בבתים רבים בישראל לובש שולחן הפסח צורה שונה. אך גם בין אלה המחכים לאליהו הנביא בדלת פתוחה לאלה שמעדיפים להסתפק בכוס יין מלאה, דבר אחד נותר זהה - ההגדה של פסח. 

אלא שבשנים האחרונות נראה שגם ההגדה המסורתית זוכה למהדורות חדשות ועדכניות, שבחלקן מציגות לצד הטקסט העתיק פרשנויות מודרניות, קטעי קריאה להתייחסות נוספת או מובאות מאנשי רוח בני זמננו. "הלילה הזה כולו שירה" (הוצאת איתמר) - הוא אסופת שירה ייחודית, המבקשת להצטרף לשולחן החג ולהוסיף להגדה בת אלפי השנים ולאווירה המשפחתית נדבך נוסף, של שירה ישראלית. 

אסופת השירה היא פרי עבודתם המשותפת של קבוצת מורים לספרות, והמשותף לכל השירים באסופה הוא שכולם מתכתבים עם ההגדה של פסח ועם סיפור יציאת מצרים. בהתאם לזאת, כל שיר שנמצא בה מגיע בתוספת התייחסות פרשנית שמסייעת לרדת לעומקו, או אולי להנגיש אותו לבאי הסדר. 

התוצאה המתקבלת היא פסיפס שירה ישראלי, המורכב ממשוררים בני יותר משלושה דורות המתייחסים כל אחד בדרכו לסוגיות אישיות וחברתיות הרלוונטיות לחג, גם אם לא נכתבו ככאלה במקור. סוגיות כגון עצמאות אישית ונוכחות השעבוד בחברה, שייכות מול זרות וחדשנות מול מסורת, שנמסרות דרך קריאה בשירים כמו "עבדים" של ברי סחרוף, או "כל אדם צריך מצרים" של אמנון ריבק, נדונות בהקשר רחב ומעמיק כשהן בחברתן הטובה של משוררים בני כמה דורות. החל מוותיקים כיהודה עמיחי, דן פגיס ונתן אלתרמן, דרך רוני סומק וחזי לסקלי, ועד לצעירים כעלמה זוהר, אליעז כהן וערן צלגוב. 

שיר לכל מורה

תחילתה של "הלילה הזה כולו שירה" בשולחן הסדר הפרטי של משפחה ירושלמית, שם נהג בכל שנה מודי כהן, אב המשפחה ומורה לספרות, להוסיף לסדר המסורתי תוספת קטנה ולקרוא בו שיר ישראלי. אבל מהר מאוד היוזמה המשפחתית התרחבה. 

כהן, שמתוקף עבודתו חבר בצוות המפקח על לימודי הספרות במחוז ירושלים, הבחין שהרצון להרחבת מקומה של השירה העברית על סדר היום הוא לא נחלתו בלבד. "אני מורה לספרות ושמח להגדיר את עצמי כאוהב שירה וספר", מספר כהן ל"ישראל היום", "במסגרת עבודתי, כאחראי ללימודי ספרות בעשרה בתי ספר חטיבה ותיכון, ראיתי לאורך השנים שנושא הספרות לא מספיק מוערך. הגישה כיום היא שחשוב לעשות חמש יחידות בחשבון, ויש בכך חשיבות, אבל מצד שני בהיותי במערכת אני רואה המון כוחות, המון אנשים מוכשרים ומיוחדים שהספרות והשירה מדברות אל ליבם, וחסרים להם כלים לבטא זאת".

לאה גולדברג (צילום: לע"מ)

ברי סחרוף (צילום: קוקו)

מעודד מהניסיון המשפחתי, כהן החליט לסגור את הפער ולבקש מחבריו המורים לספרות שכל אחד מהם יבחר שיר, על מנת ליצור ספרון קטן; הוא לא תיאר לעצמו שהפרויקט יבשיל לכדי ספר שיפנה אל הציבור הרחב. "בהתחלה פנינו למורים, והמורים שלחו שירים שהם אספו בעצמם. לאחר מכן נעשתה פנייה ישירות למשוררים, ובתגובה הגיעו 600 שירים שנכתבו על ידי 150 יוצרים". 

בשלב הזה, החליט כהן לעבור למעשים: "הרגשנו שנושא יציאת מצרים ופסח הוא עולם של מטאפורות רלוונטיות לחברה הישראלית. קיווינו שדרך השירים נוכל לבחון סוגיות שעולות מההגדה ונוכחות בחיינו, כמו עבדות בינינו לבין עצמנו ובחברה בכלל. אם בהתחלה חשבנו שזה יהיה כלי עזר למורים, בהמשך הבנו את חשיבות הנושא לכל משפחה בישראל".

למה לא להפוך את האסופה לחלק מההגדה עצמה? 

"זאת אולי ה־שאלה שהתחבטנו בה. חלק מהחברים לעשייה חשבו שצריך לאחד את השירים עם ההגדה, אבל אז עלתה השאלה כיצד לבצע את זה. האם נכון שהשירים יבואו לפני הטקסט המסורתי, או אחריו, הרי חלק מההגדה היא בעצמה שירה? בסופו של דבר, החלטנו שזה ספר בפני עצמו. הכוח שלו טמון בעובדה שהוא לא בא להחליף את ההגדה אלא כתוספת שמעשירה את הערב".

איזה שיר אתה בחרת?

"אני מרגיש קרוב לכל השירים, אבל אם צריך לבחור אז אבחר בשיר 'גן העצמאות' של המשורר המנוח חזי לסקלי. הוא עוסק בתמציתיות מרגשת באדם הנמצא מחוץ לחברה ובו בזמן בתוכה. כשאני קורא אותו אני חושב את מי אנחנו מקבלים לתוכנו ועל רבדיו השונים של המושג 'חירות'"

 

שלושה שירים מתוך "הלילה הזה כולו שירה"

 

עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם / אברהם חלפי

 

עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

הָיִיתִי עוֹבֵר אֶת חַיַּי.

הָיִיתִי חוֹצֶה אֶת הַיָּם

בְּרַגְלַי

עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד.

 

וּמַה מֶּשֶׁךְ חַיַּי / יהודה עמיחי

 

וּמַה מֶּשֶׁךְ חַיַּי. אֲנִי כְּמוֹ אֶחָד שֶׁיָּצָא מִמִּצְרַיִם

וְיַם סוּף נִבְקַע לִשְׁנַיִם וַאֲנִי עוֹבֵר בֶּחָרָבָה

וּשְׁתֵּי חוֹמוֹת מַיִם מִיְּמִינִי וּמִשְּׂמֹאלִי.

מֵאֲחוֹרַי חֵיל פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וּלְפָנַי הַמִּדְבָּר

וְאוּלַי הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת. זֶה מֶשֶׁךְ חַיַּי.

 

 

וְהִגַּדְתָּ / רבקה מרים

 

וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא

אֶת הָאֵלֶם.

לֹא תַּעֲבִיר אֶת יָדְךָ בְּלִטּוּף 

עַל סִבְרוֹ.

וְהוֹשַׁבְתָּ בִּנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא

עַל מִפְתַּן הַבִּקְעָה

אֲשֶׁר אֵלֶיהָ אִישׁ לֹא יָבוֹא.

וְלִמַּדְתָּ בִּנְךָ לְהוֹלִיד עוֹד יֶלֶד.

וְלִמַּדְתָּ בִּנְךָ עֵינָיו לַעֲצֹם.

וְלִמַּדְתָּ בִּנְךָ לַחֲפֹן בְּאֶגְרוֹף

עוֹד לַיְלָה עוֹבֵר

וְעוֹד יוֹם.

וְלָקַחְתָּ בִּנְךָ בְּיָדֶיךָ אֵלֶּה

בָּהֶן אֵי פַּעַם לָפַת אִמּוֹ

וּבְכוֹחַ תִּלְחַץ מִתּוֹכָן שְׁתִיקָתְךָ –

אוֹתָהּ הוּא יִמְסֹר לִבְנוֹ.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו