האווירה. אם נתעלם מהעובדה שדרכי הגישה לאולם היו בלתי אפשריות, שחנייה היתה מילה גסה אחרי 20:00 ושנהגים נלחמו על כל אי תנועה עם הרבה אי שפיות, האווירה בארנה רבתי היתה פשוט נהדרת. בניגוד להרגלו, הקהל האדום הגיע מוקדם והתפאורה שהוכנה מראש על הכיסאות הכחולים רמזה על העתיד לבוא.
התצוגה האדומה הלוהטת בטקס הצגת השחקנים סיפקה את הניצוץ ומה שנשאר זה שהשחקנים בצהוב ובאדום יספקו את החשמל. הוא לא איחר לבוא, ואנחנו קיבלנו את אחד הקלאסיקואים היותר טובים בשנים האחרונות, 66:73 אדום לאלופה הפועל ירושלים ו־0:3 עונתי.
המלחמה. ככה אנחנו אוהבים את המשחקי בין ירושלים למכבי: שחקנים קופצים על הפרקט, שורטים, נחבלים ולא שומרים עבירם למחר. ברבע הראשון זה היה נכון בעיקר למכבי: שני מהלכים רצופים הסתיימו בסלי באזר עמוק בצבע - איתי שגב מצד אחד, היליי הולמן מצד שני - ושניהם קלעו אחרי שלפחות איבר אחד "נגדע" מגופם. אגב, שגב: הוא הציג לחימה מעוררת כבוד מול ליאור אליהו, דונטה סמית' והולמן.
הצהובים. "להרגיע, להרגיע". זה התרגיל שגל מקל סימן הכי הרבה ברבע הראשון. זה אמנם רק הקלאסיקו השני שלו, ומשחק ראשון אי פעם בארנה, אבל גם הוא מבין שהר הגעש הזה יכול להתפרץ ברגע. כדורי ההרגעה היתרגמו להרבה כדורים חוזרים והנעת כדור טובה. ז'אן טבק השתמש בכל הספסל שלו כבר ברבע הראשון (פרט לעידן פז), מה שאיפשר דם חדש ותחלופה טרייה של שחקנים שנתנו הגנה קשוחה. מישהו גם כנראה סיפר לדראגן בנדר שבחרו אותו לאולסטאר, אחרת איך תסבירו את השלשות שהוא התחיל להעיף באוויר ההרים, בדרך לרבע ראשון צהוב (19:26).
למעשה, מכבי שיחקה בלי סנטר אמיתי. ריצ'אד הנדריקס עדיין לא מחובר ויותר הזיק מאשר תרם, ואייק אופואיבו לא היה מענה להולמן. הדבר העיקרי שהחזיק את הצהובים במשחק היה השליטה בקצב. ברגע שירושלים הכתיבה אותו – לאורחת לא נשאר מה להציע.
אורי אלון (במרכז). נראה מרוצה מהתצוגה של קבוצתו // צילום: אלן שיבר
האדומים. הסוגייה של לא לאפשר ריבאונד התקפה עדיין לא חלחלה אצל השחקנים של דני פרנקו, לפחות לא כשהולמן לא על המגרש. הם גם לא היו ממש בעניין של עבירות: בזמן שמכבי הורידו גרזן על כל אדום שנכנס לצבע, הלפרין, אליהו ושות' סיימו את הרבע הראשון עם שתי עבירות קבוצתיות בלבד, ולא בפעם הראשונה העונה. למרות אינטנסיביות הגנתית טעונת שיפור, ירושלים פתחה את הרבע השני בריצת 2:10, בעיקר בזכות הולמן.
אמרו לנו שדונטה סמית' מתעורר משנת החורף כשמכבי מגיע לבקר. אז אמרו. איתו על המגרש במחצית הראשונה (41:41) ירושלים היתה בפיגור נקודה, וטבק הצליח לעייף אותו כשכמעט בכל התקפה שומר אחר התנפל עליו. מי שהצליח להתחקות אחרי עקבותיו של דיאור פישר, שלא קיבל ולו שנייה במחצית הראשונה (ועזב ראשון את חדר ההלבשה בסיום), מוזמן להודיע בהקדם על מקום הימצאו.
אדום אחר, הקפטן הלפרין, נמצא ועוד איך. הגארד היה בכל מקום ברבע השלישי, עם שלשות, חדירות, וריבאונדים מתחת לאף של גבוהי מכבי. אם ירושלים יוותרו על החתמת גארד – המשחק הזה של הלפרין סיפק את הסיבה. וגם הוא, בסוף, סימן לחבריו: "להרגיע, להרגיע". יש לאלופה הרבה סיבות להיות רגועים: לראשונה בהיסטוריה היא השלימה סוויפ עונתי על מכבי, היא מתבססת במקום הראשון שיהיה קשה מאוד לאבד, ופיינל פור ביתי אם שום דבר לא ישתבש. אם.
