23 אנשי כדורגל סיימו בשבוע שעבר את קורס הפרו בהתאחדות, שמעניק תעודה המאפשרת לעסוק באימון ברחבי העולם. בין היתר היו שם יורדי קרויף, גיא צרפתי, עומרי אפק וחיים סילבס, וגם אישה אחת - איריס אנטמן - שעשתה היסטוריה גדולה בכדורגל הישראלי כאישה הראשונה שסיימה את הקורס.
"זו פעם ראשונה שמישהי יצאה לקורס, אבל עבורי זה לא היה יוצא דופן. עוד נדבך בהיסטוריה שלי ושל כדורגל הנשים בארץ. זה סוג של מחלה, של חיידק לא רגעי. אהבה טהורה שאין לה גבולות", סיפרה אנטמן ל"ישראל היום".
אנטמן (42) אינה זרה לכדורגל. היא היתה שם מייסוד נבחרת הנשים בשנות ה־90, עמדה בשער הקבוצות הגדולות של אותן שנים (זכתה עם מכבי חיפה בשלוש אליפויות ובשלושה גביעים, ולאחר מכן בחמש אליפויות ובשישה גביעים עם מכבי חולון) ופרשה ב־2011. לפני הכדורגל היתה אלופת ישראל לנערות בקיאקים, אבל הרגישה שספורט יחידני פחות מתאים לה. "הייתי בת 15, בדרך לאליפות העולם, אבל באחת התחרויות בירקון הנחתי את המשוט על הברכיים באמצע המקצה והפסקתי לחתור. הרגשתי לבד על הקיאק וידעתי שאני בענף הלא נכון", אמרה אנטמן.
לא היה אז כדורגל נשים בארץ.
"נכון, לכן עברתי לכדורסל, אבל ברגע שייסדו את אליפות בתי הספר בכדורגל הצטרפנו כולנו. היינו כדורסלניות מתוסכלות מהקריות שרק רצו לשחק כדורגל".
איריס אנטמן באצטדיון רמת גן. "אהבה טהורה שאין לה גבולות"
אנטמן, שגדלה בתפר שבין קריית מוצקין לקריית חיים, סיימה את התיכון והתגייסה לתותחנים, שם שירתה כמפקדת במחנה שיבטה בב"ש. בכל סופ"ש חזרה לקריות והצטרפה לאימונים של נבחרת הכדורגל של התיכון. כיום היא מורה לחינוך גופני במקום מגוריה במצפה אביב, ומאמנת שוערות בנבחרות הנשים ואת הנבחרת עד גיל 17.
במהלך הקורס טסו המשתתפים להשתלמות במשרדי אופ"א בשווייץ, שם פגשה אנטמן את מאמנת נבחרת וויילס, שהגיעה לאותה מטרה עם שחקני עבר של נבחרת אנגליה. "היא סיפרה לי שמתייחסים אליה מאוד לא יפה, שהמאמנים סגורים ולא אכפתיים".
קיבלת יחס מיוחד כאישה היחידה בקורס בארץ?
"לרגע לא הרגשתי שונה, מאוד פירגנו לי. החברים בקורס העריכו את מי שנמצא שם כאדם ולא התייחסו למין שלו. אם את טובה אז את טובה, לא משנה אם את אישה או גבר".
"קשה לזכות בשוויוון"
אנטמן נשואה למשה, אחיו של שוער העבר גיורא ולשניים בת משותפת - שחר (10). "כשנכנסתי להריון, הפסקתי לשחק כדורגל", נזכרת אנטמן, "אחרי שלושה חודשים של טיפול בתינוקת בבית, הרגשתי שקשה לי מאוד להיות רק במקום הזה. התינוקת העניקה לי המון, אבל עולם האימהות היה חדש לי והרגשתי ריקנות גדולה".
לא הרבה נשים היו מודות בכך.
"זה שיש לי תינוקת לא אומר שזה הייעוד של חיי. לא נולדתי מטפלת, נולדתי ספורטאית. זה נלקח למטרה טובה מאוד, אבל הגיע העת שבה רציתי לשלב את השניים".
איריס אנטמן. "כשאין קבוצת נשים בקבוצה גדולה, תקשורתית זה פחות מעניין"
בליגת הנשים לא תמצאו כיום את הקבוצות הגדולות של שנות ה־90. למעשה, הקמת נבחרת הנשים ב־1997 נבעה מדרישה של אופ"א, והנבחרת שהוקמה אז על ידי ההתאחדות נהנתה ממאמנים בכירים. מאז, המועדונים הגדולים משכו את השקעתם בקבוצות הנשים והענף עבר למקומות פחות תקשורתיים דוגמת חדרה, אס"א ת"א, חולון וסכנין. מה קרה בין לבין? לאנטמן, שהיתה שם בכל הצמתים, יש הסבר: "ההתאחדות הפסיקה לעזור לקבוצות, לאו דווקא מבחינה כספית, ואלו לא רצו לקחת חלק בנושא שאין בו עזרה מגוף גדול. בשנים האחרונות יש יותר השקעה, בעיקר בזכות 'אתנה' (הזרוע המקצועית של המועצה הציבורית לקידום נשים בספורט; ל"ש), אבל חסרה הנראות. כשאין קבוצת נשים בקבוצה גדולה, תקשורתית זה פחות מעניין".
איך תשני את זה?
"ספורט נשים פחות מוערך בארץ וצריך העצמה יותר גדולה. מבחינת יכולת גופנית, יכולתי לשחק עוד עשור, אבל פרשתי כי הרגשתי שאני רוצה לעבור לצד השני וליצור שינוי".
מה דעתך על התפתחות ספורט הנשים בישראל?
"אנחנו מדינה נאורה והכל פה פורח ות"א מאוד ליברלית, אבל הכל לכאורה. בתוך המרקם החברתי שצומח בארץ אנחנו מאוד שוביניסטים, ומאוד קשה לנו לקבל את השוויון בין ספורט נשים לגברים. אי אפשר להשוות בין הרמה, כי אנחנו שונים פיזית אחד מהשנייה. החיבור הוא בספורט, בכדור וביופי של המשחק. מהחיבור הזה התקציב צריך להיות שווה. גם לתקשורת יש חלק בזה. אם יהיה עמוד בעיתון על ספורט נשים ועמוד על ספורט גברים, הקורא יבחר מה לקרוא. זה בכל התחומים בארץ, לא רק בספורט".
באן.בי.אי יש שתי עוזרות מאמן, לאן את שואפת?
"השאיפה היא להגיע לאימון נבחרת הנשים הבוגרת, להשתלב בקבוצת גברים בתור עוזרת מאמן ומי יודע מה הלאה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
