר אולפני דיסני, אלן הורן, בהשתתפות ג'וליה רוברטס, גווינת' פאלטרו והבמאי ג'יי.ג'יי אברהמס ("אבודים"). כל הנוכחים ייפרדו מ־33 אלף דולרים לזוג, תמורת הזכות להתחכך מקרוב בנשיא אובאמה, שיעלה לברך את קלינטון בשם המפלגה הדמוקרטית. כן, את השמלה הכחולה היא לא לבשה במיוחד עבורנו.

"אם הייתי צריכה להשוות בין הילארי לסלינה, מעבר להיותן נשים בתחום המאוד גברי הזה, הייתי אומרת שהילארי כשירה ומסוגלת מאוד למלא את התפקיד - ואילו סלינה ממש לא", ממהרת לואי דרייפוס להפריד בין הקומדיה של HBO לדרמה של הפוליטיקה האמריקנית.

אבל בטוח שיש גם קווי דמיון ביניכן. 

"כן. ממש כמו סלינה, הילארי נשפטה באכזריות על סגנון השיער שלה לאורך השנים. בעיניי זה מדהים, בהתחשב בכל הדברים שהיא עשתה. משום מה, דווקא השיער שלה הוא הסיפור הגדול".

נתת לה כמה טיפים מועילים למירוץ לנשיאות?

"אני מניחה שלטובת תחקיר על תפקיד הנשיאה המיוחל של סלינה, אני אדבר מתישהו עם הילארי, אני מעריכה שהעת תגיע.

עם הבעל והבנים. משפחה קומית // צילום: רויטרס

"באופן אישי, כג'וליה, אני אפילו לא מעזה לחשוב על זה, כי הילארי הרבה יותר חכמה ממני. היא בטח לא צריכה עצות ממני. אבל אני כן עוקבת אחרי הפוליטיקה, בגלל מה שקורה באקלים הנוכחי של שנת הבחירות. התחלתי להתעניין בזה לפני ארבע שנים, לקראת עליית 'ויפ', בחנתי מקרוב את הפוליטיקה ברמה התנהגותית. 

"מניסיוני הדל, הייתי אומרת שנשים בפוליטיקה יכולות להיות הרבה יותר ישירות ופתוחות מגברים. לא במובן שהן שופכות יותר מדי מידע או חולקות דברים שאסור להן, אבל לדעתי הן לא מצוידות כל הזמן במגננה כמוהם. אולי זו פשוט אינטראקציה בין נשים". 

אפשר ללמוד מניסיונה של סלינה איך תיראה קדנציה אמיתית של נשיאה?

"כשהתחלנו בסידרה, ההגדרה המקורית היתה 'סאטירית פוליטית', אבל לאחרונה זה מתחיל להרגיש כמו סרט תיעודי לא ממש משעשע. המצב כיום הוא שכל האמצעים כשרים. סלינה לא כשירה לתפקיד הנשיאה, בדיוק כמו המוקיונים הגברים הרבים שמייעדים היום את עצמם לתפקידי מפתח פוליטיים". 

את מן הסתם מדברת על דונלד טראמפ.

"אין צורך לפרט שמות, כולם יודעים למי אני מתכוונת. אם היינו מכניסים לתסריט שלנו רק חלק קטן מההתבטאויות מעוררות המחלוקת של אותו מועמד, היו אומרים לנו שהלכנו רחוק מדי".

*   *   *   *   *

ולואי דרייפוס (55) הלכה רחוק. אולי רחוק יותר מכל חבריה לקאסט המיתולוגי של "סיינפלד", שרובם הלכו לאיבוד בין שלל תפקידי אורח בלתי זכירים.  

זה התחיל בעשור הקודם, כשכיכבה לאורך חמש עונות בסידרה "כריסטין החדשה", אמא גרושה נוירוטית השומרת על קשר קרוב עם האקס וזוגתו הצעירה, והגיע לשיא ב"ויפ", שכבר חודשה מראש לעונה שישית, שתעלה ב־2017.  

והיא מציגה קבלות: על כל אחת מארבע עונותיה ב"ויפ" עד כה זכתה בפרס אמי. הארבעה הצטרפו לשני פסלונים שכבר החזיקה - אחד מימי "סיינפלד" ואחד מ"כריסטין". בכך הפכה לשחקנית הראשונה בהיסטוריה שקטפה אמי על השתתפות בשלוש סדרות קומיות שונות (בטקס האחרון הוסיפה עוד אמי, שביעי במספר, כמפיקה של "ויפ"). 

ואם כל זה לא מספיק, היא עקפה את אגדת הקומדיה האמריקנית לוסיל בול ("לוסי אהובתי") במספר המועמדויות הגדול ביותר בהיסטוריה לאמי לשחקנית קומית - 16 עד כה (בול הסתפקה ב־13).

"רעדתי על הבמה כמו עלה נידף ברוח", סיפרה לאחר הזכייה השביעית בספטמבר האחרון, "הייתי בהלם שזכיתי שוב. בטקסים האלה אני בעיקר משתדלת לעמוד זקופה, להכניס את הבטן ולא לחייך חיוך רחב מדי למצלמות. מצד שני, אני מקפידה לא להיראות זועפת כשאני לא מחייכת. אני מודה שזו לא הסיטואציה המועדפת עלי במקצוע. אני מרגישה הרבה יותר נוח על סט הצילומים. יש לי עבודה נהדרת, והפסלון הוא רק תוספת".

תכף מתחילה העונה החדשה של "ויפ". יש לך מקום בארון לפסלון שמיני?

"אתה יודע מה? אני אפנה מקום בבית לפרס אחד נוסף בכל פעם. לעולם לא אפסיק לרצות לזכות".

*   *   *   *   *

העונה הרביעית של "ויפ" הסתיימה כשסלינה מאייר מבקשת לזכות באמון הציבור בקלפיות ולהיבחר לנשיאות באופן רשמי - לא כמחליפה זמנית. בדרך למימוש החלום הגדול היא צירפה לצוות הקרוב אליה את הסנאטור המוערך טום ג'יימס (יו לורי מ"האוס").

העונה החמישית נפתחת בסיטואציה שמזכירה את תוצאות הבחירות לנשיאות ארה"ב בשנת 2000, אז הגיעו סגן הנשיא אל גור וג'ורג' בוש הבן לתוצאות צמודות, וההכרעה ביניהם (לטובת בוש הרפובליקני) הצריכה ספירה חוזרת של הקולות במדינת פלורידה. 

מאייר הדמוקרטית (אף שעובדה זאת לא מצוינת בפירוש בשום שלב בסידרה) ויריבה הרפובליקני, הסנאטור ביל אובריאן (בראד לילנד, "אורות ליל שישי"), נתקעים גם הם בתוצאת תיקו, וההכרעה ביניהם עוברת למדינת נבדה, בסבך של הליכים משפטיים, ספירות חוזרות והרבה לובינג פוליטי של נציגים מטעם מטה מאייר. הללו יעשו הכל, בכל תכסיס אפשרי, כדי שהבוסית לא תסיים את הקדנציה הזמנית הקצרה שלה בבית הלבן. 

נוסף על ההמולה הפוליטית הגדולה, מאייר מתמודדת גם עם דרמות משפחתיות לא פשוטות. בתה קתרין (שרה סאת'רלנד, בתו של השחקן קיפר סאת'רלנד) מבקשת לתעד במצלמה ביתית את הדרמה בחדרי חדרים, לטובת לימודיה באוניברסיטה, וסלינה עצמה נקלעת לרומן לא ממש ברור עם עסקן פוליטי (ג'ון סלאטרי מ"מד מן"), שלא בהכרח יעמוד לצידה בעת הספירה החוזרת של הקולות. 

"סלינה התחילה את הסידרה בתפקיד סגנית הנשיא, והיא רצתה יותר מכל להיות נשיאה. עכשיו, כשהיא סוף סוף בבית הלבן - היא צריכה להמשיך להילחם כדי להישאר בכיסא. הדבר היפה הוא שתמיד יש בפניה מהמורות, והיא תקועה למעשה במין גיהינום מתמשך. זה כיף גדול לעלילה קומית". 

צרכנית ויראלית של רשתות חברתיות // צילום: ורה אנדרסון

במסגרת ההכנות לתפקיד נפגשה לואי דרייפוס עם סגן נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, והשניים אף צילמו יחד סרטון היתולי שהוקרן לפני שנתיים בארוחת הערב המסורתית השנתית לכתבי הבית הלבן. "ג'ו הוא אדם מאוד נחמד וחרוץ, והפגישה איתו עוררה בי השראה", היא משחזרת. "הוא אדם שמנסה לעשות את הדבר הנכון, וזה לא משהו שבא בקלות למי שנמצא בוושינגטון. 

"יצא לי לשוחח גם עם אל גור, שהיה סגנו של ביל קלינטון. הוא וביידן אמרו לי, בעצם, דברים דומים: העוצמה של תפקיד סגן הנשיא תלויה קודם כל במערכת היחסים שמפתחים עם הנשיא. הם הסבירו לי איך פעלו לשמור על היחסים האלה".

פוליטיקאים הם זן משעשע בעינייך?

"אני מאמינה שאפשר למצוא פן קומי בכל דבר. כשמישהו עומד מול מצלמה, מדבר אליך ומנסה למכור לך את הרעיונות שלו - זה לגמרי מצחיק. גם סלינה מאייר היא ליצנית נרקיסיסטית, אבל לפחות היא שלי. אני אחראית עליה. אני מנסה לשלב בדמות שלה גם מימד של סימפטיה. באופן מוזר, כמה שהיא מטופשת, כולם בעדה".

נשים בעמדות כוח סופגות לא מעט כינויי גנאי סקסיסטיים. 

"אישה כזאת מכונה בדרך כלל 'ביץ'', זה ידוע. באחת העונות התעסקנו בסוגיית הזכות להפלות, שהיא טעונה מאוד בארה"ב, ואחת הבדיחות בתסריט היתה שסלינה נואמת ופותחת במילים 'בתור אישה...'. זה נשמע מגוחך, למה בכלל לציין את זה ולעורר אנטגוניזם? האירוניה היא שלפני זה היא ביקשה מהפמליה שלה שלא להזכיר לאנשים את העובדה שהיא אישה, כי זה רק יסבך את העניינים (צוחקת). 

"זו האמת במציאות שלנו. יש תפיסה שלהיות אישה זו נכות מסוימת, ובסידרה אנחנו מכוונים את החיצים הקומיים לנושא הזה. מבחינתי, להיות אישה זו מתנה אדירה. אני מאמינה גדולה בכך שנשים צריכות להיות חלק משמעותי יותר בכל ממשל".

את צופה בסדרות פוליטיות אחרות, למשל "בית הקלפים"?

"לא. אני חיה ונושמת את התחום מתוקף עבודתי, אם אני צופה בטלוויזיה אני מחפשת דברים אחרים. שני העולמות האלה, תעשיית הבידור בהוליווד והפוליטיקה בוושינגטון, די דומים. אתה מוכר מותג ומנסה בכל הכוח להישאר חיוני ורלוונטי. בשני המקרים, התוצאה האחרונה שהשגת מכתיבה את הסטטוס שלך כרגע".

והסטטוס שלך כרגע לגמרי לא רע.

"אני מאוד גאה במוצר שכולנו יחד יצרנו. זו סידרה שאם לא הייתי חלק ממנה הייתי מנסה להיכנס אליה. לסלינה יש בפוטנציה עוד שתי קדנציות, ואני לא יודעת אם נצליח לרוץ לכאלה מרחקים. שמונה שנים זה הרבה זמן, בן אדם. יש לי בראש רעיון טוב לסיום של הסידרה, ביום מן הימים, אבל אין מצב שאגלה לך אותו כאן".

מלבד השבחים המקצועיים שמורעפים על לואי דרייפוס, לתפקידה ב"ויפ" צמוד תלוש שכר המוערך ב־150 אלף דולרים לכל פרק. תוסיפו לזה את התמלוגים שהיא גורפת כמפיקה של הסידרה ואת הנתח שלה בשידורים החוזרים של "סיינפלד", ותבינו למה היא לא באמת צריכה לקושש דולרים כדי לקנות קפה ומאפה. ועוד לא דיברנו על ההון האישי המטורף שהיא מביאה איתה מהבית.

לואי דרייפוס נולדה בניו יורק ב־1961, נצר למשפחת אצולה כלכלית מצרפת. סבו היהודי של סבה, לאופולד לואי דרייפוס, הקים קונצרן ספנות מצליח כבר במאה ה־19. אביה, ג'רארד־וויליאם, היגר לארה"ב ב־1940, והוא מוביל כיום את הקרן המשפחתית, שהונה הכולל מוערך ב־3.5 מיליארדי דולרים.  

*   *   *   *   *

היא הבת הבכורה מנישואיו הראשונים של אביה לג'ודית, מורה לחינוך מיוחד, שממנה התגרש כשג'וליה היתה תינוקת. כשנישא מחדש נוספו לה שתי אחיות ואח־למחצה. בראיון משותף עם בתו לפני שנתיים סיפר ג'רארד־וויליאם בן ה־83: "ידעתי שהמשחק בא לג'וליה באופן טבעי, ושהיא נהנית להצחיק, אבל לא יכולתי לחזות שהיא תהיה כוכבת גדולה". 

אגב, לאורך השנים ניסתה לואי דרייפוס להתנער מתדמית יורשת המיליארדים שדבקה בה בכל אזכור תקשורתי. ב־2014 אף התייחסה לנושא בראיון למגזין "רולינג סטון", שכלל תמונת שער פרובוקטיבית ומדוברת. היא הצטלמה בה בעירום, מאחור, כשמגילת העצמאות של ארה"ב כתובה על גבה החשוף. מאוחר יותר תירצה־התנצלה בציוץ בטוויטר: "הייתי שיכורה".

באותו ראיון הסבירה כי למרות העובדה שהיא נכללה ברשימת יורשי המיליארדרים שפירסם המגזין הכלכלי "פורבס", העסק של אביה הוא שמוערך בסכום הבדיוני, ולה אין קשר ישיר אליו. "קישרו אותי לכסף הזה, וזה לא ייאמן. לא משנה מה אגיד בנושא, אנשים תמיד יניחו שזה נכון. ברוכים הבאים לעידן האינטרנט המזוין".

את ילדותה העבירה עם אמה ובעלה השני, מנתח בכיר בוושינגטון. בשל עבודתו ההומניטרית נאלצה המשפחה כולה לנדוד לסרי לנקה, לתוניסיה ולקולומביה. למסעות אלה הצטרפה גם אחותה למחצה הנוספת (מצד אביה החורג), לורן, שחקנית בזכות עצמה (היא מתארחת בעונה החדשה של "ויפ" בתפקיד בת זוגו של הגרוש של סלינה).  

ג'וליה למדה תיאטרון באוניברסיטת נורת'ווסטרן וקיבלה את ההזדמנות הגדולה שלה לפריצה בשנתה השלישית ללימודים, בגיל 21 בלבד, כשהוזמנה להצטרף לצוות השחקנים של תוכנית המערכונים המיתולוגית "סאטרדיי נייט לייב".

בשלוש עונותיה בתוכנית חלקה מסך עם הקומיקאים המהוללים אדי מרפי וג'ים בלושי, ובמקביל הכירה את הכותב לארי דיוויד, שיזניק את הקריירה שלה בהמשך כאשר ייצור את "סיינפלד" ויזכור לה חסד נעורים. ולא פחות חשוב מכל אלה: היא פגשה ב"סאטרדיי נייט" את הקומיקאי בראד הול, שהינחה את מהדורת החדשות ההיתולית בתוכנית. השניים, שהפכו לזוג, נישאו ב־1987 והביאו לעולם שני בנים - הנרי (23) וצ'רלס (19).

בימי "סיינפלד". "לא עד כדי כך חשוב" // צילום: אי.פי

לפני שבועיים, 18 שנים אחרי ירידת "סיינפלד" מהאוויר, חזרה לדמותה של איליין - ודווקא ב"סאטרדיי נייט לייב". זה קרה במערכון משותף שביצעה עם דיוויד, כשהגיעה ל"סאטרדיי נייט" כמנחה אורחת. 

לא אחת הצהירה לואי דרייפוס כי החשיבות של "סיינפלד" בעבורה לא כל כך דרמטית כפי שנהוג לחשוב. "אני מאושרת שהיתה לי ההצלחה שלה זכיתי, אבל אי אפשר לייחס לסידרה יותר מדי חשיבות", אמרה בעבר למגזין "ואניטי פייר". "זה בסך הכל בידור. זה נהדר, זה כיף - אבל זהו זה".

ועדיין, בתודעת רוב הצופים, היא נשארה ותישאר החברה הנוירוטית והחסכנית בתחבושות היגייניות של ג'רי. "אנשים מרגישים מאוד נוח לגשת אלי, לחבק אותי ולפצוח איתי בדיאלוג. אני מבינה למה", סיפרה בראיון לרדיו הציבורי בארה"ב. "אני זוכרת שבהתחלה לא יכולתי להעלות בדעתי שאנשים יתחברו לסידרה. היום אני מבינה שאני נמצאת באופן קבוע אצל האנשים בסלון, עם כל השידורים החוזרים". 

למרות הדמויות השרוטות שגילמת, את עצמך נשארת תמיד מאוד אהובה.

"אני בחורה די נמוכה, כך שהנוכחות שלי לא מאיימת או מעיקה פיזית. לכן מרגישים נוח לבוא לקראתי ברחוב. רוב האנשים שניגשים אלי באמת אסירי תודה לי, ואני מחשיבה את עצמי בת מזל. זאת הסיבה שברוב המקרים אני שמחה לדבר איתם, אבל להתחבק - אולי קצת פחות".

*   *   *   *   *

מלבד "סיינפלד" הופיעה לואי דרייפוס בסרטיו של וודי אלן "חנה ואחיותיה" ו"לפרק את הארי" ובסרט ההמשך בסידרת "חופשה מטורפת" של צ'בי צ'ייס. היא תרמה את קולה לסרטי האנימציה לילדים "באג לייף" ו"מטוסים" ושיחקה לצד ג'יימס גנדולפיני המנוח בקומדיה הרומנטית "דיברנו מספיק", שעלתה לאקרנים חודשים אחדים אחרי מותו המפתיע לפני שלוש שנים.   

בראיון שהעניקה בשנה שעברה למגזין "מארי קלייר" הסבירה כי כל מהלך הקריירה שלה הושפע לאורך השנים מהחלטה מוקדמת שקיבלה: לציית לאינסטינקטים הפנימיים שלה. טקטיקה זו, היא צוחקת, הפוכה מהגישה שמנחה את הנשיאה סלינה.  

"תמיד שאפתי להיות שקולה וטהורה בתהליך בחינת הפרויקטים שלי. לבחור עבודה זה, בעצם, כמו להתחתן עם אדם זר: אתם מבלים זמן רב יחד, ואתם מוכרחים להיות מסונכרנים מבחינה יצירתית".

אף שבאופן פומבי היא מרבה להתייחס לאינטרנט ולרשתות החברתיות בהומור כאל "קוץ בישבן", היא מודה שהמדיה החדשה דווקא מתאימה לה. "אני אוהבת את הרשתות החברתיות ומשתמשת בהן לא מעט, כי כמה שזה קוץ באחוריים זה כלי נהדר לשמור באמצעותו על ערנות ולדעת מה קורה מסביב".

כל ה"ויראלי" הפך היום לכלי שיווק ממדרגה ראשונה.

"ורק כדי שתבין עד כמה אני מעורבת בשיווק - הנה באתי לראיון הזה היום (צוחקת). להרים סידרה קומית זו מלאכת תפירה דקדקנית שלא באה בקלות. זאת עבודה מפרכת, ואני יכולה להעיד שמעולם לא עבדתי קשה יותר על אף תפקיד בכל הרזומה שלי". 

איך מתמודדים עם כל הלחץ המתמשך?

"אני עוצמת את העיניים מדי פעם, אפילו לעשר דקות. זה עוזר לי לאגור כוחות ואנרגיה".

אם לא היתה לך עבודה, איפה היית היום?

"בטח במסלול הליכה כלשהו על הגבעות של לוס אנג'לס. זאת המדיטציה שלי. אני גם עושה אימוני כושר, ושם אני באמת מרגישה חיבור לעולם האמיתי. זה עושה פלאים למוח שלי".

לסיום, כפוליטיקאית משופשפת, מה את צופה לעתיד?

"אני אופטימית לגבי עתיד הילדים שלי. למען האמת, אני לא רוצה לחשוב בכלל על אלטרנטיבה. אני לא מוכנה לקבל מצב שבו אין תקווה בחיים. אם חלילה זה יקרה - אני לא אוכל לעצום עין בכלל".

dudic@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו